4 צפייה בגלריה
"אנחנו אוהבי בעלי חיים ואלה החיים שלנו". אסף שלוסברג, בכובע מאחור, וקבוצת הישראלים בחווה בקוסטה ריקה
(צילום: Lands in Love)
4 צפייה בגלריה
רכשו 1,200 דונם של יער גשם קסום עם מלון ששיפצו בעצמם ומממנים את פעילות החווה מתיירות ומתקני אקסטרים
(צילום: Lands in Love)
"אתם המשוגעים שעזבו את ישראל כדי להציל כלבים וחתולים", הגדיר מוטי קירשנבאום המנוח את החבורה הישראלית שהזמינה אותו לאכול חומוס בלב הג'ונגל של קוסטה ריקה. קירשנבאום הופתע לפגוש את חברי הקבוצה הלא שגרתית הזו, נשים וגברים, כולם רווקים, כולם טבעונים, שעזבו את הארץ כדי להגשים חלום משותף: הצלה של כמה שיותר בעלי חיים, בעיקר חיות בית שננטשו בידי בעליהם. כמו אחרים ששמעו את סיפורם, הוא חיפש ביניהם את מה שנראה לו מתבקש: גורו, מנהיג רוחני או סוד נסתר. הוא לא מצא.
וזה אכן לא סיפור שגרתי: 23 חברים טובים מחליטים לעזוב את ישראל, רוכשים מידי יזם איטלקי שטח עצום בתוככי קוסטה ריקה, כמעט 1,200 דונם של יער גשם קסום-באמת. הם משפצים את האכסניה המיושנת שפעלה במרכז השטח, הופכים אותה למלון, ומקימים סביבה מסעדות, מתקני אטרקציה וספורט אקסטרים שקורצים לתיירים מכל העולם. בהכנסות מכל הפעילות הזו הם מממנים חווה ענקית בה שוהים נכון לרגע זה 800 כלבים וחתולים ועוד 400 בעלי כנף, שננטשו על ידי בעליהם, נפגעו, חלו או עברו התעללות. כולם הוצלו ממוות בידי החבורה, והם זוכים למזון, טיפול רפואי, השגחה צמודה והרבה אהבה, קרוב ככל האפשר לטבע. המרכז להצלת בעלי חיים הם קוראים לחווה שלהם, ובאנגלית Lands in Love, ועל אף אתגרי הישרדות רבים, לעולם הם לא יאמרו לא לעוד כלב או חתול, ומתאמצים להציל עוד ועוד בעלי חיים. כן, גם כשהקורונה הכתה במקורות ההכנסה שלהם.
אסף שלוסברג, בן 44, במקור מרמת גן, הוא אחד החברים בקבוצה והדובר העיקרי שלה: "אנחנו קבוצה של חברים שמכירים זה את זה עשרות שנים. הקבוצה נוצרה הרבה לפני שהגענו לקוסטה ריקה. גם בארץ חיינו ביחד, בשותפויות. עשינו המון מפגשים כבר אז. התחלנו לחפש מקום להקים את החווה שחלמנו עליה. חיפשנו מקום בארץ במשך כמה שנים, אבל גם בגלל ביורוקרטיה זה לא הסתדר. היו כל מיני אתרים בארץ שממש רצינו, אבל הערימו עלינו קשיים. בשלב מסוים התחלנו לחפש מקום בעולם. שלחנו חברים לפורטוגל, לבדוק אפשרויות, אבל שם זה נפל בגלל הנושא הכספי. ניסינו בניו זילנד, אבל הרשויות המקומיות אוסרות להביא בעלי חיים לתוך המדינה, וכבר טיפלנו בארץ ב-80 כלבים וחתולים שרצינו שיעברו איתנו לשם. לכן, גם האפשרות הזו נפלה.
