המחאה הופכת לסופרמרקט. זה היה צפוי. יש בתוכה גם אלמנטים רדיקליים. וגם זה חלק מכל מחאה ציבורית. העניין הוא שיש ציבור אחד שעדיין חסר בפסיפס, אף שהוא צריך וחייב להיות חלק מהמחאה, ואפילו להיות בין מובילי המחאה, על בסיס ציוני, לאומי וערכי. הציבור הדתי-לאומי.
יש סימנים לחוסר נוחות מצד הציבור הזה. הסקרים מצביעים על ירידה לליכוד ועלייה לימינה. נכון, אלה רק סקרים, אבל הם מבטאים הלכי רוח. מה שמאפיין את הפוליטיקה החרדית הוא התעלמות מכל דבר בעל ריח ערכי או לאומי. אולי זה כן מעניין את הציבור החרדי, שהופך ליותר ויותר מגוון, אבל הרבה פחות את פרנסי העדה.
הציבור הדתי-לאומי, לעומת זאת, הרבה יותר מעורב בחברה הישראלית. הוא נמצא בצמרת צה"ל ובצמרת מנגנוני המשפט והשיפוט. השחיתות נוגעת לו. טוהר המידות נוגע לו. הוא לא אדיש לדברים הללו. רוב הציבור הזה ימני. אבל ימניות היא לא אדישות ובוודאי לא הסכמה לשחיתות.
הציבור הזה לא מגיע למחאה גם משום שיש לה תדמית שמאלנית. נכון, לנציגי השמאל הקיצוני יש שם נוכחות, עם שלטים בנוסח "לפרק את מג"ב" ואפילו "ISRAHELL" שלקוח מהלקסיקון האנטישמי שמתחזה לאנטי-ציוני. אבל הקולות הללו הם חלק קטן בתוך המחאה. כמעט בכל הפגנה גדולה עד היום הסממן הבולט ביותר הוא אינספור דגלי ישראל. זה הרוב. זה הגוש המרכזי של המחאה. גוש ציוני ולאומי.
המחאה הזאת היא לא על הסיפוח ולא על עסקת טראמפ וגם לא על הרחבת התנחלויות. זו מחאה למען חברה מתוקנת יותר. הבחירה היא בין ראש ממשלה שההתנהלות שלו בשנים האחרונות נעה בין ציניות לחזירות, לבין שלטון שעדיין אכפת לו מאחריות וטוהר מידות. אז למה שהציבור הדתי-לאומי יפקיר את הזירה הזאת? הוא לא רואה? הוא לא שומע?
לשמאל הישראלי אין שום מונופול על מאבק בשחיתות. הרי מושחתים היו בכל מחנה. אבל בעידן הזה, צריך להודות, השילוב של ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום ויו"ר קואליציה שנושא את הדגל של "כוח, כבוד, כסף" – הוא לא רק שילוב אנטי-ערכי אלא גם אנטי-יהודי. הוא מעיד על פשיטת רגל מוסרית. זה הצביון היהודי שאפשר להשלים איתו?
לציבור הדתי-לאומי יכול להיות ערך מוסף ומעשי במחאה. למשל, הוא יכול להציע דרך שלישית, שאין בה שנאה לנתניהו, אלא אימוץ דרכו של הרמב"ם, "נשיא שסרח... מלקין אותו בצנעה ואומרים לו: כבד ושב בביתך". צנעה על שום מה? כדי למנוע השפלה.
הציבור הערכי הזה לא יכול להיכבד ולשבת בביתו. הציבור הזה לא צריך להירתע מכך שבמחאה יש גם טרמפיסטים. זה לא תירוץ. זו מחאה שהיא בעיקרה לאומית וערכית. ובמחאה הזאת הציבור הדתי-לאומי חייב להיות שותף.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com