אם לא די במשבר הכלכלי שמרושש אותם ומרוקן את המקררים שלהם, לבנונים נאלצים בימים אלה למצוא מפלט בנרות ובמנורות נפט ישנות כדי להתמודד עם הפסקות החשמל התכופות שפוקדות את ארצם, ורק מעמיקות את המצוקה. מאז שלהי יוני נאלצות חברת החשמל הלבנונית ומפעילות גנרטורים שונות להגביל את הקצבת החשמל בצל הידלדלות מלאי הדלק וחוסר הוודאות בנוגע למשלוחי הדלק העתידיים. חלק מהתושבים מדווחים שהם זוכים רק לשעתיים עד ארבע שעות של חשמל ביום.
לקריאה נוספת: הלבנונים קורסים: "רעבים, שבורים, אומללים"
סמירה חנה, תושבת ביירות בשנות ה-70 לחייה, נמנית עם הלבנונים שיושבים בחושך. הדירה שלה מקבלת אספקת חשמל רק שעתיים ביום, ובהתחשב במצב הכלכלי היא בקושי יכולה להרשות לעצמה לקנות נרות, שלא לדבר על גנרטור פרטי. "אני יושבת בחוץ על המדרגות כדי לתפוס קצת אור", היא מספרת. "אנחנו לא צופים בטלוויזיה. אנחנו מחכים שהחשמל יחזור כדי שאוכל לכבס בגדים. במקרר, תאמינו לי, אין שום דבר".
המחסור בחשמל מקשה גם את עבודתם של הלבנונים שעדיין יש להם מקור פרנסה. "בבית אני יכול לחיות עם נר, אבל מה אעשה במרפאה שלי?", שואל סאלם אבי-סאלח, גינקולוג העומד בראש איגוד הרופאים של העיר הצפונית טריפולי.
בית החולים לקורונה מכבה מזגנים
את לבנון פוקד בימים אלה משבר כלכלי קשה ביותר. המשבר הזה הוציא המונים לרחובות כבר בשנה שעברה, אבל בחודשים האחרונים הוא הוחרף בגלל מגפת הקורונה והגבלות התנועה וההתקהלות שהביאה איתה. המטבע המקומי – הלירה הלבנונית – קרס ואיבד יותר מ-80% מערכו, ובארץ הארזים סובלים גם ממחסור חמור בדולרים, מה שמקשה עליה לייבא מוצרי יסוד. המחסור במטבע חוץ פוגע גם ביכולת להבטיח ייבוא דלק.
תושבים באזורים שונים בלבנון דיווחו בשבוע שעבר על הפסקות חשמל שנמשכו כמעט 20 שעות ביממה. כמה רחובות מרכזיים הוארו רק בשלטי החוצות הזרחניים, ובאחרים שררה עלטה מוחלטת. בהיעדר די חשמל להפעלת מרכזיות, בחלק מהמדינה אין קליטה בטלפונים הסלולריים. בביירות, שבימים אלה מזג האוויר בה חם ולח, יש מי שבלילה ישנים במרפסות או על הרצפה הקרה כדי להתמודד עם חוסר היכולת להפעיל מזגנים ומאווררים.
בהתפתחות מדאיגה הודיעו ביום שלישי בתי חולים פרטיים בלבנון כי יפחיתו את מספר הניתוחים והליכי החירום שהם מבצעים, בכלל זה דיאליזות וטיפולים לסרטן, משום שמשאביהם הולכים ואוזלים, גם הדלק. יום לפני כן הודיע בית החולים האוניברסיטאי על שם רפיק אל-חרירי, בית החולים הראשי בלבנון המטפל בחולי קורונה, כי הוא נאלץ לכבות מזגנים בחלק מחדריו ומסדרונותיו כדי להפחית את צריכת החשמל וכך להשאיר די חשמל לטיפול בחולים.
בביירות מי שמסייר ברחובות בימים אלה יוכל לראות אורות של נרות נעים בחלונות הבתים. בעלי מלאכה דיווחו לתקשורת המקומית על עלייה חדה במספרם של הקונים מנורות נפט. "אין חשמל. הגנרטור עובד שעתיים ואז עוצר לשעה. אנחנו צריכים לזרוק חצי מהמוצרים שלנו", מעיד רביע אל-קרדלי, הבעלים של חומוסייה.
סאלח, הגינקולוג מטריפולי, מספר שהוא אוגר דלק לכמה ימים, מנהג שאימץ לעצמו בימי הפסקות החשמל של מלחמת האזרחים, שהסתיימה ב-1990. "אנחנו חיים עכשיו משבוע לשבוע, אבל כמה זמן זה יימשך?".
פתרונות של הרגע האחרון
בכירי ממשל לבנונים הואשמו לאורך השנים במעורבות בעסקאות דלק מושחתות, והרפורמה הדרושה כל כך בענף החשמל טרם בוצעה. "מדיניות החשמל של לבנון לא יעילה כבר עשרות שנים – המערכת תמיד על סף קריסה, אבל היא משאירה את הראש מעל המים בעזרת פתרונות-טלאים של הרגע האחרון", מסביר כרים שהאייב, עיתונאי לבנוני ממכון תחריר למדיניות במזרח התיכון, השוכן בוושינגטון.
לדברי שהאייב, "המשבר הכלכלי הפך את הדלק ליקר עוד יותר וגרם למחסור, וספקי הגנרטורים העלו מחירים או מעדיפים לעשות עסקים בסוריה השכנה. זו קריאת השכמה אחרי עשרות שנים של בזבוזים ותכנון לקוי של שירותים בסיסיים לציבור".
בינתיים בביירות, סמירה חנה מעידה שבמצב גרוע כל כך כמו עכשיו היא מעולם לא מצאה את עצמה. היא כועסת על מנהיגיה הפוליטיים של לבנון, שמתעמתים זה עם זה בפומבי בנוגע לשאלה כיצד לתקן את ענף החשמל, בעוד הפסקות החשמל מחמירות.
"הגיע הזמן שהם ירחמו עלינו", היא אומרת, "אבל מה אכפת להם? להם יש כסף והם יכולים לחיות, אנחנו לא יכולים. הם יכולים לראות אנשים סובלים, אבל הם לא יכולים להרגיש".