"אחרי עוד חיפושים בארץ שמענו על האפשרות להקים משהו בקוסטה ריקה. שלחנו כוח חלוץ לאתר מקום, ובמקרה לגמרי, למרות שאנחנו לא מתחום התיירות, יצא שקנינו מלון באמצע היער באזור סן רמון. זה ממש הסתדר, להקים לצדו את המרכז להצלת בעלי החיים. קראנו למקום 'אדמות מאוהבות' – Lands in love. מהחדרים רואים עננים ויער עבות וזה מאוד דיבר אלינו, להשתקע במקום כזה ירוק".
הקבוצה שמרה על ההרכב המקורי?
"כשהגענו היינו 23, היום נשארנו 16 – ארבעה בנים ו-12 בנות. נראה שהעמידות של בנים נמוכה יותר", הוא צוחק. "באנו לכאן כי אלה החיים שלנו. אנחנו אוהבים בעלי חיים, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים".
החווה והחברים הם תחליף למשפחה ולארץ?
"כן. אני לגמרי מרגיש את זה. אנחנו קבוצת חברים מאוד מגובשת ואוהבת. לא היינו שורדים את זה בלי להיות כל כך מחוברים וקרובים. זאת באמת משפחה. אנחנו מאוד זה למען זה, ושנת הקורונה רק חיזקה זאת. אני פחות עוסק בכך ביום-יום, רק כשאני צריך לדבר על הוויתור האישי. עזבתי כביכול את הציוויליזציה ואת המדינה והמשפחה שלי. כן, יש פה ויתור".
איך מנהלים מרכז כזה, עם פעילות עסקית ותיירותית וטיפולית, בהרכב של 16 חברים, בצורה דמוקרטית?
"יש לנו ישיבות כל יום שאותן אנו מכנים 'הסנהדרין', שם אנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית. הקופה היא משותפת והניהול נעשה בשיתוף החברים. לכל אחד יש תפקיד, וכולם יודעים מה צריך לעשות לטובת המטרה.
(המפגש עם קבוצת הישראלים של Lands in Love כפי שתיעד אותו הבמאי המנוח מוטי קירשנבאום בסרט הדוקומנטרי על מסעו בקוסטה ריקה )
"בניגוד למה שאולי מדמיינים, אנחנו לא קהילת שאנטי. אנחנו נגד סמים, למשל. משתדלים שזה יישאר בחוץ, כי זה לא חלק ממה שאנחנו. מצד שני, 15 שנה ביחד לימדו אותנו שבלי כללים ובלי חוקים אתה לא שורד כקבוצה. מאוד נחמד להיות בזולה וסבבה, אבל אם לא היינו מנהלים את העניין בצורה מקצועית לא היינו שורדים"
"בניגוד למה שאולי מדמיינים, אנחנו לא קהילת שאנטי. אנחנו נגד סמים, למשל. משתדלים שזה יישאר בחוץ, כי זה לא חלק ממה שאנחנו. מצד שני, 15 שנה ביחד לימדו אותנו שבלי כללים ובלי חוקים אתה לא שורד כקבוצה. מאוד נחמד להיות בזולה וסבבה, אבל אם לא היינו מנהלים את העניין בצורה מקצועית לא היינו שורדים, וכמובן, החברות שלנו, והמטרה המשותפת של הצלת בעלי חיים הן מה שמאחד אותנו יחד. יש הרבה קהילות שהתפרקו, אבל המטרה הזאת מחזיקה אותנו ביחד, כי לכולם יש תחושת שליחות משותפת".
מוריסי, אלק בולדווין וקתרין הייגל תרמו
השליחות המשותפת הזאת עמדה למבחן בתקופת הקורונה. ברגע אחד נעצר כל ענף התיירות ולא היו הכנסות, אך אבל העלות של הפעלת מרכז בעלי החיים, כ-30 אלף דולר בחודש, לא הצטמצמה. הפתרון היה גיוס המונים. בימים אלה הגיעה הקבוצה לגיוס של 220 אלף שקל, לרוב מדובר בתרומות מישראל, של מטיילים שהיו במלון והכירו את הקבוצה ואת המרכז. לסיוע מפתיע זכתה הקבוצה גם מסלבריטאים אוהבי בעלי חיים, כמו אלק בולדווין, קייטי מארה, טומי לי וג'ואן ג'ט, שפרסמו פוסטים ברשתות החברתיות וקראו לתרום למען הקבוצה, או השחקנית קתרין הייגל, שתרמה מכספה 20 אלף דולר, וסולן הסמית'ס מוריסי, שתרם 5,000 דולר.
