שינו את הטיול שאחרי הצבא: מייסדי "לוחמים ללא גבולות", כהן, מלכיאלי ואטיאס
(כתב ועורך: גלעד ילון | צילום: ירון שרון)
6 צפייה בגלריה
עשרות משלחות ויותר מאלף צעירים ישראלים שמסייעים ב-16 מדינות. מתנדבת עם ילדה בפאבלות בברזיל
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
עד 2020, לפני עידן הקורונה, יצאו את הארץ מדי שנה כ-40 אלף ישראלים לטיול הגדול של אחרי הצבא. גילי כהן, קצין ביחידה מובחרת, זיהה אז את הפוטנציאל העצום שטמון בתנועה הגדולה והקבועה של אנשים צעירים, שיוצאים לפרקי זמן ממושכים ליעדים שונים בעולם, והבין כי זו תופעה ייחודית לישראל. הוא צפה שאם יציע לצעירים האלה להחליף דיסקט, להגמיש את מתווה המסע שלהם ולהיות פתוחים לתכנים שונים ולאינטראקציות חדשות עם קהילות לא מוכרות – תהיה לו אפשרות ליצור הזרמה קבועה של הון אנושי איכותי לקידום וסיוע לאוכלוסיות מוחלשות בעולם. על הדרך, הוא הבין, מהלך כזה יכול לתרום משמעותית לדימוי של ישראל ושל החייל הישראלי בעולם.
רגע ההארה התרחש ב-2013 בבית חב"ד בקוסמוי, תאילנד, שם בילו כהן ואשתו בחופשה. לאורך הדרך ומסביב הוא הופתע לראות את עשרות השלטים וההודעות בעברית, ואת הנוכחות של מאות ישראלים בבית חב"ד. "חשבתי שחייבים לעשות עם זה משהו", הוא מספר. "זה הרגיש כמו באר נפט מתפרצת, שאיש לא מניח בפניה דלי כדי לאסוף את האנרגיה שנובעת ממנה כל הזמן, ולמנף אותה. אז 'לוחמים' זה בדיוק הדלי הזה".
את הרעיון הוא בישל ביחד עם יאיר אטיאס ובועז מלכיאלי, חבריו ובני גילו, גם הם קצינים ביחידה מובחרת באותה עת. זמן קצר לאחר מכן, עוד לפני שכל השלושה סיימו את השירות, קמה לוחמים ללא גבולות. זו עמותה מרשימה ומתוקתקת, עם חזון חלוצי-ציוני, ששיגרה כבר עשרות משלחות ויותר מאלף מתנדבים ישראלים ל-16 מדינות בעולם, שם הם העבירו שבועיים בסיוע לילדים, שיקום וחידוש בתים ושירות קהילתי. החלפת הדיסקט שהציעה העמותה לצעירים הישראלים עבדה כמו קסם: במקום שתיגררו כמו כולם בנתיבי החומוס המסורתיים בכל יעד – צאו לטיול עומק, עם תוכן אוניברסלי, הומניטרי, המשלב היכרות אישית עם תושבים מקומיים, ובלי לוותר על הזהות הלאומית. בינגו.
היעד העיקרי של 'לוחמים' הוא השילוב של פרק התנדבות משמעותי בטיול הגדול שאחרי השחרור. כל מתנדב יכול לבחור יעד מבין 16 מדינות שונות בהן הארגון פעיל, שמתאים למסלול וללוח הזמנים שלו. כרטיס הטיסה והוצאות ההגעה ליעד חלות על המטייל-המתנדב, אולם כל הוצאות האוכל, הלינה, השהייה והאבטחה באתר ההתנדבות ממומנות בידי העמותה.
המתנדבים מסייעים בחינוך, בבנייה, חידוש וצביעה של בתים בריכוזי אוכלוסייה חלשה, שחיה בתנאי עוני ודלות. האתרים השונים מרוחקים מהאתרים המתוירים או הגסטהאוסים של 'שביל החומוס' הישראלי. העובדה הזו יוצרת לעתים תחושה של ניתוק וחריגה מהטיול, ומשייכת את המתנדבים אל קבוצה חדשה של מטיילים. על כן, לא פעם נוצרות חברויות עמוקות בקבוצות החדשות, והמתנדבים שהתכוונו לחזור למסלול המקורי שלהם ממשיכים למעשה לטייל ביחד. המייסדים מספרים בשמחה כיצד מתוך אלף בוגרי העמותה נולדו כבר עשרות זוגות, וגם כמה חתונות.
התנאי היחיד שבו מתבקשים המתנדבים לעמוד הוא ריאיון היכרות והתנדבות קצרה בארץ לפני המסע לחו"ל. ההתנדבות נקבעה לשבועיים בלבד, שכן על פי הבדיקות שערכו בעמותה זה פרק הזמן המקסימלי שאפשר לבקש מרוב הישראלים להשקיע במהלך טיולם, ועדיין הוא אפקטיבי לחיי הקהילה. גם אם זה נשמע זמן קצר מדי, מדובר בהתנדבות חוזרת של עשרות צעירים באותן קהילות מדי שנה. "אם מכפילים את השבועיים האלה בעשר שנים – מדובר בחמישה חודשים של עבודה וכוח אדם שמושקעים ללא תמורה בקהילות האלה, כשעיקר הפעילות היא סביב הילדים, ולרוב אלה הם אותם הילדים לאורך השנים. בפרספקטיבה כזאת, זו תרומה משמעותית", מסביר כהן. תנאי נוסף של העמותה הוא עיקרון החד-פעמיות: אין אפשרות להתנדבות חוזרת, ממש כשם שאין עוד טיול ראשון אחרי צבא. ואחרון: לא חייבים להיות לוחמים כדי להשתלב במשלחות, וגם בוגרי שירות לאומי, מכל לאום או דת, מוזמנים להירשם.
