לילי בן עמי ונאור שובל באולפן ynet
(צילום: חגי דקל)
במהלך שעתיים בלבד אתמול (יום ב') נרצחו בישראל שתי נשים על ידי בני הזוג שלהן – נג'אח מנסור (35) מחיפה ואירנה גריבנב (67) מבאר שבע – ובכך עלה ל-19 מניין הנשים שנפלו בשנת 2020 קורבן לאלימות בבית. באולפן ynet התראיינו בנושא נאור שובל, בנה של אביטל רוקח שנרצחה ב-2014 על ידי בן זוגה שמואל דטיאשוילי, ולילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה שנרצחה לפני שנה בביתה על ידי בעלה אלירן מלול.
מאז הרצח מקדישה בן עמי את רוב זמנה לסוגיית האלימות כלפי נשים בבית, ובעיקר בחיפוש אחר דרכים למנוע סיומה הטראגי. "כל רצח של אישה מרסק לי את הלב ומחזיר אותי אחורה", אמרה. "הדפוסים חוזרים על עצמם ולכן כל אחד ואחת מאיתנו יכול להציל חיים: אנחנו צריכים לדחוף את האף. אנחנו שומעים צעקות אצל השכנים? להתערב. יש לנו חשד לגבי מערכת היחסים של החברה? לשאול, להתערב. טוב לך? את פוחדת ממנו? יש חמישה תמרורי אזהרה בזוגיות שאנחנו מפרסמים באתר שלנו, 'פורום מיכל סלה'. זה כמו קיט מציל חיים שכל אדם צריך ללמוד ולהכיר".
על פי בן עמי, בין תמרורי האזהרה בזוגיות יש קנאה אובססיבית, זוגיות קוטבית (בין גן עדן לגיהנום) פיקוח של הגבר על סדר היום של האישה ואיום שעזיבה של האישה תביא להתאבדותו.
- אנחנו אומרים שהכתובת על הקיר, השאלה אם כל רצח הוא נמנע?
"זה כמו שתשאלי עכשיו חיילת 8200 אם כל פיגוע נמנע. בואי נגיד שאפשר למנוע הרבה מאוד מהרציחות. אני מאמינה שאפשר להגיע לאפס רציחות, אבל אנחנו מאוד רחוקים מהיעד. בכל מה שקשור לאלימות במשפחה, זה כאילו מדינת ישראל בשנות ה-50. את יודעת שצו הרחקה לאדם ששופט פסק שהוא אלים, נשלח בפקס? יש לך פקס בבית?
"אנחנו יכולים ללמד את הציבור לזהות את תמרורי האזהרה. אני אתן דוגמא: אם הוא אומר לך שאם תעזבי אותו הוא יתאבד - זה תמרור אזהרה מהבהב. ואת בשום פנים ואופן לא יכולה לדבר איתו על פרידה, כי פרידה זה גם הרגע הכי מסוכן שיש. להיפרד מאדם קנאי ואובססיבי זה כמו לפרק לבד חומר נפץ. תתקשרי ל-118, מוקד של הרווחה, או אפשר גם באנונימיות למוקד כוכבית 6724, ותקבלי ליווי ממומחית אלימות במשפחה. לא להיפרד מאדם שהוא קנאי אובססיבי. רוב הרציחות נעשות על רקע הפרידה וזה ידע שכל אדם צריך להכיר. גם אחותי רצתה להיפרד".
- נאור, כשאתה שומע מקרים כאלה, ועוד בעוצמה כמו אתמול, זה בטח מחזיר אותך למקרה הפרטי שלך.
"ראיתי אתמול את הכתבה - גבר רץ ברחוב, וראו אותו עם סכין לאחר שהוא דקר את אשתו. זה בדיוק מסוג הכותרות שהיה אחרי המקרה במשפחה שלי. גם להתראיין די מחזיר אחורה, אבל חשוב לי מאוד להפיץ את המסר כי זה מזעזע לראות כל הזמן את הדברים האלה".
- השאלה מה עוד כל אחד יכול לעשות?
"קודם כל אנחנו חייבים להעלות את הנושא הזה הרבה יותר בשיח, בתודעה הציבורית. מכיוון שהתופעה הזו מפרקת משפחות, יש לה השלכות רחבות. זה לא רק בן אדם אחד שכבר לא נמצא. אחרי המקרה שלי התחלתי קצת ליצור קשרים עם אנשים כאלה, ואני מכיר נשים שהן מאוימות, וההרגשה היא שאין למי לפנות. ההרגשה היא שהמשטרה לא פה בהכרח כדי להגן עלינו, שהשופטים משחררים בקלות דעת, שמעון לנשים מוכות זה לא מספיק.
"כל העמותות - שכל הכבוד להן - זה אף פעם לא יהיה מספיק. המדינה צריכה לקחת אחריות ולטפל גם באנשים שנשארו, יתומים ואחרים שקשה להם לשקם את החיים שלהם. אבל בעיקר - למנוע את זה לפני שזה קורה. זה החלק הכי חשוב. כשאישה שאומרת שהיא מאוימת - שיהיה מי שיעזור לה".
בן עמי: "אלימות כלפי נשים זה התחום היחיד שהוא סכנת חיים ואין בו מניעה. קחי כל תחום שהוא סכנת חיים - תחבורה, קורונה, סרטן, טרור. בטרור אני יודעת לזהות חפץ חשוד בתחנת אוטובוס ואני יודעת לאן להתקשר. אבל כשיש צעקות אצל השכנים, אני לא בטוחה מה לעשות. אני אחשוב כמה פעמים".