סיוע מפתיע, אלק בולדווין
תרמה 30 אלף דולר, קתרין הייגל
בחישוב מהיר, הכסף שגייסתם יספיק בערך לחודשיים. מה תעשו אחר כך?
"אני מקווה שיפתחו את השמיים, ונוכל לחזור להכנסות מתחום התיירות. עד הקורונה קיבלנו קצת תרומות, אבל לא עסקנו בזה. עכשיו אנחנו מבינים שזה חייב להיות חלק קבוע מהפעילות שלנו. גיוס תרומות זה מקצוע בפני עצמו ואנחנו חייבים לעסוק בזה, כי זאת אחת הדרכים להמשיך ולהציל בעלי חיים. יש לנו כל כך הרבה בעלי חיים שתלויים בנו, וחייבים משאבים כדי להציל את כולם". ולמען בעלי החיים הם מוכנים ללכת רחוק ומגרילים טיסה, רכב צמוד, סיורים בכל קוסטה ריקה, ושהות של שבועיים במלון שלהם לזוג שיוגרל מבין התומכים בקמפיין ההצלה שהשיקו בימים האחרונים.
אין הליך קבלה או עזיבה מסודר
כאמור, מתוך 23 המייסדים נותרו 16. "העזיבה האחרונה הייתה לפני ארבע שנים", מספר שלוסברג. "אין הליך עזיבה מסודר, זה תלוי לגמרי בהחלטה של האדם. יש כאלה שהחיים העירוניים מושכים אותם חזרה או שהם פשוט רוצים לחזור לארץ".
ואפשר להתקבל לקבוצה?
"עם השנים, מטיילים ומתנדבים רצו להצטרף לקבוצה. אין 'הליך קבלה' מסודר. אנשים שואלים אותי לפעמים איך מצטרפים וכמה זה עולה, אבל זה ממש לא הכיוון וזה בדיוק הפוך מהמהות של המקום. תנאי הסף הם כמובן צמחונות ואהבת בעלי חיים. בנוסף, מי שמצטרף צריך לעבוד איתנו. זה חלק מהסיפור, אחרת אי אפשר לקיים את המקום. גם בלי להצטרף ממש לקבוצה יש לנו הרבה מתנדבים, וחלקם נשאר גם לתקופות ארוכות, אפילו שנה. אנחנו מאוד פתוחים לקבל אנשים שרוצים לתרום".
איך אתם יודעים שאדם הוא מתאים, שלא יפר את האיזון העדין בקבוצה?
"אדם שמגיע לכאן לרוב מתנדב בהתחלה לתקופה, ואז אפשר לראות את ההתאמה. אני חייב להודות שלא נתקלנו בסיטואציה כזאת, כי כל אדם צריך להרגיש בעצמו אם הוא מתחבר למקום ואם אורח החיים הזה מתאים לו. אם זה לא קורה, הוא מרגיש את זה. יש לנו כללים וחוקים שקבענו עם השנים, לנו וגם למתנדבים. רוב הכללים הם של התנהגות, שמירה על המקום וכבוד אחד לשני. אי אכילת בשר זה כמובן עניין עקרוני, אבל מלבד זאת משתדלים להיות גמישים, תוך שמירה על המסגרת".
ומה באשר לזוגות? יש חוקים?
"אין חוקים בנושא הזה, אבל איכשהו, במהלך השנים לא נוצרו הרבה זוגות. לא אצלנו וגם לא בקרב המתנדבים. בדרך כלל מגיעים מתנדבים בודדים, אבל כמובן, אין לנו התנגדות עקרונית לזוגות ומשפחות".
