הבניין הגבוה והמסקרן של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט מזכיר לרבים תיבת נח מודרנית, שנישאת מעל הרחוב התל-אביבי ומסתירה בתוכה את סודותיו של עולם החי והצומח. ימים אלה של פתיחת החופש הגדול הם הזדמנות מצוינת לבקר במוזיאון ולהכיר מקרוב את התערוכות הייחודיות שמוצגות במוסד, שבו מתבצעים מחקרים רבי חשיבות.
סביר להניח שהמוזיאון לא יכול היה לקרום עור וגידים ללא פעילותה של מדענית נמרצת אחת, שסירבה לוותר עליו: פרופ' תמר דיין מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשל מאמציה האינטנסיביים של דיין, שמשמשת כיום כיו"רית המוזיאון, להקמתו והקריירה האקדמית הענפה שלה, יוענק לה פרס מפעל חיים במסגרת הוועידה השנתית למדע ולסביבה 2021, שתיערך באופן מקוון ב-8-7 ביולי.
"תמר פועלת ללא לאות מזה עשרות שנים במגוון חזיתות לשמירת הטבע בישראל", אומר פרופ' רון מילוא מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע, חבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, המעניקה את הפרס השנתי. "היא מדענית מובילה בישראל ובעולם, שהעמידה דור של חוקרים וחוקרות, וגם יזמת שהפכה חלום למציאות בהקמת מוזיאון הטבע כתשתית מחקרית מדעית בעלת ערך ציבורי. תמר משלבת בצורה מעוררת השראה את כל ההיבטים שעליהם מוענק פרס מפעל חיים: פעילות ציבורית-ערכית ארוכת טווח, מצוינות מדעית, פעילות להנגשת המדע ותרומה למדעי הסביבה ולאקולוגיה בישראל".
האינטראקציה בין אדם לטבע
פרופ' דיין, ילידת רחובות, היא בוגרת תואר ראשון בביולוגיה בתוכנית לתלמידים מצטיינים, תואר שני בזואולוגיה, תואר שני נוסף בארכיאולוגיה ודוקטורט בזואולוגיה, כולם מאוניברסיטת תל אביב. במסגרת הפוסט-דוקטורט שלה היא עסקה במחקר באוניברסיטת הרווארד וב-Florida State University. "אני אוהבת מאוד בעלי חיים וטבע מגיל צעיר, ולכן הבחירה להתעסק בתחומים האלה הייתה לי טבעית מאוד", היא מספרת.
במהלך הקריירה האקדמית שלה כמרצה ובהמשך כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, דיין התמקדה בעיקר בתחומי הקיימות והאינטראקציות בין פעילויות האדם לבין חברות בעלי החיים שמושפעות מהם. היא פירסמה מעל 130 מאמרים בכתבי עת בינלאומיים, הרצתה בעשרות רבות של כנסים מדעיים וזכתה בפרסים אקדמיים חשובים ובמענקי מחקר מכובדים. היא מילאה וממלאת תפקידים מקצועיים ואקדמיים רבים בגופים שונים, ביניהם מנהלת המכון לחקר שמירת הטבע, חברה בוועד המנהל של רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, המכון לחקר ימים ואגמים והמכון הבינאוניברסיטאי באילת, חברה במועצה הלאומית למחקר ופיתוח ועוד. החל מ-1995 ניהלה דיין את אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטת תל אביב, שעל בסיסם קם מוזיאון הטבע. היא נשואה לעוזי דיין (לשעבר חבר כנסת וראש המועצה לביטחון לאומי) ואם לשלושה.
מוזיאון הטבע, לאחר הפתיחה
(צילום: אורי דוידוביץ')
פרופ' דיין מספרת שהיא הבינה עד כמה מוזיאוני הטבע שברחבי העולם משמעותיים כבר בשלב מוקדם בקריירה האקדמית שלה, כשביצעה בהם חלק נרחב מעבודת המחקר שלה. "למוזיאוני טבע יש היסטוריה גדולה ומפוארת", היא מספרת. "חוקרים שנמנים עם המגלים הגדולים של עולם הטבע, כמו דרווין, הביאו את הפריטים שהם אספו למוזיאוני טבע, ונוצר בהם תיעוד ארוך שנים של הטבע של העולם. עם זאת, ישראל נמנתה עם מעט מאוד המדינות שלא היה להן מוזיאון לאומי לטבע".
"יש למוזיאוני טבע תפקיד מפתח בהגנה על המגוון הביולוגי, כי הם מתעדים את השינויים בו ובמערכת הביולוגית על ציר הזמן, ומאפשרים לחזור ולהבין תהליכים שמתרחשים", מוסיפה פרופ' דיין. "מעבר לכך, הכוח של מוזיאוני טבע הוא בפריטי הטבע שנאספים בהם, שמהם אפשר היום לדלות בטכנולוגיות חדשות מידע רב – כמו להפיק מקטעי גנום של נגיף הקורונה מעטלפים". לדבריה, מוזיאוני הטבע חשובים גם משום שהם מאפשרים את המשך קיומו של תחום הטקסונומיה (הכולל תיאור וחקר של מינים חדשים למדע), שהלך ונעלם בישראל עד להקמת המוזיאון.
"בנוסף, מוזיאונים מקרבים ילדים לחשיבה מדעית – מדענים רבים מחו"ל מספרים שהם התחילו להתעניין במדע אחרי ביקור במוזיאון הטבע המקומי שלהם", היא אומרת. "מעבר לכך, רוב האוכלוסייה בישראל גרה בערים ולכן התהליכים בטבע שאנשים חשופים אליהם הולכים ומצטמצמים. מוזיאון טבע נותן קרבה לפריטים, לתהליכים ולאירועים מהטבע – ואנשים רוצים יותר להגן על מערכת אקולוגית שהם מרגישים מחוברים אליה".
