העולם סיים חצי שנה של מגפה כלל עולמית (פנדמיה) וזהו פרק זמן ראוי לבחון את הקורונה מנקודת מבט היסטורית רחבה יותר. מגפות נוטות לתקוף אוכלוסיות גדולות כאשר מצטברים תנאים ראויים מבחינת גורם התחלואה - החיידק או הנגיף. חיידקי הירסיניה, מחוללי מגפת הדבר, תקפו את אוכלוסיות אסיה ואירופה כאשר הסחר הימי ביניהן גדל והעכברים הנשאים מצאו אזורי מחיה נוחים יותר. חיידקי ה"ויבריו כולרה" נדדו מהודו לכל העולם כאשר הקולוניאליזם הבריטי חדר לתוככי תת-היבשת. המהפכה התעשייתית אפשרה לחיידקים חובבי המים המזוהמים הללו לעבור בקלות בעולם שהפך למהיר יותר, מזוהם יותר, עירוני יותר וצפוף הרבה יותר.
במאה ה-21 אנו עדים לתהליכים סביבתיים שמקלים על נגיפים לעשות את המעבר ממחלות התוקפות בעלי חיים לכאלה המידבקות מאדם לאדם. הרס היערות והפיכתם למרעה ושטחי גידול תבואה, רובם לשם צריכת בשר, יוצרת לנגיפים שהיו שם נקודות השקה רבות עם האדם.
לראייה, בעשרים השנים הראשונות של המאה ה-21 בלבד חווה העולם – בנוסף לקורונה - כמעט פנדמיית סארס, כמעט פנדמיית אבולה ואת שפעת החזירים. הנגיפים והחיידקים מצליחים לפגוע בנקודות החלשות והפגיעות של האוכלוסייה, ואז הדרך להתפרצות המגפה קצרה.
באורח אבולוציוני ניצלו מחוללי המחלות את הסחר הימי של המאה ה-14 או את הערים הגדלות ונטולות התברואה המינימלית של תחילת המאה ה-19 כדי להפיץ מגפות חסרות רחמים. כך קרה גם הפעם. מגפת הקורונה חושפת ומנצלת כמה חולשות בריאותיות וסביבתיות בכדי לתקוף.
תוחלת החיים הארוכה, יחד עם ממדי ההשמנה והצפיפות חסרי התקדים, יצרו אוכלוסיות רגישות, ולכך מתווספים התחממות כדור הארץ וזיהום הסביבה היבשתית והימית שמקלים על הנגיפים והחיידקים לתקוף. בריאותה של האנושות לכאורה השתפרה במאה האחרונה, אלא שבמקביל גברה רגישותה למגפות בעידן תעופת הסילון ותיעוש משקי החי המספקים כמויות בשר המכלות את משאבי כדור הארץ. על כן מתקצרים והולכים פרקי הזמן בין מגפות ב-200 השנים האחרונות.
הבחינה ההיסטורית מגלה לנו דבר חשוב נוסף: המדע, ובייחוד הרפואה, מתקדם בקפיצות שנובעות מהתמודדות דחופה עם משבר בריאותי המוני החוזר בגלי תחלואה ואימה. כל פנדמיה הביאה למהפכה בריאותית ושינתה סדרי עולם, כך שכיום תוחלת החיים היא אמנם ארוכה אך מלווה במחלות רקע יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.
מגפת הדבר תרמה להבנה שהאדם עלול להעביר את המחלה ולכן החלו לייסד את מנגנון ההסגרים היבשתיים והימיים שבו נעשה שימוש עד היום.
מגפות האבעבועות השחורות, שכילו את מרבית האוכלוסייה הילידית באמריקה עם הגעת האדם הלבן, הביאו באמצעות הרופא הבריטי אדוארד ג'נר בשלהי המאה ה-18 לפיתוח החיסון הראשון.
מגפות הכולרה במאה ה-19 הביאו להבנה כי צריכת מים נקיים, חיטוי המים ופינוי השפכים הם חיוניים לבריאות האדם ותרמו יותר מכל הליך רפואי לשיפור הבריאות והארכת תוחלת החיים.
מגפת השפעת הספרדית לפני מאה שנים הביאה לפריצת דרך אדירה בעולם הרפואה והיא גילוי הנגיפים ומשמעותם כגורמי מחלות.
לכן יש להניח שגם פנדמיית הקורונה תביא לפריצת דרך רפואית ולא תסתפק בייצור חיסון לנגיף. הכישלון של ארגון הבריאות העולמי באיתור התחלואה ובמתן מידע על דרכי ההתמודדות (רק לפני ארבעה חודשים, אף על פי שזה נראה כנצח, הארגון לא תמך בשימוש במסכה כהגנה מהידבקות) מרמז כי ייתכן שגם הפעם ייאלץ העולם לצאת לדרך חדשה.
ניטור בזמן אמיתי וחיזוי מדויק של מחוללי מחלות ראוי שיהיה היעד הבא בפיתוח הרפואי. המהפכה הרפואית שתבוא בעקבות פנדמיית הקורונה ממש קרובה מכיוון שהכלכלה העולמית משוועת לה. נקווה שהיא תקדם את האנושות לא פחות מכפי שאירע במגפות הקודמות.
- ד"ר דן בראל הוא מיקרוביולוג והיסטוריון של הרפואה; מחבר הספר "רוח רעה - מגפות הכולרה בארץ ישראל בשלהי התקופה העותומאנית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 07:14, 22.07.20
