גשמי הסתיו החזירו אל רחובותינו את החלזונות, שזוחלים להם לאיטם ברחבי המדרכות, מניעים את מחושיהם אנה ואנה ונכנסים ויוצאים מהקונכיות שלהם לפי מצב הרוח. בדרך כלל, החלזונות מוגבלים לעולם שמחוץ לבתים שלנו (אלא אם כן הם מוצאים את דרכם אל עציץ הבזיליקום בחצר). עם זאת, בחודשים האחרונים, שבהם הקורונה אילצה אותנו להעביר יותר זמן מאי פעם בין כותלי הבית, לעיתים עם זמן חופשי רב ולרוב עם פחות חברה מבדרך כלל, פרח במקומות שונים בעולם תחביב חדש: גידול חלזונות כחיות מחמד.
מגדלי החלזונות פזורים במקומות שונים בעולם, כשהטרנד חזק במיוחד בניו יורק (ה"ניו יורק מגזין" אפילו הכתיר את החילזון בתור "חיית המחמד של המגפה"). חלק מהם מצאו חלזונות במקרה והחליטו לגדל אותם בבתיהם (כמו מירה מור, מלצרית מברוקלין שנתקלה בהם במשלוח עלי רוקט שהגיע למסעדה שבה היא עבדה), וחלק קיבלו אותם ממכרים או פשוט אספו אותם מהרחוב. הם מגדלים חילזון אחד, או כמה, או המון (בעיקר אם החלזונות מתחילים, פתאום, להתרבות).
אחת מהמגדלים האלה היא ויקטוריה קוטרל, סטודנטית להנדסה מלוס אנג'לס, שאימצה לפני כחצי שנה לביתה חלזונות שהשכן שלה מצא בגינה שלו ורצה להשמיד. כשהחלזונות החלו פתאום להתרבות, והיא מצאה את עצמה מגדלת 200-100 מהם היא ניסתה למכור אותם באינטרנט. להפתעתה היא זכתה להצלחה, ועד כה היא מכרה 57 חלזונות, במחיר של 8 דולרים כל אחד (לא כולל משלוח).
חובבת חלזונות טרייה אחרת היא זמרת הפופ הניו זילנדית Benee, שהוציאה באוגוסט האחרון שיר בשם "Snail". לדבריה, השיר, שבקליפ שלו מופיעים חלזונות ענק זוללי חסה, נכתב בעקבות שעות ארוכות של צפייה בחלזונות בימי הסגר.
כצפוי, התחביב האופנתי החדש זוכה להצלחה ברחבי האינטרנט. יותר ויותר תצלומים וסרטונים של חלזונות ביתיים צצים ברשתות החברתיות, והתגית #snailmom זכתה עד כה בטיקטוק ליותר מ-10 מיליון צפיות. אחד הסרטונים הבולטים בנושא הוא קליפ קצר ומקסים של חילזון "מתקלח" שהועלה לטיקטוק על ידי המשתמשת lazy__mermaid, שמספר הצפיות בו עומד כיום על מעל 2 מיליון.
יש מי שמרחיקים יותר בתיעוד חלזונות המחמד שלהם: חשבון האינסטגרם של צמד האמנים משיקגו אלייה מורווסקי וסם קופלנד מלא בתצלומים ובסרטונים מושקעים ומלאי פרטים של החלזונות שלהם בשלל סצנות: כשהם מציירים על קנבס במכחול מיניאטורי, רוכבים על אופנוע זערורי, מהמרים בקזינו קטן במיוחד ועוד. במאי האחרון החל הצמד גם לשחזר סצנות מפורסמות מסרטי אימה כמו "מגרש השדים", "פולטרגייסט" ו"צעקה" בעזרת ולוויטה, אחד מחלזונות המחמד הפוטוגניים שלהם.
בכלל לא מפונקים
"גידול ביתי לא אמור לפגוע בחלזונות", אומר פרופ' יוסי הלר, פרופסור אמריטוס לזואולוגיה במכון למדעי החיים והאוצר האקדמי של אוסף הרכיכות באוניברסיטה העברית. "אפשר להאכיל אותם בלחם, בחסה, בכל דבר כמעט. הם בכלל לא מפונקים".
את החלזונות מומלץ לגדל בטרריום – מכל דמוי אקווריום שמיועד לגידול חיות יבשה. במכל הגידול יש לשים אדמה מהגינה או מהטבע, מים ומזון. לדברי הלר, חשוב לשים את המזון בתוך כלי, ולרחוץ את הכלי מדי פעם, כדי למנוע היווצרות עובש.
החלזונות זקוקים גם לסידן בשביל הקונכייה", אומר הלר. "אפשר להשתמש לשם כך באדמה הישראלית, שעשירה בסידן, ואפשר גם להכניס פנימה קליפות ביצה". הלר מסביר שהם סופגים את הסידן לגופם דרך הרגל שלהם.