20 שנות שכנועים
הודעה על הקמת מוזיאון לאומי לטבע בישראל התפרסמה בעיתון "דבר" כבר ב-1938, והמוזיאון היה חלק מכל תוכנית אב של אוניברסיטת תל אביב מיום הקמתה – אך לדברי דיין, המיזם התעכב לאורך שנים. לטענתה, סיבה עיקרית לכך היא התפיסות ששלטו בעולם המחקר הביולוגי. "לאחר שהקוד הגנטי פוענח הייתה לביולוגים הרגשה שאפשר יהיה לפענח את צפונות היקום החי מתוך רמת המנגנון המולקולרי בלבד, בלי להביט על צמחים ועל בעלי חיים – ותחומים כמו אקולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה וטקסונומיה נדחקו לקרן זווית", היא אומרת. "עם זאת, עם השנים הובן שהדבר לא באמת אפשרי, עקב רמות המורכבות הרבות שקיימות לאורך הדרך. בנוסף, הובן שהאתגר הגדול ביותר שניצב בפני האנושות. במאה ה-21 הוא אתגר הסביבה – ושאם לא ניערך מידית להתמודד איתו, אנחנו עלולים להשאיר אחרינו אדמה חרוכה".
במשך מעל 20 שנה עסקה דיין בשכנוע גורמים רלוונטיים רבים בחשיבות הקמתו של מוזיאון הטבע וכדי לגייס מימון שיאפשר זאת. "הבסיס המדעי היה קיים, אבל היה צורך להתמודד עם מערכות קבלת החלטות באקדמיה, בות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה – ר"ו), במשרדי ממשלה ואצל הקולגות שלי ולגייס את הכסף הפילנתרופי והממשלתי, וזה היה תהליך ארוך ומורכב בצורה בלתי רגילה", היא אומרת. "מעבר לכך, היו דברים מערכתיים שהיה בהם צורך, כמו הכשרת טקסונומים, שלוקחת זמן רב מאוד. היה מאוד לא פשוט לדחוף את הקמת המוזיאון וצריך היה לייצר את המודעות לחשיבות שלו. יצירת שלם שגדול מסך רכיביו דורשת הרבה מאוד עבודה".
עם זאת, פרופ' דיין לא ויתרה. "בישראל, כל מיזם צריך את המשוגע שלו", היא אומרת.
פרופ' דיין מציינת שהקמת המוזיאון התאפשרה בזכות הגורמים הרבים שתמכו במיזם: מייקל שטיינהרדט, שהקמת המוזיאון התאפשרה הודות לתרומתו המשמעותית ולהירתמותו לנושא בהיבט הערכי, קרן יד הנדיב, קרן דן דוד, קרן אריסון (ומקורות פילנתרופיים רבים נוספים), האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, הות"ת, משרדי הגנת הסביבה, החקלאות, התיירות, המדע והטכנולוגיה וירושלים ומורשת, הקק"ל, רשות הטבע והגנים, אגף תקציבים באוצר ועמיתי המוזיאון במוסדות אחרים בישראל ובחו"ל.
"כ-500 מדענים משתמשים במוזיאון כל שנה לצורך מחקר כיום", אומרת דיין. "עד תחילת הקורונה ביקרו במוזיאון כ-200 אלף איש בשנה, כ-25 אחוז מתוכם ממערכת החינוך, מה ששם אותנו בין המוזיאונים המבוקרים ביותר בישראל".
אפשר עדיין לעשות שינוי גדול
"אנחנו עושים מאמץ לנצל את הפלטפורמה המופלאה שהיא המוזיאון ולהרחיב את הפעילות שלה לכל הדברים שאליהם היא רלוונטית", אומרת דיין. "חשוב לנו מאוד להתנהג כמוזיאון לאומי לטבע, ולהיות משאב ובית עבור עמיתים במערכת ההשכלה הגבוהה והמחקר בישראל ועבור אנשי המקצוע ברשויות השונות".
מעבר לסיפוק שהיא שואבת מפעילותו של המוזיאון, דיין גאה מאוד גם בהיבט אחר של עבודתה ארוכת השנים: הסטודנטים הרבים שהיא הנחתה והדריכה. "בורכתי במהלך השנים בתלמידי מחקר יוצאים מן הכלל", היא אומרת. "שבעה מהם הם כבר אנשי סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות המחקר של ישראל והשמיני בתהליכים, חלק מתלמידי המוסמך שלי מלמדים היום במכללות ולאחרים יש תפקיד משמעותי בתחום החינוך ושמירת הטבע בישראל. אני מאוד מאוד גאה בהם, זה אחד המנופים והמניעים הגדולים לאיש סגל לעשות את מה שהוא עושה".
פרופ' דיין מעודדת סטודנטים לעתיד לבוא בעקבותיה – ולהשתלב בתחומי הביולוגיה, הזואולוגיה והאקולוגיה. "זה ללא ספק הזמן הכי מרתק, חשוב, מלהיב ורלוונטי להיות אקולוג", היא אומרת. "מדובר בתחום שמתחיל רק עכשיו את הפריצה שלו בישראל, ייפתחו בו יותר ויותר תקנים במוסדות שונים, ואפשר עדיין לעשות בו שינוי גדול. האתגרים המדעיים שעוסקים בהם הם מדהימים – והרלוונטיות החברתית היא עצומה", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