בועה ישראלית בג'ונגל
אזהרות מסע של משרד החוץ קיימות תמיד, ויכוחים פוליטיים עם אנשים ממדינות אחרות הם תופעה מוכרת למטיילים ישראלים, ויש, כמובן, מקומות על גבי הגלובוס עם אווירה מאוד אנטי ישראלית, אבל שלוסברג מעיד שהמצב בקוסטה ריקה הוא שונה.
"אנחנו לגמרי מציגים את עצמנו לכולם כישראלים, וכולם יודעים שאנחנו ה'יזראליטס'. כשאנחנו מקבלים עובדים חדשים אנחנו מראים להם סרטון תדמית מיוטיוב על ישראל, עם נגיעות על ההיסטוריה של המדינה, קצת טל ברודי ומכבי וכאלה. אולי זה נשמע קצת מיושן, אבל יש לנו בלובי של המלון אפילו ספרים על ישראל. אנחנו מאוד מחוברים למה שקורה בארץ, מארחים ישראלים כל הזמן ומהווים מעין חממה ישראלית, כאן באמצע שום מקום. אנחנו אמנם לא גרים בארץ 15 שנה, אבל אנחנו גם לא קוסטריקנים. אנחנו מעין אזרחי העולם, עם חיבור עמוק לישראל. מרגישים שגרירים של ישראל בקוסטה ריקה. כולם יודעים שאנחנו מהארץ ואני מספר על ישראל בכל מיני פורומים ובכל מפגש מקצועי או אישי שיש לי".
אתם נדרשים גם להסביר את הקונפליקט המדיני-בטחוני?
"בתקופת צוק איתן זה נראה רע במדיה הבינלאומיים, והיינו צריכים להסביר את עצמנו כלפי המקומיים. הייתי בצבא ואני יודע איך זה נראה באמת בשטח, ואת זה ניסיתי להעביר להם ולהסביר. אבל מלבד התקופה הזאת אין כאן הרבה עיסוק בנושא. אנחנו גם בקשר עם השגרירות הישראלית והשגריר היה פה במלון עם המשפחה לפני כמה חודשים. אנחנו עוזרים להם והם עוזרים לנו במה שצריך".
יש קהילה יהודית קטנה בקוסטה ריקה שמונה כ-3,000 איש. אתם בקשר איתם?
"היחסים טובים וחברים בקהילה היהודית מגיעים מדי פעם להתארח אצלנו. יש לנו גם טיול יומי, שהוא ממש היכרות עם הפן היהודי כאן, וביקור בכמה אתרים היסטוריים שממחישים את העבר של החיים היהודיים בקוסטה ריקה".
כיצד הגיבה המשפחה שלך לאורח חיים שבחרת?
"אמא שלי הכירה את הקבוצה וגם הצטרפה אלינו בארץ לכמה פעילויות שעשינו ביחד. אני התלבטתי ארוכות אם לטוס ולצאת להרפתקה הזאת, ודווקא אמא הייתה שוברת השוויון - היא אמרה לי שהיא תשמח כמובן אם אשאר בארץ, אבל שאני חייב לעצמי את ההזדמנות הזאת, לנסות להקים משהו משמעותי עם החברים שלי. הוואטסאפ די שינה לנו את החיים, והרבה יותר קל היום לשמור על קשר מאשר בעבר. בתפקיד שלי, כאיש השיווק שלנו, יוצא לי לבקר די הרבה בארץ כדי לפגוש סוכנים וליצור קשרים וזה מאוד משמח אותי. אמא שלי תמיד אמרה שאם טוב לי אז טוב לה. הם יודעים שטוב לי, אנחנו בקשר מצוין ואני מאוד קרוב למשפחה - להורים שלי ולאחי ומשפחתו, גם אם אנחנו גרים רחוק".
