נתניהו בכנסת, אתמול
(צילום: ערוץ הכנסת )
ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס אתמול (רביעי) בנאומו בכנסת למטרדי הרעש והפגיעה בפרטיות בגין ההפגנות ליד מעונו והתייחס לפסיקת בג"ץ שהגדירה את האיזון בין הזכות להפגין לבין השמירה על הזכות לפרטיות של בני הבית והשכנים.
נתניהו טען שבעבר ההפגנות במקום הוגבלו הרבה יותר מהיום: "היום נותנים למפגינים לשתק שכונות שלמות. אני לא מגביל שום הפגנה לא מימין ולא משמאל.
"אבל יש מי שכן הגביל אותם. בית המשפט. בזמן הפגנות הימין נגד תוכנית אוסלו ליד בלפור, קבע בית המשפט שנתונה לעותרים הזכות החוקתית לקיים הפגנה ליד ביתו של רוה"מ, אך 'זכות זו אינה מוחלטת, יש לאזן אותה עם זכות הפרטיות של רה"מ, ביתו ושכניו. מה נשתנה מאז? מה שהיה אסור אז נגד ראש ממשלה מהשמאל מותר היום נגד ראש ממשלה מהימין. צביעות".
גם תושבי השכונה התרעמו על ההפגנות. "המחאה שמתרחשת 5-4 פעמים בשבוע, ללא חוקים ומגבלות, פוגעת קשות בתושבי ירושלים", אמרה צורית מוריה מרחביה. "הצירים חסומים, המדרכות והחניות נחסמות, מבוגרים לא יכולים לצאת מבתיהם או לקבל תרופות לביתם. לכל מחאה חייבים להיות חוקים ומגבלות, אחרת מדובר באנרכיה".
המחאה מול מעון רה"מ
(צילום: אלי מנדלבאום, גיל יוחנן, Satview)
בפסק הדין מ-1993 אכן התייחס בג"ץ לנושא. בפסק הדין נכתב כי "אין לסרב לבקשה לקיים אסיפה ליד מעונו של ראש הממשלה, אך מהטעם שמעון זה משמש אותו גם למגורים. הננו סבורים כי מעון רה"מ הוא בעל אופי מיוחד ויש בו מסמליות השלטון. הוא שונה מדירות שרד או דירות מגורים רגילות". בהמשך פסק הדין מסבירים השופטים כי "זכות זו אינה מוחלטת. יש לאזן אותה עם זכות הפרטיות של ראש הממשלה, בני ביתו ושכניו".
במסגרת המחאה נגד הסכמי אוסלו ב-1993, עתר ארגון הימין "עם כלביא", נגד מפקד תחנת ירושלים בדרישה לאשר קיום "אסיפה רבת משתתפים", מול מעונו של ראש הממשלה. בית המשפט קבע שהבקשה תאושר בתנאים מסוימים, ביניהם הגבלת כמות המשתתפים ל-500 מפגינים והגבלת שעת ההפגנה ל-21:00 (שעתיים פחות מהמאושר כיום).
לאורך השנים עיריית ירושלים לא תמיד גילתה סובלנות כלפי מאהלי מחאה שונים שהוקמו בקרבת המעון, וראתה רבים מהם קמים ומתקפלים - ממאהל המחאה לשחרור גלעד שליט ומאהל מחאת האתיופים. בבירה נקבעו הנחיות להקמת מאהלים לשם מחאה, ואלו נדרשו בין היתר להיתר ממנכ"ל עיריית ירושלים, מאגף שפ"ע, ממחלקת רישוי עסקים וממשטרת ישראל.
ב-1998, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו טס לבריטניה לשם קידום המשא ומתן עם הפלסטינים, ביקשו מספר מפגיני שמאל להקים "אוהל שלום" מחוץ למעונו תחת הסיסמה "צאתך לשלום ושובך עם שלום". עיריית ירושלים סירבה. בג"ץ התערב והורה לעירייה לאפשר את הקמת המאהל תחת הגבלות שכללו הפסקה של מערכת ההגברה בשעה 21:00. בנוסף, נדרשו המארגנים להציג הסכמה בכתב לשימוש במתקני שירותים קרובים.
ב-2012 בני העדה האתיופית פתחו מאהל מחאה והפגינו במקום במשך שבועות ארוכים. בתחילה העירייה גילתה הבנה למחאתם, וראש העיר ירושלים דאז ניר ברקת אף הגיע לביקור במאהל, אך לאחר שבועות ארוכים העירייה דרשה מהמוחים לפנות את המקום בטענה להפרת נהלים.
3 צפייה בגלריה
בג"ץ הגדיר את האיזון בין הזכות להפגין והזכות לפרטיות של רוה"מ ושכניו
(צילום: חיים גולדיטש )
הפסיקה המשמעותית ביותר בנוגע למחאה מחוץ לבלפור, שמבדילה בין המחאה כיום ובין מחאות קודמות, היא פסיקת בג"ץ בנוגע למאהל שביקשה קבוצת "נשים עושות שלום" להקים לציון שנה למבצע "צוק איתן" ב-2015. עיריית ירושלים סירבה והאגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ. בתגובה לעתירה, פסל היועץ המשפטי לממשלה את נוהל ההפגנות של עיריית ירושלים וקבע כי הוא פוגע בחופש הביטוי, וכי אסור לעירייה לדרוש רישיון לאירועי מחאה ולהפגנות.
