ממש ברגעים אלה יש חלקת ארץ עצומה שעודנה נקייה מנגיף הקורונה – פיסת אדמה שבה אנשים יכולים להתרועע זה עם זה בלי מסכות, ולצפות מרחוק במגפה משנה את החיים אלפי קילומטרים ממקום הימצאם. חלקת הארץ הזו היא אנטרקטיקה, היבשת היחידה ש-COVID-19, הנגיף בשמו הרשמי, טרם הגיע אליה.
8 צפייה בגלריה
"הבועה הקטנה והבטוחה שלנו". בריטים באנטרקטיקה
(צילום: AP, Robert Taylor/British Antarctic Survey)
עכשיו, כשקרוב ל-1,000 מדענים ושליחים אחרים שהעבירו שם את החורף רואים את אור השמש לראשונה זה שבועות או חודשים, יוצא לדרך מאמץ עולמי לוודא שעמיתיהם האמורים להגיע לשם לא יביאו איתם את הווירוס. "כרגע, זאת הבועה הקטנה והבטוחה שלנו", מספר רוב טיילור, מדריך שטח השוהה בתחנת מחקר בריטית באנטרקטיקה, אבל גם הוא יודע שיש סכנה שהבועה הזו תתפוצץ בעוד זמן לא רב.
בימים שלפני הקורונה, תקופות ארוכות שבהן נדרשו הצוותים המגיעים לאנטרקטיקה להתבודד, לספק בעצמם את הצרכים שלהם ולהתמודד עם לחץ נפשי, היו דבר שבשגרה, ואילו בשאר העולם התייחסו לסגנון החיים ההרפתקני שגזרו על עצמם השליחים כאל דרך חיים קיצונית ומסקרנת. מצחיק לחשוב כמה הרבה השתנה מאז.
"באופן כללי, החופש שיש לנו כאן גדול יותר מזה שהיה לתושבי בריטניה בשיא ימי הסגר", מספר טיילור הבריטי, שהגיע לאנטרקטיקה באוקטובר אשתקד ולפיכך כלל לא נאלץ עד כה להתמודד עם הקורונה, שבמערב התפשטה רק השנה. "אנחנו יכולים לצאת לסקי, להתרועע אחד עם השני באופן רגיל, לרוץ ולהשתמש במכון הכושר", הוא מספר.
8 צפייה בגלריה
שמש ראשונה מאז אפריל. השליחים העבירו חודשים בחושך
(צילום: AP, Robert Taylor/British Antarctic Survey)
כמו צוותים אחרים ברחבי אנטרקטיקה, טיילור ו-27 עמיתיו חייבים להיות מומחים בכל סוג של משימה שצריך לבצע כשחיים חיי קומונה הרחק ממקום יישוב, עם מרחב קטן מאוד לטעויות. הם מבשלים בתורות, עוקבים אחרי מזג האוויר ולדבריו מעבירים גם זמן רב בתפירה.
מכיוון שהם נהנים מחיבור טוב לאינטרנט, לשליחים באנטרקטיקה התאפשר לאורך החודשים האחרונים לעקוב באדיקות אחרי התפשטות הנגיף בשאר חלקי העולם, ועכשיו אלה הם שמנסים להבין מה מצפה להם כשישובו הביתה.
עד השנה, השיחות בין השליחים השוהים באנטרקטיקה לבין אלה שעומדים להגיע ליבשת אחריהם התמקדו באופן שבו על הבאים ליבשת להיערך, אבל עכשיו הייעוץ הוא הדדי, ולשני הצדדים יש מה ללמוד זה מזה. "אני בטוח שיש הרבה שהם יכולים לספר לנו כדי לעזור לנו להסתגל לדרך החיים החדשה מחוץ לאנטרקטיקה", אומר טיילור. "עדיין לא התנסינו בריחוק חברתי!".