"אנחנו מציגים את עצמנו לכולם כישראלים. כשאנחנו מקבלים עובדים חדשים אנחנו מראים להם סרטון תדמית מיוטיוב על ישראל, עם נגיעות על ההיסטוריה של המדינה, קצת טל ברודי ומכבי וכאלה. יש לנו בלובי של המלון ספרים על ישראל. אנחנו מאוד מחוברים למה שקורה בארץ, מארחים ישראלים כל הזמן ומהווים מעין חממה ישראלית, כאן באמצע שום מקום"
4 צפייה בגלריה
"אנחנו אמנם לא גרים בארץ 15 שנה, אבל אנחנו לא קוסטריקנים. אנחנו מעין אזרחי העולם, עם חיבור עמוק לישראל". חברי הקבוצה
(צילום: Lands in Love)
אז אתם בתוך בועה: לקחתם את הטוב מישראל, העתקתם אותו למרחב ירוק ואתם עושים מעשים טובים. אתה מתגעגע גם לחלקים האחרים של ישראל, אולי המחוספסים יותר?
"העניין הוא יותר רגשי. אנחנו מאוד אוהבים את ישראל, ותמיד כשאני מגיע אני מסתובב ומבקר ופוגש אנשים ומאוד אוהב להיות בארץ, אבל בשורה התחתונה, כשאני חוזר לקוסטה ריקה אני מרגיש שחזרתי הביתה. זה קורה לי בעיקר כשאני רואה את השלט של המלון שלנו מהכביש. אני מאוד אוהב את הארץ אבל אין ספק שפה זה הבית".
אם אפשר היה להעתיק את החווה, כמו שהיא, לנגב או לגליל, היית רוצה?
"לגמרי. החזון שלנו הוא לעשות בארץ את מה שעשינו פה. זה הרצון של כולנו. להקים את אותו הדבר, אבל בארץ".
איפה נמצא אותך בעוד 20 שנה?
"אני אהיה ביחד עם חברים שלי, אבל לא יודע לומר בוודאות שנהיה דווקא בקוסטה ריקה. החזון הוא הנגב ויש לנו עדיין חלום לפתוח משהו בניו זילנד. אבל לא משנה איפה נהיה, אנחנו נהיה ביחד למען בעלי חיים. זה כבר יותר מדי טבוע בנו".
"אנחנו אחרים, שונים, אבל לא כת"
המבנה החברתי הלא שגרתי של קבוצת הישראלים בסן רמון מעורר לא מעט תהיות, שמועות ואפילו טענות על התנהלותה כ"כת". ביקשנו את תגובות חברי הקבוצה לדברים, ואנו מביאים אותן כלשונן.
אסף שלוסברג: "כל חיי הייתי חופשי, ומאז שאני כאן עם החבר'ה שלנו, אני חופשי עוד יותר מתמיד ובטח לא מרגיש שאני חלק מכת. אין כאן אף אחד שהוא מעל אף אחד אחר, וכמובן שלא מתחת".
נעמה אריאל: "אני בלנדס אין לאב כי נמאס לי לרדוף אחרי כסף בלי סיבה, וביחד עם חבורה של חברים עם רעיון משותף הקמנו מקום שמטרתו להיטיב. לצערי, אנשים ממאנים להאמין שיש אנשים שרוצים להיטיב ללא תמורה, אלא כדי להרגיש שיש משמעות לחייהם. כל חיי חלמתי שתהייה לי חבורה של חברים שיסכימו ללכת איתי לסוף העולם, והתגשם לי. כאן אני עושה את שני הדברים האהובים עלי בעולם: לבשל ולארח".
מיכל תור: "כמי שנמנית עם מייסדי הקבוצה וכעורכת דין פלילית במקצועה הנני להבטיח שאיננו כת. אנחנו קבוצה של חברים, המאורגנת לדרך חיים אחרת, סביב רעיון וחזון משותף של אהבת בעלי חיים, צמחונות וטבעונות שמקורה באהבת אדם, טיפוח גופו ואישיותו ורדיפת אמת. איננו כת ומעולם לא היינו. אין אצלנו שום סוג של כפייה, ותמיד היינו קבוצה פתוחה להצטרפות ולעזיבה.
