(צילום: עמית הובר, אורי דוידוביץ)
שמחים אך לא מרוצים: משרד הבריאות הנחה את משרד החינוך להתכונן לחזרת פעילות כיתות א'-ב' בשבוע הבא תחת מגבלות שונות. בין יתר המגבלות שהועלו בקבינט הקורונה נקבע כי הילדים יתחלקו לשתי קפסולות בכיתה, ואף יידרשו לעטות מסכה על פניהם בזמן שהם בתוך מבנה בית הספר.
הורים, מנהלי בתי ספר, מורים ובעיקר ילדים שנאלצו עד כה ללמוד בזום נשמעים מרוצים באופן יחסי מהבשורה, אם כי הם לא חוסכים בביקורת מהדרך שבה מנוהלת החזרה לשגרה.
"לא רק שזה לא ישים, זה שוב מעיד על חוסר ההיערכות של המערכת", אומרת רעות יצחק מנס ציונה, אמו של ליעד הלומד בכיתה א' ושירה, תלמידת כיתה ז'. "אין שום אפשרות להכריח ילדים לשבת כל כך הרבה זמן עם מסכות. היה להם זמן לבנות מחיצות ולמצוא מקומות פתוחים ללמוד.
"הילדים של כיתות א' עלו לבית הספר אחרי שהם כבר החסירו חצי שנה, בשנת הלימודים הקודמת. הם לא עלו בשלים, ועכשיו להחזיר אותם לכיתה כמו בסרט מלחמה וסצנת דרמה זה לא פחות ממחדל. אנחנו בוועד המקומי נילחם על זה. היו צריכים להקים מרחבי למידה חיצוניים לילדים בקבוצות סיכון, ואז זו כמות קטנה יותר של ילדים. הפתרונות הם כל הזמן ללא חשיבה".
לימור ברקת (37) מראש העין, אם לשלושה ילדים אשר אחד מהם עלה לכיתה א', נשמעה מפויסת יותר. "מבחינתי המסכות זה פחות מדאיג, אותי יותר מדאיג שילדים שהגיעו מהגן וצריכים ללמוד מיומנות של ריכוז והקשבה בשלב זה - ואת זה אי אפשר ללמד בזום. זו לא אותה למידה כמו בכיתה, המורה לא יכולה לראות את הילד וכמה הוא לומד.
"החשש להידבקות מקורונה קיים, אבל אנחנו ההורים חייבים לחזור לעבודה. גם מבחינת הלמידה של הילדים, אני שמחה שהם חוזרים ללמוד, אבל מפחידה ההדבקה גם אם זה בקפסולות. לכן אני בעד לשים מסכות - אולי לא על האף אלא על הפה כי אומרים שמדבקים יותר מהפה. זה לא יהיה להם נוח אבל אפשר להדליק מזגן ולפתוח חלונות, אפשר גם ללמוד בחוץ כרגע - אולי זה יהיה נחמד".
"כולם פה צולעים ממתווה למתווה"
בעוד ההורים חוששים מעט מהכללים והמגבלות, הצוות החינוכי מתוסכל מאוד. בשיחות עם מורים ומנהלי בתי ספר נשמעות בעיקר אותן אמירות שנאמרו ל-ynet ערב פתיחת שנת הלימודים החדשה, הכוללות ביקורת רבה על הכאוס הקיים במערכת.
סמדר מורס, מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב, מספרת על חוסר האונים שלה ושל צוותה אל מול ההנחיות: "קשה מאוד להיות ערוכים כשאתה מקבל את המתווים מעל לראש שלך, זמן קצר לפני פתיחת בתי הספר, ואתה לא שותף בקבלתם. יכולת ההתארגנות היא בטווח אפס ואין זמן של תכנון. ההתארגנות, החשיבה ובניית הנושא אלו הדברים הכי חשובים בכל המהלך.
"המנהלים מתחילים לרוץ בכדי לבנות משהו שבו נוכל לקבל את התלמידים, ואז תוך כדי ניסוי וטעייה עושים שינויים, וזה רע מאוד. לא נותנים לאנשי ונשות החינוך לעבוד במקצועיות בתנאים האלו. הם פוגעים ביכולתם המקצועית של אנשי ונשות החינוך, וגם גורמים לכך שהמענה לילדים אינו מותאם ואינו מיטבי. כולם פה צולעים ממתווה למתווה".
לדבריה, הבעיה המרכזית היא שלא נותנים לאנשי החינוך כלים כדי להסביר את ההחלטות לאנשים בשטח. "אני, כמנהלת מוסד חינוכי, לא רואה תמונה מלאה. אני זרוע ביצועית וטכנית, ומנחיתים עלינו מתווה מלמעלה ללא תיאום וללא הסברים. ואז מצפים ממני לתת הסברים להורים ולתווך להם ולילדים את ההנחיות בלי הרציונל שלהם".
על ההחלטה המסתמנת שלפיה הילדים יישארו עם מסכה במרבית היום היא מצרה. "הסיפור של להיות עם מסכה הוא סיפור מאוד קשה לילדים קטנים, במיוחד לילדים שזקוקים למרחב, המסכה כובלת וסוגרת עליהם, הם זקוקים לאוויר וחופש - וזה בדיוק ההפך. המסכה מייצרת מצב מנטאלי ומשפיעה על השקט הפנימי שלהם. לכן אני צופה שיהיה קשה מאוד להקפיד בצורה אמיתית על ההנחיה הזו, ומכאן שהיא מנותקת, הזויה ולא מחוברת לשטח".
"בזום כמעט בלתי אפשרי ללמד ילדים בני שבע"
ר', מורה בשכבת ב' בבית ספר במרכז הארץ, מספרת כי מצב המורים בארץ מתיש אותה ואת חבריה: "אנחנו בין הפטיש לסדן, רוצים ללמד את הילדים אבל לא באמת נותנים לנו. בזום זה כמעט בלתי אפשרי ללמד ילדים בני שבע ובכיתה עכשיו לא נוכל ללמד אלא רק בקפסולות".
עינב, מורה לכיתה ג' בבית ספר במרכז הארץ, מוסיפה כי היא מבינה את הדרישה לעטות מסכות ויודעת מהיכן היא נובעת, אבל לדבריה זה לא הפתרון: "המסכות הללו יעשו נזק לקטנים שעדיין לא יודעים מה זה בית ספר. הקושי העיקרי יהיה להבין את המורה, וכמו שאנחנו המבוגרים לפעמים לא מבינים ולנו זה מציק באוזניים ובעיניים - כך גם להם. איך הם יקשיבו למורה עם מסכה?
"לצערי ילד בקלות יכול לצבור פער מבלי שנשים לב. הם נדרשים למשמעת עצמית, ולא מספיק שהם צריכים ללמוד מה זה שיעור והפסקה - עכשיו הם צריכים לזכור לשים מסכה".
ד', מחנכת כיתה א' בצפון הארץ, יוצאת אף היא נגד המתווה: "מצד אחד הילדים ואנחנו מאוד רוצים לחזור. לילדים קשה ולא כיף להם בבית. הם צוברים פערים מטורפים וזה ברור לכולם. מצד שני זה מלחיץ ומפחיד, כי רגע אחד אומרים שהם מדבקים ורגע אחר שלא. יש משפחות ששומרות ויש שלא, אז אם המשמעת הייתה גבוהה עם סולידריות חברתית הכול היה נראה אחרת אבל בגלל שהכול פרוץ זו בעיה".
