האביב שבחוץ מסמל השנה יותר מתמיד התחדשות, נדמה שהחיים חוזרים אט-אט למסלולם. התקופה המטלטלת שעברה על העולם וההפתעה המפוקפקת שניחתה על החיים, בכל זאת נצרבו בתודעה והותירו את רישומם; אם כהרגלים חדשים שסיגלנו לעצמנו, אם כתובנות שהעמיקו, ואם בשינוים מתבקשים של דפוסים ודרכי התנהלות. היום, בפרספקטיבה של שנה אחרי, אפשר להצביע על תובנה אחת מרכזית: היכולת להיענות לשינויים מסביבנו ולגלות גמישות, היתה נקודת מפתח בהתגברות על המשבר.
בהיבט התעסוקתי, נוכחנו לגלות כי על מנת לשמור על ריכוז ולייצר תפוקת עבודה ראויה גם בבית, אנו זקוקים לסביבת עבודה נוחה ותומכת מחד, אבל גם גמישה מאידך. במשרד ככל הנראה יש לנו שולחן בחלל משותף או אפילו משרד עם דלת, אבל בבית נאלצנו להסתפק בפינה שקטה עם אינטרנט אלחוטי סביר. רבים מיהרו להספיד את קיומם של המשרדים וסביבות העבודה במתכונת המוכרת של טרום הקורונה, אך אלה, מסתבר, הופרכו והוכחו כמוקדמים מידי. הן מצד העובדים שמאסו די מהר במסכי הזום והן מצד המעסיקים, שכמהים לשמוע שוב את רחש העבודה בחלל המשותף. החזרה למקומות העבודה, אם כן, מעולם לא הייתה רלוונטית יותר.
ואם בגמישות עסקינן הרי שהתמורה המשמעותית והרלוונטית ביותר לתקופתנו, היא כמובן מודל העבודה ההיברידי, המשלב עבודה במשרד עם עבודה מהבית במינונים שונים ושבעקבותיו תפוסת העובדים בחלל משתנה יומית.
מצד אחד, נדמה כי החזרה למשרדים בלתי נמנעת, היות והיא מחזקת את הקשר ותחושת השותפות בין הקולגות. אחרי תקופה ארוכה של עבודה מרחוק, היום ברור לנו כמה נחוץ הקשר, הקרבה הפיזית והאינטראקציה בין העובדים השוהים בחלל משותף. הן מבחינת המעסיק והן מבחינת העובדים, תחושת השייכות המחזקת את התרבות הארגונית קריטיים לשני מוקדי מפתח המחוברים בטבורם: מוטיבציה וסיפוק אישי גבוה, המובילים לתפוקה איכותית של העובד.
מצד שני, ארגונים רבים נוכחו לגלות שמודל העבודה מרחוק, מאתגר - אבל עובד. העבודה מהבית קוראת להתכנסות אך מאפשרת לעובדים בו בעת גמישות רבה, אשר הוכחה כחיונית ליעילותם. מודל עבודה זו איפשר שמירה או גילוי מחודש של האיזון בין המשפחה והבית לקריירה. ועוד לא אמרנו מילה על חיסכון משמעותי בזמן ומשאבים כאשר צמצמנו משמעותית את העמידה בפקקים, חיפושי החניה, התאונות וזיהום האוויר.
בין אם בחרנו לעבוד מפינת העבודה הביתית או מחלל העבודה המשותף של המשרד, עיצוב סביבת העבודה תוך התייחסות להשלכות של 'פוסט קורונה' הוא מהלך מתבקש; הן במישור הפונקציונאלי של ארגון החלל והרהיטים בו, והן במישור הרגשי של יצירת סביבה נעימה ומתאימה, שתומכת ברווחתם הגופנית והנפשית של העובדים. כלל הפרמטרים הללו מאוגדים יחד תחת המושג Wellbeing או בעברית צחה שלומות.
בתרגום לשפת העיצוב מדובר על חלל עבודה הקשוב לצרכים המשתנים של העובדים בו, ומספק להם מענה תואם ומדויק תוך שימת יתר דגש על גמישות, מודולאריות, ארגונומיה ואסתטיקה.
״המושג היברידי מתרחב ומקבל משמעויות נוספות באמצעות אלמנטים ופריטי עיצוב ׳שיודעים׳ לשרת צרכים משתנים, תוך יצירת מנעד גמיש של אפשרויות. היות והחלל הוא נתון, החוכמה היא לבחור רהיטים ואביזרים נלווים שיכולים להגמיש את סביבת העבודה ולהיטיב עם השוהים בה.״ אומרים בחברת פיטרו, העוסקים בעיקר בייבוא וייצור ריהוט משרדי לסקטור הפרטי, העסקי והציבורי.
כך לדוגמה, ההיצע העכשווי מבית פיטרו כולל סוגים שונים של שולחנות קטנים עשויים מעץ בכבישה צורנית, שעוצבו ויוצרו בנגריית האומן של החברה, כשהם ניתנים לניוד קל ברחבי החלל והשימוש בהם גמיש ומגוון; כשולחנות אירוח באזורי לאונג', לעבודת יחיד עם מחשב נייד לצד ספה, או כמשטחי עזר להנחת חפצים באזורי עבודה. לאזורים המשותפים מציעה החברה מגוון אפשרויות ישיבה, ובכלל זה כורסאות נוחות שבצירוף שולחן קטן יכולות ליצור פינות אינטימיות לעבודה או לישיבה בלתי פורמלית, שרפרפים שיכולים לשמש גם כמקום אחסון, ומי שצריך 'לתפוס' רגע של שקט וריכוז יכול לעשות זאת בתאי ישיבה שעיצובם העוטף מספק פינה פרטית.
עוד מוקדם לקבוע האם המודל ההיברידי הנוכחי יתקבע בשוק העבודה, או שנמצא את עצמנו חוזרים לעידן שטרום ימי הקורונה תוך זמן מה. דבר אחד בטוח, חלל העבודה שלנו, שזכה לקבל זרקור ענק בשנה האחרונה, התקבע כפרמטר קריטי להצלחתנו בעבודה. העיצוב והתכנון שלו, החל ממיקום נכון של השולחן בקרבת אור טבעי ועד הכסא הארגונומי עליו אנו ישובים, מקרינים על הנוחות הפיזית שלנו כמו גם על הנינוחות הנפשית.
