ביקור אצל המיליונרים החדשים מדליה
(צילום : שמיר אלבז)
עשרות החברים הוותיקים של קיבוץ דליה הפכו בן לילה למיליונרים. הקיבוץ עשה אקזיט לחברת מדי המים "ארד" שבבעלותו, והחברים יקבלו במשותף 156 מיליון שקלים. למרות התוספת הכספית המשמעותית החברים משתדלים לשמור על צניעות: "אורחות חיינו לא ישתנו בגלל הכסף".
שעת צהריים בכניסה לקיבוץ דליה הירוק והמטופח, באוויר אין ריח של רפת והטרקטור היחיד שנמצא בתנועה שייך למחלקת הנוי. שורת המבנים התעשייתיים של המפעל הגדול למערכות מים מתקדמות, שהוקם על ידי חברי הקיבוץ, מספק תפאורה מרשימה לסיפור המודרניזציה ולתהליך ההפרטה המטלטל שעבר על הקיבוץ הוותיק.
בדרך אל ביתו של חבר הקיבוץ הוותיק שי בן חורין, צריך לחצות את הקיבוץ בדרך לשכונה שקטה של בתים קטנים חד-קומתיים, כמו פרסומת לחיים הטובים. בן חורין גר בבית קרקע צנוע בסגנון קיבוצי, עם מרפסת וגינה וללא מדיח כלים. כששואלים אותו איך הוא מתכנן להשתדרג בהתאם למעמדו הכלכלי החדש, הוא מתחיל לצחוק.
"אני בן 70, כל החיים שלי הייתי רק בקיבוץ, טוב לי עם מה שיש לי", אמר. "בעקבות האקזיט אוכל לממש ביתר קלות את הדברים שאני רוצה, בעיקר דברים בסיסיים. אני מתבגר ואולי אזדקק לקלנועית או אולי אצטרך לעת זקנה מכשיר שמיעה שעולה הרבה כסף. אני לא מתעניין בדברים כמו נסיעה חלומית לחו"ל או ג'יפ מפואר – זה בעיקר יעזור לי לסייע לילדים שלי".
בקצה המשק, במבנה קיבוצי משודרג, גר אהוד אברהם, בן 70 שלא מתכנן לצאת לפנסיה. הדירה שלו נמצאת בקומה השנייה שפונה אל שדות החיטה הזהובים והנוף הפראי של היערות והרי הכרמל. למרות הגיל והכסף החדש הוא לא מתכוון לבנות מעלית.
"אם הייתי צריך מעלית הייתי בונה אותה מזמן, בלי קשר לאקזיט", הוא עונה בצחוק. "אני מבטיח לך שהחיים שלי אחרי האקזיט יהיו בדיוק אותו הדבר. אוטו חדש כבר קניתי לפני האקזיט, ועכשיו אשתי רוצה להחליף את הבלטות – תראה את רמת החלומות שלנו".
במרפסת שמשקיפה על כל האזור, מספר אברהם על מפגשים מיוחדים עם ציפורים נדירות שבאות לבקר מדי פעם. "בשביל להיות מאושר, מה בסך הכל אתה רוצה שיהיה לך? משפחה וילדים, מישהו לחבק וכמה חברים טובים. יש לי את כל מה שאני צריך. הכסף יוסיף לי דברים לתת בירושה לילדים".
"מעולם לא חשבתי על כסף"
כדי להבין לעומק את הלך הרוח יוצא הדופן של המיליונרים החדשים, צריך לחזור אל האבות המייסדים של הקיבוץ, דור נפילים אידיאליסטי ומהפכני שעלה ארצה כדי להגשים את החלום הציוני. דליה הוקם ב-1 במאי 1939 על ידי עולים צעירים וסוציאליסטים מגרמניה ורומניה, בוגרי תנועת השומר הצעיר, שלא חשבו שילדיהם יחזיקו מניות בשווי מיליונים.
