נערים בכפר האורנים שבתחום המועצה האזורית מטה בנימין נדבקו בקדחת המערות, לאחר שהקימו "זולה" באזור שבו היו קרציות. בבדיקה של המשרד להגנת הסביבה ליד היישוב וגם סמוך לפדואל שבשומרון נמצאו בתי גידול לקרציות רכות מסוג קרצית המערות (Ornithodoros Tholozani). בעת החקירות נלכדו קרציות רבות באמצעות מלכודת דו-תחמוצת הפחמן, והועברו לזיהוי ובדיקה במעבדות משרד הבריאות.
קרציות בכפר האורנים
(צילום: ד"ר גל זגרון, המשרד להגנת הסביבה)
הבדיקה החלה לאחר שבלשכת הבריאות התקבל דיווח על נער שחלה בקדחת המערות. חקירה קצרה מצאה כי הוא לא היה בתוך מערה. בחקירה פגשו אנשי המשרד להגנת הסביבה את הנער ובני נוער נוספים שחלו, ואלה לקחו אותם ל'זולה" שהקימו. מדובר היה במקום חדש שהוקם לאחר שה"זולה" הקודמת שלהם נשרפה.
בסריקה של השטח גילו אנשי המשרד מחילה. "כשבאנו לבדוק את המחילה", סיפרה ד"ר גל זגרון, ראש אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, "הוצאנו שני בקבוקי וודקה. ראינו סימנים לבעלי חיים. ככל הנראה כשהטמינו במקום את בקבוקי הוודקה, הדבר הבריח את בעלי החיים". היעדרם של בעלי חיים, שמהם ניזונו, גרם לקרציות להיות רעבות, וכך מי שהכניס את ידו למחילה נעקץ. "לצערי גם אני נעקצתי". הוסיפה ד"ר זגרון. "כשמדובר במערה פשוט להבין את המקור ואפשר לסמן ולהזהיר. אבל כמו שראינו בשנה החולפת, הקרציות שוכנות גם בבתי גידול אחרים. בכפר אורנים מדובר היה במחילה. הקרציות לרוב שוכנות עמוק באדמה ויכולות לישון המון שנים. הן מחכות שייכנס בעל חיים לתוך המאורה. כשהן מרגישות וויברציות ומריחות co2 הן עולות למעלה ועוקצות. אתה לא תמצא קרציה על הגוף, אלא עקיצה. רוב האנשים לא יידעו שזו קרציה. לרוב יש פריחה ויש מחלת חום, שלא יורד. המחלה יכולה להיות קשה. אם לא מאבחנים אפשר למות מזה. זו מחלה שיש לה טיפול אנטיביוטי, אבל זה עלול להסתבך".
קרציות מתעוררות במעבדה
(צילום: אירה בן ארי ודבורה דיאס, משרד הבריאות)
במשרד להגנת הסביבה עוסקים כיום בעיקר ביתושים, המעבירים את קדחת הנילוס בתחום המזיקים. אלא שבשנים האחרונות אנשי המקצוע מצאו עצמם עוסקים יותר ויותר בקרציות. בעקבות גילוי חולים בקדחת חוזרת אנדמית (הידועה בארץ בשם "קדחת המערות") בצפון, בדרום ומרכז הארץ, אגף מזיקים והדברה של המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף עם מעבדות משרד הבריאות, מבצעים בדיקות לנוכחות קרציות וטפילים באתרים חשודים. ד"ר זגרון ציינה: "בבדיקות שעשינו בעקבות לכידות הקרציות כ-4% מהקרציות היו נגועות. זה מספיק לגרום לתחלואה".
ב-2019 היו בישראל 16 מקרים של קדחת המערות ואילו ב-2020 היו 11. לפי הערכות מדובר בתת דיווח, שכן החולים לא תמיד יודעים שנדבקו ורופאי משפחה לאו דווקא מעבירים את הדיווח הלאה ללשכת הבריאות.
השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל אמרה, כי "חשוב שהציבור יכיר את הסכנות הכרוכות בכניסה למערות ולחללים תת-קרקעיים, ויימנע מכניסה אליהם. המשרד להגנת הסביבה, ביחד עם משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים, ימשיך לבדוק מיקומים חשודים ויסייע בהנחיה מקצועית לרשויות".
קדחת חוזרת אנדמית נגרמת מהדבקה בטפיל בשם בורליה פרסיקה, וידועה בארץ בשם "קדחת מערות". המחלה מועברת לאדם באמצעות נשיכה ומציצת דם של קרצייה רכה השוכנת באדמת המערה. נשיכות הקרצית הן קצרות, ומרבית הננשכים לא ימצאו קרציות על גופם אלא רק סימן למציצת הדם, לרוב באזור הבטן. הקדחת פורצת לאחר תקופת דגירה של כחמישה ימים ומתאפיינת בהתקפי חום, שבהם יש עלייה מהירה של טמפרטורת הגוף. להתקפים נלווים אחד או יותר מהתסמינים הבאים: שיעולים, קוצר נשימה, בחילות, כאבי שרירים ומפרקים ופריחה על העור. רוב מקרי ההידבקות מתרחשים משהות במערות, חלק קטן משהות בחורבות וכמות מזערית מקרציות המגיחות ממחילות ומגומחות של בעלי חיים.
אם נדרשים להיכנס למערה שאינה מוכרת כנגועה בקרציות מעבירות מחלות, יש לנקוט באמצעי התגוננות אישיים – ביגוד ארוך, מריחת חומרים דוחי חרקים מבוססי DEET, ושהות מינימלית במערה. אם בחלוף כשבוע ימים לאחר השהייה במערה או בקרבת מחילות בעלי חיים מתפתחים תסמיני קדחת חוזרת, יש להתריע על כך בפני הרופאים המטפלים. המשרד להגנת הסביבה ימשיך ויעקוב אחר המפגעים, ויסייע לרשויות בהנחיה מקצועית.
