טרור הבלונים, שהתחדש בימים האחרונים, מעורר דאגה מפני הסלמה קרבה בעוטף עזה. לצד המשך ההתמודדות עם נגיף הקורונה, נערכים ביישובים סמוכי הגדר לפתיחת שנת הלימודים. למרות המתיחות הביטחונית, בעוטף אומרים כי התושבים די מורגלים למצב המורכב. למידה מרחוק או בקבוצות קבועות מרככת מצד אחד את החששות, אך מנגד יש מי שמבכים על כך.
שריפה בעקבות הפרחת בלון תבערה
רק הלילה שוב תקף צה"ל ברצועת עזה בתגובה על שיגור בלוני תבערה אתמול. מטוסי קרב, מסוקי קרב וטנקים תקפו כמה יעדי טרור של חמאס, בין היתר מתחם צבאי של הכוח הימי של חמאס, תשתיות תת-קרקעיות ועמדות תצפית של הארגון. כמו כן היום תופסק הכנסת הדלקים לרצועת עזה.
עמית כספי מכרם שלום, אב לשלושה בהם ילד בן 11 שעולה לכיתה ו', אמר כי הוא לא מרגיש תכונה מיוחדת: "הורגלנו להתחממות בגזרה בכל קיץ. התרגלנו להרבה יותר גרוע, כל עוד אין טילים וצבע אדום אז זה 'אמריקה'. ברור שההתחממות לא מבשרת טובות, אבל מצד שני היא לא מפתיעה אותנו. אנחנו מדחיקים, רגילים לזה. לא מתרגשים כמו פעם, וזה הדבר הכי עצוב בזה בזה בעיניי - שלמדנו לחיות עם זה במקום לראות את זה כקו אדום".
לדברי כספי, לחשש הביטחוני מתווסף גם החשש הכלכלי, התעסוקתי והבריאותי. "אנחנו נמצאים יותר בבית ופחות מסתובבים, אז ביטחונית אפשר להגיד שהמצב יותר מרגיע. גם אם מערכת החינוך לא תפעל כרגיל בגלל הקורונה, אנחנו מתורגלים להתמודד עם זה. אנחנו לוקחים את הדברים בפרופורציות, כי הנושא הביטחוני הכין אותנו למצב שונה".
ועם כל זה, כספי סיפר כי דבר אחד מטריד אותו. "לפני כל מערכה בעבר הייתה ההתארגנות מבחינת חינוך ומבחינת פיזור המשפחות, אבל זה תמיד נכשל. גם בגל הראשון של הקורונה הייתה התארגנות ללמידה מרחוק וזה די קרס".
גיא טייטלבאום מכרם שלום, אב לילדים בני 8, 11 ו-17, מרגיש שהרבה דברים לא עובדים כרגע כפי שצריך. "אף אחד לא מתייחס אלינו, זה מתסכל כי אף אחד לא סופר אותנו. אני מאמין שהמועצה עושה מה שהיא יכולה ורואים את זה באחוזי הנדבקים, אבל מה שיהיה בבית הספר כבר לא בידיים שלנו. זה בידיים של ממשלה שלא יודעת אם היא תמשיך בכהונה מחר בבוקר".
הוא הוסיף: "לרוב אצלנו ביום הראשון ללימודים יש שיגורים. אנחנו לא יודעים אם מחר יתחיל עוד סבב, האזור פה רגיל למציאות הזאת וזה לא משנה מתי זה יקרה - עכשיו או בתחילת שנת הלימודים. בסופו של יום האזור מנוסה, עם חוסן שלא קיים בשום מקום אחר. הממשלה חושבת שבגלל זה התושבים יספגו מה שיש וזה לא משנה אם זה קורונה או מלחמה. אין לפוליטיקאים מספיק עניין. שולפים מהמותן והכול נשאר אותו דבר".
טייטלבאום אמר כי למרות שהתושבים מתורגלים במצבי קיצון, הפעם זה נראה שונה. "הקורונה תפסה את כולנו לא מוכנים, לא כמו הסבבים הקודמים מול חמאס. כל עוד אנחנו לא בסבב אני לא חושב שהילדים שלנו צריכים להיות שונים מכל הארץ, אבל כבר עכשיו כשרואים ומריחים את הריחות באוויר - צריך להבין שפנינו לשם ובמקום לחשוב בדיעבד זה הזמן לעשות.