אמריקנים ורוסים יחד
בבסיס סקוט, בסיס ניו-זילנדי באנטרקטיקה, השמש הפציעה בסוף השבוע שעבר לראשונה מאז חודש אפריל. ראש המשלחת שם, הרופא רורי אוקונור, מאמין שכשהוא ואנשיו צופים במגפה מרחוק, הם אינם מצליחים להבין באמת עד כמה היא משפיעה על העולם. "המוח שלך מכיר בזה", הוא מסביר, "אבל אני לא חושב שעיכלנו איזו טלטלה נפשית זה גורם ודאי".
8 צפייה בגלריה
הרוחות הכי חזקות, הטמפרטורות הכי נמוכות. אנטרקטיקה לא תסלח
(צילום: AP, Robert Taylor/British Antarctic Survey)
ובכל זאת, אוקונור בטוח שמשפחתו בבריטניה עדיין לא הייתה רוצה להתחלף איתו. "הם לא מצליחים להבין למה באתי לכאן בכלל", הוא צוחק. "חודשים של חושך, תקוע עם קבוצה קטנה של אנשים. מה כל כך כיף בזה?".
לדברי אוקונור, אנשיו כבר מוכנים לערוך בדיקות קורונה לעמיתיהם ברגע שאלה יתחילו להגיע, ככל הנראה כבר ביום שני הקרוב. הגעתם של החברים החדשים התעכבה במשך שבועות בגלל סופה ענקית, אבל כעת מסתמן שמחרתיים הם יוכלו לצאת לדרכם. הוא אומר שאם יימצא ביניהם אדם שנושא את הנגיף, יינקטו מיד צעדי חירום, תוכרז כוננות עליונה והפעילות תצומצם.
8 צפייה בגלריה
בלי תיירים, בלי ביקורים. ביבשת הקפואה
(צילום: AP, Robert Taylor/British Antarctic Survey)
ההיערכות באנטרקטיקה לבואו-האפשרי של הנגיף יכולה לשמש דוגמה לעולם כולו. בעוד ברחבי הגלובוס יצר הווירוס מתיחות בקשרים הדיפלומטיים בין חלק מהמדינות, 30 המדינות החברות במועצת המנהלים של התוכניות הלאומיות של אנטרקטיקה (COMNAP) שילבו ידיים כבר בתחילת המגפה כדי למנוע את הגעתו ליבשת. גורמים רשמיים שם מדווחים על שיתוף פעולה מצוין בין השליחים מארה"ב, סין, רוסיה ומדינות אחרות שבמקומות אחרים בעולם נוטות דווקא להתעמת זו עם זו.
כבר בחודש מרץ, כשברחבי העולם הוטלו סגרים, המשלחות השוהות באנטרקטיקה הגיעו להבנה משותפת שבוא הנגיף ליבשת עלול לגרום לאסון: באנטרקטיקה מנשבות רוחות חזקות יותר מבכל מקום אחר בכדור הארץ, ובה נמדדות גם הטמפרטורות הנמוכות בעולם. "לנגיף חדש ומידבק מאוד עם שיעורי תחלואה ותמותה משמעותיים, יש פונטציאל להשלכות קטסטרופליות בסביבה הקיצונית והלא-סלחנית של אנטרקטיקה, שבה יש מעט ציוד רפואי מתוחכם", נכתב במסמך רשמי שחיברו נציגי המשלחות בתחילת השנה.
במסמך צוין כי מכיוון שלאנטרקטיקה אפשר להגיע רק דרך כמה נתיבי אוויר או באמצעות ספינות, "הניסיון למנוע הגעה של הנגיף ליבשת צריך להתחיל מ-י-ד". בין השאר נקבע בו כי על השליחים השוהים ביבשת להימנע ממגע עם תיירים, ולפיכך לא יוּתר לספינות תיירים להוריד מבקרים לחוף. עוד נקבע כי משלחות השוהות בבסיסים הסמוכים זה לזה צריכות לחדול מביקורים אלה אצל אלה.