על אף ההנאה שרבים מפיקים מגידול חלזונות, יש לציין שיש לתחביב גם חסרונות. "המצע והריר עלולים ליצור הרבה מאוד עובש", אומר הלר. "אני לא מגדל חלזונות, משום שזה לא כיף לי".
בנוסף, מי שמעוניינים לגדל יותר מחילזון אחד צריכים להיזהר גם ממצב שבו זוג חלזונות הופך פתאום למאות. "החלזונות הם דו-מיניים – כל פרט הוא גם זכר וגם נקבה", אומר הלר. "הם מזדווגים פעם בשנה, סביב סוכות, ואז כל אחד מהפרטים הולך לדרכו ומטיל 100-80 ביצים".
"הצעירים בוקעים כעבור כשבועיים ומתחילים לגדול", הוא אומר. "כל אחד זוחל על שביל ריר משלו, ומפזר בתוכו 'מוקשי גידול' כנגד אחיו – כלומר, מי שעובר את השביל שהוא סלל עולה על 'מוקש', והגידול שלו מתעכב. התוצאה הסופית היא שמתוך 100 חלזונות, אחד או שניים הופכים לגדולים, וכל השאר נשארים קטנים במידה כזו או אחרת".
פתרון אפשרי למי שלא מעוניין בעשרות צאצאי חלזונות הוא לגדל רק אחד. עם זאת, יש לציין שבמקרים נדירים חלזונות מייצרים צאצאים גם ללא בן זוג, בזכות העובדה שיש להם הן איברי רבייה נקביים והן זכריים.
עציצי הגרניום של הטמפלרים
מין החלזונות העיקרי בישראל הוא שבלול הגינה. חלזונות אלה חיים בדרך כלל שלוש שנים, שמתוכן הם מבלים חלק גדול מהזמן בתרדמת, שמאפשרת להם לשרוד את הקיץ הישראלי החם והיבש. כשמזג האוויר מתחיל להתחמם הם מסתתרים במקומות קרירים ולחים, כמו תחת סלעים או בבורות באדמה, נכנסים לקונכייה וחותמים אותה בעזרת ריר מיוחד – שמומס חודשים אחר כך על ידי הגשם הראשון. "הם מקיצים עם בוא היורה, פעילים בערך עד חנוכה ואז נכנסים שוב לתרדמה", אומר הלר. "מט"ו בשבט כבר קשה לראות אותם".
"שבלול הגינה (Cornu aspersum) הוא מין נפוץ מאוד שייובא לישראל מאירופה לפני בערך 150 שנה", אומר הלר. "הטמפלרים הביאו אותו בעציצי הגרניום שלהם מבלי משים. התיעודים הראשונים שלהם הם מירושלים ומיישובים אחרים של הטמפלרים, ומהם הם נפוצו לגינות ישראל".
"שבלולי הגינה לא שורדים מחוץ לגינות, הם לא נמצאים בטבע", אומר הלר. בסביבת האדם, לעומת זאת, הם משגשגים. מהו סוד ההצלחה המסחררת שלהם? "השבלולים אוכלים חומר צמחי מת, כיוון שיש להם את מה שאין כמעט לשום בעל חיים אחר: אנזים בשם צלולאז, שמפרק את התאית שבצמחים, כך שהם לא צריכים מזון ירוק", אומר הלר. "בגינות יש חומר צמחי מת בשפע, וגם השקייה, ששומרת אותם מפני התייבשות".
לצדלל את שבי
מובן שלפעמים אנחנו מעדיפים שחלזונות לא יגיעו לגינות ולעציצים שלנו, ולא יכרסמו את הצמחים שאנחנו מגדלים בעמל רב. יש כמה דרכים לעשות זאת בלי לפגוע בהם. דרך יעילה אחת, שבה מומלץ לנקוט בלילה, היא פשוט לסלק אותם ידנית. במקרה כזה יש לאחוז בחילזון מהקונכייה, ולהעביר אותו למרחק של שישה מטרים לפחות מהגינה (כי אחרת הם יידעו לחזור). פתרונות אחרים הם לפזר בקרקע שאריות קפה טחון, שריחן דוחה חלזונות, או לחבר לעציץ או לאדנית רצועות נחושת רחבות, שעליהן החלזונות לא אוהבים לזחול.
אם אתם נתקלים בחלזונות מחוץ לבית, הקפידו שלא לדרוך עליהם כשאתם צועדים על המדרכות (המהדרין ממליצים גם "לצדלל": להרים אותם בעדינות מהקונכייה ולהניח אותם בצד הדרך, כדי שלא יירמסו על ידי הולכי הרגל הבאים). ומדי פעם, כשיש לכם דקה פנויה, כדאי לעצור לרגע, להביט בחלזונות וליהנות בסבלנות מהמפגש.
