הפגנה ברוממה, השבוע
(צילום: גיל יוחנן, מחאות החרדים הקיצוניים, צילום: גלעד כהן)
הפגנות החרדים בירושלים בימים האחרונים אינן מהזן המוכר. התפרצות הזעם מאז החל הסגר על שכונת רוממה שונה במהותה ממחאות אחרות בזירת ההתרחשות החרדית. אלה לא ההפגנות השגרתיות של נטורי קרתא בכיכר השבת, וגם לא חסימות כבישים של הפלג הירושלמי במחאה על מעצרם של בני ישיבה. הפעם המפגינים אינם אנשי הפלגים הקיצוניים. המחאות הסוערות, בטבורה של השכונה החרדית הרגועה, מעידות על רוחות של שינוי.
רוממה היא אחת השכונות היוקרתיות של ירושלים החרדית. זו לא מאה שערים. היא נחשבת אזור מגורים נחשק הן בשל בנייה חדשה בסטנדרטים גבוהים, והן בשל סמיכותה למרכזי החסידויות הגדולות בעולם. בתי המדרש של חצרות החסידיות הגדולות - גור, בעלז, בויאן ואחרות - ממוקמים בסמוך לרוממה או בתוכה. חלק ניכר מהבנייה החדשה מיועד למשפחות אמידות, אפילו עשירות, ורבים אחרים נמנים לכל הפחות על השכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות.
מעבר ללוקיישן הייחודי, גם המרקם האנושי שמשתתף בהפגנות הימים האחרונים הוא חריג. מדובר בעיקר בצעירים ובני נוער שמשתייכים למיינסטרים החרדי ולא לקבוצות שוליים שמורגלות בעימותים עם שוטרים. הסגר הכפוי על השכונה, לצד תחושות מוצדקות של אכיפה בררנית ואלימה, הצליחו להתסיס גם את האזורים הרדומים בחברה החרדית. היעדר אמון בהנהגה הפוליטית, שבימים כתיקנם שמור לפלגים מסוימים, רווח בתקופה הנוכחית גם בקרב החרדים ה"ליברלים".
עדות לכך היא התסיסה ברשתות החברתיות. חלק גדול מהמפגינים התעדכן בקיום ההפגנות באמצעות קבוצות ווטסאפ ייעודיות שנפתחו למלחמה באכיפה הבררנית. אחרים למדו עליהן מרשתות אחרות, טוויטר למשל.
שני אנשי תקשורת חרדים, אריאל אלחרר ויאיר לוי, אספו עשרות תיעודים שמהם משתקפת לכאורה אכיפה בררנית ואלימות משטרתית כלפי חרדים ופרסמו אותם. עבודתם הניבה פירות והם הפכו למובילי המאבק. העובדה שמדובר בחרדים הפעילים ברשת, ולא רק באנשי הקהילות המתבדלות, מעידה על זעם שכובש באופן חסר תקדים גם את השכבות המתונות במגזר.
אלימות, מכל צד, חייבים למגר. אין לה הצדקה. כל עוד המחאה לגיטימית ומעבירה מסר למקבלי ההחלטות - זה בסדר. הבעיה מתחילה כשבחסות מערכת החינוך המקרטעת ותחושת כאוס בקרב צעירים, לוקחים אנארכיסטים את המושכות לידיים וגורמים נזקים תדמיתיים בלתי הפיכים. ועדיין, בהתנערות אישית מכל גילוי של אלימות ומעשי ונדליזם, התסיסה החרדית מוצדקת. לא צריך פחים בוערים כדי להיות בטוחים בכך.
התחושה ברחוב החרדי קשה והסיבה להפגנות הסוערות בירושלים אינה הטענה לסגרים סלקטיביים. אמנם, הסגרים שבודדו את רוממה הוחלו בלי לתת הסברים ובלי לפרסם קריטריונים בשקיפות לציבור, שנפגע בכך בכיסו ובתדמיתו, אבל זה היה רק הגפרור הרשמי שהבעיר את חבית אבק השריפה. קדמו להם אירועים נוספים כמו תיעוד הילדה החרדית שניצבה חסרת אונים מול שני שוטרים שלא שעו לבכי שלה, האכיפה הבררנית שהשתקפה מהסרטונים הרבים שפורסמו, ההסתה ברחוב ובתקשורת, הסלקציה של יולדות חרדיות בבתי חולים והנדסת התודעה במדיה שמייחסת את התפרצות הנגיף לחברה החרדית.
השטח שמבעבע הוא התגלמות של זעם מוצדק אחרי תקופה ארוכה של הכלה. מבחינת החרדים, ההתנהלות מולם לאורך המשבר חצתה את הקו האדום העליון של ההכלה. עכשיו הגיעה ההתפרצות.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