איך לא לרוץ לחבק?
סטפני שורט, האחראית על הלוגיסטיקה בתוכנית האמריקנית לאנטרקטיקה, אומרת שהמומחים נאלצו לתכנן מחדש בתוך שבועות אחדים את עונת המחקר כולה, וכי העונה הזו תהיה מלווה באי-הוודאות הגדולה ביותר שבה נתקלה ב-25 שנות הקריירה שלה. עכשיו, כשהאביב מגיע ושליחים חדשים עומדים לצאת לאנטרקטיקה, גם אם פחות מבעבר בשל המגפה, מתחיל המבחן הבא.
בעיר כרייסטצ'רץ' שבניו זילנד, אחת מתחנות היציאה לאנטרקטיקה, שוהים בבידוד כבר מתחילת החודש שעבר 120 איש שאמורים לטוס השבוע לתחנת מקמורדו, התחנה האמריקנית הגדולה ביותר באנטרקטיקה. ניו זילנד מחייבת את הבאים אליה ב-14 ימי בידוד, אבל האמריקנים מצאו עצמם בבידוד ארוך בהרבה כשמזג האוויר הגרוע באזור שאליו הם אמורים לטוס עיכב את יציאתם בשבועות. כעת מתוכננת טיסתם ליום שני הקרוב.
זו לא תהיה משלחת רגילה: גודל המשלחת האמריקנית לקיץ הזה הוא שליש בלבד מגודל המשלחות שארה"ב שולחת לאנטרקטיקה בדרך כלל בעונה הזו, וגם עבודות המחקר שלה צפויות להיפגע מכך. יש מדינות שגם משלחת מצומצמת לא שולחות הפעם, אלא דוחות את הפעילות שלהן באנטרקטיקה לשנה הבאה או אפילו ל-2022. "אני חושב שהפחד הגדול של כל מדינה הוא להיות זו שיצביעו עליה כמדינה שהביאה את הנגיף לאנטרקטיקה", אומר ניש דבנונתאן מדרום אפריקה. "כולם נוקטים אמצעי בטיחות כדי להימנע מזה".
8 צפייה בגלריה
יומיים של מסכות. השליחים מתחילים לתרגל
(צילום: AP, Robert Taylor/British Antarctic Survey)
צעדי מנע ננקטים גם בערים המשמשות כשערי היציאה של משלחות ליבשת – קייפטאון שבדרום אפריקה, כרייסטצ'רץ' שבניו זילנד, הוברט שבאוסטרליה, פונטה ארנס שבצ'ילה ואושוואיה שבארגנטינה. לכל אחת מהן יש פרוטוקול בידוד ובדיקות לעובדים העולים על מטוסים וספינות היוצאים דרומה.
היערכות נרשמת כאמור גם בארץ הקרח עצמה. בתחנת מקמורדו האמריקנית ערכו לפני שבועות אחדים תרגיל שבו התנסו השליחים במה שבשאר העולם כבר מכירים היטב: עטיית מסכות וריחוק חברתי. "יהיה קשה לא לרוץ ולחבק חברים כשהם יגיעו", הודה מנהל התחנה, ארין הרד. הוא ואנשיו יחלו לעטות מסכות יומיים לפני שעמיתיהם יגיעו, וכשאלה ינחתו, הוא יעזוב את אנטרקטיקה.
פעם הרד אולי תכנן שכשיחזור "לעולם האמיתי" ייצא "להפשיר" את עצמו על חוף ים כלשהו, אבל עכשיו הוא מנסה להיערך לשגרה החדשה שמצפה לו שם. "איך אני מגיע הביתה, מבקש מחברים לאסוף אותי?", הוא שואל. "אני לא בטוח שנוח לי לעשות את זה. אם לדבר בכנות, יהיה ממש מוזר להרגיש כאילו אני בא מכוכב אחר".
