הכרעת הדין ברצח אופירה חיים
בית המשפט המחוזי בלוד הכריע היום (ראשון) את דינו של דוד חיים (62) מתל מונד, והרשיע אותו ברצח גרושתו אופירה חיים (56) בשנת 2018. גזר דינו יימסר במועד מיוחד יותר, ומכיוון שהורשע על פי חוק העונשין הקודם הוא יישלח למאסר עולם. "הצדק מתחיל לצאת לאור", אמרה בתה של אופירה.
לאולם הגיעו בני משפחתה של אופירה, וחלקם לבשו חולצות עם תמונתה. הבת עדיה אמרה: "אני מקבלת את הכרעת הדין, הצדק מתחיל לצאת לאור. מי שהכיר את אימי היקרה יודע שהיה לב רחב, שהיא עזרה למי שהיה צריך וגם למי שלא".
"זה לא יכפר על כלום, הוא פשוט רצח אותה בדם קר, בתכנון על סתם, על לא מאומה", הוסיף אחיה של אופירה אריה. "אני מרגיש את האובדן, את הרצח המיותר".
השופטים החליטו להרשיע את דוד חיים פה אחד. בראש ההרכב ישב השופט מנחם פינקלשטיין, ולצידו השופטים רמי אמיר וליאורה ברודי. עורכת הדין יעל זליג מפרקליטות מחוז מרכז אמרה בתגובה: "בית משפט קיבל את עמדתנו והרשיע את הנאשם ברצח. נקבע כי חנק אותה וקבר אותה בבור שהכין אותו מבעוד מועד. שלושה שבועות חיפשו אותה בני משפחתה עד אשר נמצאה, והנאשם נעצר. בית המשפט אימץ את עמדת הפרקליטות והרשיע אותו בעבירת רצח לפי החוק הישן, שמשמעותו מאסר עולם חובה".
עורכת הדין ימימה אברמוביץ' המייצגת את הרוצח אמרה: "כל בקשתנו הייתה לאפשר לו לטעון לעונש ושיקבל עונש ראוי בנסיבות הללו. זה תיק קשה טרגדיה. הרצח בוצע למעשה על רקע יחסים מאד מאד מורכבים במשפחה ביקשנו שזה יבוא לידי ביטוי בעונש. שלא יהיה עונש אחד של מאסר עולם חובה, אלא עונש בהתאם לנסיבות".
ביולי 2018 פרקליטות מחוז מרכז הגישה כתב אישום נגד חיים בגין רצח אשתו לשעבר, שהתגוררה בסמוך אליו. מלבד האישום בגין רצח, חיים מואשם גם בעבירות של שיבוש הליכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת.
לפי כתב האישום, הנאשם ואופירה התגרשו בשנת 2004 וחלקו מתחם מגורים אחד עם בני משפחה נוספים. על רקע סכסוכים משפחתיים וכספיים בין השניים, החליט הנאשם לרצוח את אופירה והחל בתכנון הרצח. אז הוא פנה לגנן שעבד עמו וביקש ממנו לחפור בור בחצר האחורית בביתה של אופירה, סמוך לעצי פרי, בטענת שווא שהוא זקוק לבור כדי לטפל בנזילת מים.
עוד עולה מהאישום כי ב-20 ביוני, בשעות אחר הצהריים, הצטייד חיים בחוט ניילון. הוא שוחח עם אופירה מחוץ לביתה וביקש ממנה כמה בקשות שקשורות למגוריהם, אך היא סירבה לכל בקשותיו. בעודם משוחחים, הוא הוביל אותה אל חצר הבית. אז הוא התנפל עליה מאחור, כרך בחוזקה את חוט הניילון סביב צווארה, וחנק אותה במשך כעשר דקות למרות מחאותיה, ועד שאפסו כוחותיה והיא נפלה ארצה.
בהמשך מתואר כי חיים שחרר את המנוחה, ואחז בפרק כף ידה כדי לוודא שהיא לא נושמת עוד ולמעשה, אינה בין החיים. בהמשך הוא נטל את חפירה והעמיק את הבור עד שהתאים למידותיה של המנוחה. לאחר מכן הוא הטמין אותה בבור וכיסה אותה בחול עד שלא ניתן היה להבחין בדבר.
לאחר ביצוע המעשה הוא פעל במטרה להסתיר את מעשיו - ריסק את מכשיר הטלפון הנייד של כהן, לקח את תיקה וגזר את כרטיסי האשראי שהיו בארנקה. מיד לאחר הרצח הוא הגיע לבית אמו כדי לשחק איתה קלפים, כפי שנהג בשגרת היומיום.
כזכור, שלושה שבועות לפני שנמצאה גופתה - אופירה חיים הוכרזה כנעדרת. לאחר חיפושים נרחבים אחריה, גופתה נמצאה קבורה מתחת לעצי תפוז ופיקוס בחצר ביתה. כתב האישום נגד חיים מתאר גם כיצד הוא מסר עדות כוזבת במשטרה, לאחר שהחלו החיפושים. אז הוא אמר בתחנה כי הוא אינו יודע דבר אודות היעלמותה ואף הציג מצג שווא כמי שמסייע בסריקות אחר גרושתו, על אף שכל העת ידע שהיא כבר לא בחיים.
במהלך המשפט העיד חיים: "הלכתי שני מטר לגג. לקחתי חוט דק של תותים ולא יודע מה קרה שם, נכנסתי להלם ועשיתי מה שעשיתי. נכנסתי לבלבלה, חנקתי אותה, אני לא יודע כמה זמן, לא ידעתי איפה אני נמצא. חשבתי שאני רוצה לפתור את הבעיה, שלא יהיו לנו צרות ממנה. אז העמקתי אותה לתוך גומה של 80 ס"מ, כיסיתי וזהו, הלכתי משם. לא סיפרתי לאף אחד". על שלושת השבועות שעברו מרגע הרצח ועד מציאת הגופה סיפר חיים: "אני הולך כל יום לעבודה, לא חשבתי להסגיר את עצמי, מהבושה ומהפחד מעונש".