"אנשי המקצוע צריכים לבנות את המתווה של מה יקרה כשיתחיל סבב ולא רק הקורונה. בנוסף לקורונה גם סבב של רקטות, זה אומר שהמצב ישתנה וזה לא יהיה כמו הקורונה בכל הארץ. בעוטף עזה צריכים להיות מתוקצבים פעמיים. אנשי המקצוע צריכים לקבל תגבור, להכין את עצמנו".
"לביטחוני אנחנו יותר רגילים"
הבת בל, שעולה לכיתה י"ב, סבורה כי המצב הביטחוני נוח יותר ללמידה מאשר בתקופת הקורונה. "לי היה מסובך בלמידה מרחוק וזה די מלחיץ כי י"ב זו השנה האחרונה שצריך לסיים בה את הבגרויות. באירועים ביטחוניים אנחנו עדיין הולכים לבית הספר כי הוא ממוגן, אבל עם הקורונה אין לנו כל כך מה לעשות בגלל הנהלים וזה עושה את זה הרבה יותר מסובך ומלחיץ.
"הרבה ילדים חושבים שלא נעבור את השנה בגלל הקורונה. לביטחוני אנחנו יותר רגילים, אז זה פחות מפריע לנו. קשה לי ללמוד בשיעורים מקוונים ולא לצאת מהבית, והקורונה מונעת מאיתנו לעשות את זה. המצב הביטחוני שהתרגלנו אליו פחות מטריד אותנו, יותר מטריד אותנו המצב הבריאותי".
למירב כהן מקיבוץ עין השלושה יש ארבעה ילדים. שניים מהם, בת 16 ובן 11, ילמדו מרחוק וכנראה יגיעו רק יומיים לבית הספר. "אנחנו מחכים לדעת מה יהיה המתווה של שנת הלימודים", אמרה כהן. "המצב הביטחוני מטריד, אבל אני לפחות מדחיקה אותו ורק רוצה לראות מה המתווה שייתן משרד החינוך. כרגע קשה לצפות את מה שקורה פה בדרום, אבל זה לא משהו שמטריד אותי כרגע.
"אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח, אנחנו מספיק חכמים לדעת שזה יכול להסתיים מיד או להסלים. אנחנו חיים את הרגע, ומה שמטריד את הילדים זה המתווה של הלימודים. זה לא תסריט מדע בדיוני שנצטרך להתמודד גם עם הקורונה וגם עם המצב הביטחוני. לא נעים להגיד, אבל הילדים שלנו כבר למודי ניסיון ואני מניחה שעם תמיכה של המורים וההורים הם יידעו להתמודד עם שתי החזיתות האלו".
שלומציון כהן, מנהלת בית הספר היסודי אלונים במועצה האזורית שער הנגב, אמרה כי הצוות החינוכי ביישובי העוטף מתאים את עצמו גם להתמודדות עם הנגיף וגם לסיכון הביטחוני מעבר לגדר. "יש תחושה של חוסר ודאות מבחינת הקורונה, ועכשיו נכנס לזירה שוב 'שחקן חדש-ישן' שכולל שריפות, אזעקות ורקטות.
"הילדים נמצאים בבתים ולא בבית הספר ואתה כאילו תלוש. לא פשוט למשפחות ולילדים שאנחנו לא נמצאים בשטח איתם כדי לראות אותם. הילדים צריכים להתמודד עם הודעות לטלפונים של ההורים לגבי שריפות, עם החדשות בבית, ובכלל להיות בתחושה שמסביבם יש התרחשות בלתי פוסקת שמשבשת את סדר היום ופוגעת בתחושת הביטחון.
"צוותי החוסן וצוותי המורים עושים לא מעט כדי לאפשר מענה ככל שניתן, אבל אי אפשר לקחת מהילדים את החוויות ב-100 אחוז. מה שאנחנו כן עושים זה ליצור מצבי חוסן באמצעות חוויות חיוביות ככל שניתן, חוויות של הצלחה ומסוגלות וחוויות של הנאה והתרגשות. מרחק בין בני אדם אפשר לצמצם בדרכים רבות, וזה מה שלימדה אותנו הקורונה".