שבילי האופניים המרווחים, השקט, הגינות הירוקות וכלי הרכב החדשים שפזורים בחניות יכולים ליצור מצג שווא שמדובר בשכונת יוקרה בקליפורניה. אברהם הסכים עם ההשוואה, אך טען שבתחילת הדרך הקיבוץ נראה אחרת לגמרי.
"ילדותי עברה עליי בקיבוץ שאין בו מים, אין מדשאות, לא היה ירוק. התרחצנו רק פעם בשבוע", סיפר. "הסתובבנו באחו, הלכנו לאיבוד לפעמים. לא היה לנו שום דבר והייתה לנו ילדות מאושרת".
אברהם טען שמצבו מצוין, וגם לפני האקזיט היה לו כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית, אבל ניכר שהוא מתגעגע אל האווירה המיוחדת של הקיבוץ של פעם, לפני ההפרטה.
"גם בקיבוץ של היום יש ערבות הדדית, אבל פעם היא הייתה מוחלטת והיום היא יותר נמדדת בכספים", אמר. "אני דור שני של אקדמאים שעשה כל מה שהוא יכול למען המדינה והתיישב פה מסיבות אידיאולוגיות על אדמות טרשים, כדי לעבד את הקרקע של המדינה. אולי אני נאיבי, אולי אני שייך לדור אחר, אבל יש לי כל מה שאני צריך".
"אני נולדתי בקיבוץ אחר ולפני 40 שנה התחתנתי ועברתי לדליה. טוב לי בקיבוץ, נולדתי ככה ומעולם לא היו לי שום רצונות אחרים", סיפר בן חורין. "כסף לא היה משהו שראיתי סביבי בילדות או בבגרות. מעולם לא חשבתי על כסף – זה לא עניין אותי ולא היה במחשבה".
"אחרי שעברנו הפרטה, ונוצרה חשיבות לערך של הכסף, אז כמובן דאגתי שיהיה לי מספיק כסף", הוסיף. "אבל נוח לי עם מה שיש לי ואני מרוצה מהחיים שלי גם בלי האקזיט".
"אורחות חיינו לא ישתנו בגלל הכסף"
אחד התהליכים המרכזיים שסייעו להפיכת התושבים הוותיקים למיליונרים הוא תהליך ההפרטה המשמעותי והמורכב שעבר קיבוץ דליה. אפרת שביט, מנהלת הקהילה, מזכירת הקיבוץ ויו"ר ועד ההנהלה, הסבירה שבחלוקת האזקיט ניתן דגש על החברים הוותיקים במטרה לפצות או לעשות תיקון עוול היסטורי כלפי הקיבוצניקים המבוגרים שהקימו את המפעל, עבדו בו במשך שנים, ולאחר ההפרטה נשארו ללא הון עצמי.
"מכרנו עכשיו אחוזים מהחברה בנקודה הכי גבוהה של האקזיט בשוק כדי לתת קצת כסף לחברים וכדי להחזיק את הקהילה", סיפרה. "הכסף לחברים הוותיקים נועד לשפר את מצבם ואת איכות חייהם. מבחינת חלוקת האקזיט, מי שעבד במשך עשרות שנים והביא את משכורתו לקיבוץ אנחנו מתייחסים אליו אחרת מאשר מי שהצטרף לקיבוץ רק לאחרונה".
בינתיים במרפסת של אברהם יש רוח נעימה, נוף ירוק משכר וציפורי טרף אדמדמות מבצעות פעלולים בשמיים. למרות האקזיט והשאלות השונות, אברהם מתעקש שהכל נשאר אותו הדבר.
"אורחות חיינו לא ישתנו בגלל הכסף, ואני אתן דוגמה. כשעברנו לדירה הזאת לפני שנים עשיתי את המטבחון עם הכנה למדיח כלים. באה אליי אשתי בכעס 'מה קרה? המדיח הקבוע שלך לא טוב?'. גם עם כל הכסף של האקזיט, אתה חושב שאני אצליח להכניס לכאן מדיח כלים?".