"לסבר את אוזני הטוענים אחרת, מאחר שאנו ביום העצמאות למדינת ישראל - כל הקיבוצים, שהם אבן היסוד לקיומה של מדינת ישראל, נוסדו בידי קבוצות אנשים 'משוגעים לדבר' שהתארגנו סביב רעיון וחזון משותף. גם הם עמדו בפני ביקורות קשות, ולראיה הם שרדו ובזכותם קמה מדינה לתפארת. לצערנו הרב, לא הצלחנו לממש את הרעיון שלנו בישראל בשל קשיים בירוקרטיים בלבד".
רונה שטיין: "אני חלק מהחבורה הזו כבר למעלה מעשרים שנה. מעולם לא רציתי במסלול הקבוע של צבא, טיול, לימודים, משפחה, ילדים. מתוך כל הזרמים החברתיים שפגשתי – תנועת נוער, חברים מהצבא, חברים מבית הספר, אוהבי פעילויות שטח, או החוגים של מכון ויצמן למדע – עם האנשים האלה מצאתי בית. אם זה מצא חן בעיני ההורים שלי? בהתחלה לא. בהמשך הזמן הם התרגלו לרעיון ואנחנו בקשר טוב, ואפילו ביקרו אותי כמה פעמים. גם כשאח שלי חזר בתשובה זה לא מצא חן בעיניהם, אבל עכשיו גם לזה הם התרגלו.
"כת? כי אנחנו אנשים שמתאגדים יחד סביב רעיון משותף? מסוכנת? כי אנחנו טבעונים, אוהבי אדם ואוהבי חיות?
"יש בכנסת אנשים שמטיפים לדברים חמורים הרבה יותר – שנאת האחר, פילוג, אלימות נגד מגזרים מסוימים, דתיים מבטלים חילונים, חילונים שמבטלים דתיים ועוד, ולכולם יש עדת מאמינים ומצביעים. אז מה? החברה שלנו לא בנויה לקבלת האחר, השונה. ואנחנו אכן קצת שונים מהנורמה. בכל התאגדות יש את אלה שנושאים את הדגל, שעומדים בפרונט, בחזית. הם גם אלה שסופגים את האש ראשונים. אנחנו סופגים ביקורת כבר שנים. זה תמיד היה כך ואולי תמיד יהיה, אבל אי אפשר למצוא חן בעיני כולם".
מאיר פופר: "אני אחד השותפים של מלון לנדס אין לאב, מרכז הפעילויות והמקלט להצלת חיות. אחד מקבוצת חברים שמנהלת את עצמה, מקבלת החלטות בעצמה ולא תלויה במנהיג מסוים. כולנו שותפים שווים. לכל אחד מהשותפים חופש בחירה ובחירתנו היא להקדיש את חיינו לעזרה לזולת ולחי חסר האונים. אנו מלווים אלפי ישראלים ותיירים מהעולם בביקורם בקוסטה ריקה, ופתוחים לקהל הרחב (לעומת 'כתות') ושמחים לארח אצלנו. ההגדרה של כת בוויקיפדיה מתארת 'קבוצת אנשים שאמונתם הדתית נפרדת לגמרי מהדתות הגדולות או הוותיקות יותר, או נדחית על ידי הזרמים המרכזיים של הדתות הללו'. אין לנו אמונות, אלא רצון להיות אנשים טובים יותר. לעצמנו, לסביבה, לטבע, לאנשים ולכל חי. אין לנו בעיה עם זה שאנחנו 'שונים'. גם כשהתחלנו לפני עשרות שנים להיות צמחונים ואח"כ טבעונים, נחשבנו 'עוף מוזר' והיום זה נחשב In".
דברים דומים כתבו בתגובה גם חברות הקבוצה עירית ארז וליאור אש, וכן הורים של כמה מחברי הקבוצה (התגובות שמורות במערכת).
