סלעית לבנת-כנף בחרמון
(קרדיט: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)
זוג סלעיות לבנות-כנף, שהגיעו ככל הנראה מסוריה לאזורים הגבוהים בחרמון, נצפו על ידי צפרי החברה להגנת הטבע במסגרת סקר ציפורים שנערך לאחרונה במקום, בעודם בונים קן - לראשונה אי פעם בחרמון.
תגלית זו מצטרפת לשורת תגליות משנים קודמות במסגרת סקרי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, של מינים מקננים חדשים לחרמון, ביניהם עלווית החורף והפרוש המצוי אשר מרחיבים את תחום תפוצתם דרומה לישראל. לדברי יובל דקס, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע, השאלה הגדולה היא מהיכן הגיעו. "הסלעית משתייכת לתת מין המקנן בסוריה ולבנון ועד כה מעולם לא נצפו סלעיות ממין זה בחרמון או בצפון הארץ", ציין.
שמורת החרמון מהווה את אחד מבתי הגידול הייחודיים והעשירים ביותר בישראל במיני בעלי חיים וצמחים. בשנים האחרונות נפגעים שטחים רבים בתחומי השמורה בידי פעילות בנייה בלתי חוקית, עבודות תשתית אשר אינן מתחשבות בנוף, שריפות מעשה ידי אדם, רעיה ועוד.
לכן, סקר הצפרות במקום בא לעמוד על הממצאים בשטח. ד"ר יואב פרלמן, המנהל המדעי של מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, הסביר כי החלקים הגבוהים בחרמון צחיחים, ויש שם מספר מינים שנמצאים גם במדבר. "הסלעית לבנת-הכנף דוגרת לא רחוק, בחלקים המדבריים של סוריה ודרום לבנון, כך שההופעה שלהן בחרמון מסמלת הרחבת תפוצה מקומית", הוסיף.
לפי אתר הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, סלעית לבנת-כנף היא ציפור שיר שדווקא מאופיינת בשירה עגמומית ומלנכולית, לכן היא מכונה באנגלית "סלעית מתאבלת". תוך כדי הציד, היא מרבה לעופף למרחקים קצרים, כאשר כמעט כל נחיתה על סלע חדש מלווה בהכרזה טריטוריאלית על ידי קידה עמוקה, הקפצת הזנב למעלה ומתיחת הכנפיים כלפי מטה. בישראל, היא לרוב מצויה בחבל המדברי, בחלקים גדולים של הנגב, מדבר יהודה ומדבר שומרון, מהרי אילת והנגב הדרומי, דרך הר הנגב ועד מזרח השומרון, באזורים טרשיים עם שיחים פזורים. הסלעית ניזונה בעיקר בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים שהיא עטה עליהם מעמדת תצפית בולטת על זיז סלע, שיח, עמוד חשמל וכדומה. הזוגות חיים בטריטוריה משך מרבית חודשי השנה.