החלפת הדיסקט שהציעה העמותה לצעירים הישראלים עבדה כמו קסם: במקום שתיגררו כמו כולם בנתיבי החומוס המסורתיים בכל יעד – צאו לטיול עומק, עם תוכן אוניברסלי, הומניטרי, המשלב היכרות אישית עם תושבים מקומיים, ובלי לוותר על הזהות הלאומית
6 צפייה בגלריה
משפצים ומלמדים. מימין למעלה ועם כיוון השעון: מתנדבים בנפאל, במקסיקו סיטי ובפאבלות של ברזיל
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
6 צפייה בגלריה
עם הילדים. מימין למעלה ועם כיוון השעון: באתיופיה, ארגנטינה, מומביי וברזיל
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
6 צפייה בגלריה
"הבנו שעלינו על משהו הרבה יותר גדול משחשבנו". מייסדי העמותה: בועז מלכיאלי, גילי כהן ויאיר אטיאס
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
6 צפייה בגלריה
טיול עומק, תוכן הומניטרי, היכרות אישית עם מקומיים, ובלי ויתור על זהות לאומית. משלחת המתנדבים לארגנטינה
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
"הטלפון לא הפסיק לצפצף"
כאמור, שלושת מייסדי 'לוחמים', כהן, מלכיאלי ואטיאס, שירתו כלוחמים וקצינים במשך עשור ביחידה מובחרת. "התפקיד של צבא הוא להילחם, אבל תוך כדי השירות הצבאי אתה נחשף גם לערכיות של צה"ל, שמתבטאת ביכולת האיפוק וההכלה. אלה הם רכיבים שאפשרו לנו להקים את הארגון מתוך עולם הערכים הצבאי, ולא למרות הערכים הצבאיים", הם מסבירים. עם זאת, אולי מתוך המחשבה על הרתיעה שתרגום המילה "לוחמים" עלול ליצור בעולם כלפי המתנדבים, תורגם שמה של העמותה ל-Heroes For Life, גיבורים למען החיים, באנגלית.
שלושתם פעילים ומעורבים בניהול העמותה לצד עיסוקיהם הנוספים. כהן מתגורר בפתח תקווה, נשוי ואב לארבעה, מלכיאלי מתגורר בכוכב יאיר, נשוי ואב לשניים ועובד כמהנדס בניין. אטיאס, נשוי ואב לילד, מתגורר בירושלים ולומד משפטים.
מלכיאלי המהנדס מספר כיצד התרגש להקים ולתחזק מבנים למען הקהילות ביעדים שאליהם יצא להתנדב. ב-2014, למשל, הוא וחברי המשלחת שיפצו בית מחסה בהודו. התושבים המקומיים החלו להתאסף סביבם ותהו מה הם עושים ובעיקר למה. הם לא הצליחו לעכל את העובדה שקבוצת האנשים האלה משפצת בניין באופן יסודי ללא כל תמורה. יום אחר יום התושבים שבו למקום, ללוות ולהתעניין ו"לבדוק רצינות" של חברי המשלחת. ביום החמישי הם החליטו פשוט להצטרף אל המתנדבים. "במקום חמישה אנשים שמשפצים בניין במרכז מומביי, קם שם פתאום כוח מקומי שסייע לבצע את העבודה במהירות. זה היה לי מאוד משמעותי, ואני מבין עד כמה זה משמעותי לאנשים מסביב".
אטיאס מספר על סיכום משלחת מפרו, כשהתלמידים והמתנדבים התאספו ביחד בשיעור המשותף האחרון. התלמידים מבית המחסה הכינו למדריכים ציורים של דגלי ישראל מעוטרים בלבבות כתודה. "זה בסך הכל ציור", הוא אומר, "אבל הציור אומר המון על הכרת התודה כלפי המתנדבים והערך של ההתנדבות בעיני אותו ילד. זה מרגש ונותן כוח להמשיך לעוד ועוד משלחות".
כהן מספר על ההלם שחוו השלושה אחרי שפתחו את ההרשמה למשלחת הראשונה. "זה היה כמו בסרט. הטלפון לא הפסיק לצפצף עם כל נרשם חדש. אני זוכר שלרגע אחד עצרנו, הסתכלנו זה על זה והבנו שעלינו פה על משהו הרבה יותר גדול משחשבנו". כך, מפוסט קטן בפייסבוק, נולדה המשלחת הראשונה, במסגרתה יצאו עשרות מתנדבים לשבועיים בהודו. לנסיעה הזו קדמה הכנה מקיפה וחיבור עם גורמים מקומיים, על מנת להבטיח שפעילות המתנדבים תהיה בעלת ערך מהותי לקהילות.
חוזרים מדי שנה אל אותם נערים
עד 2016 פעלה העמותה רק בארגנטינה, הודו ואתיופיה. מהר מאוד הצטרפו אליה אנשי אקדמיה, משפטנים בכירים ואנשי ציבור, שהאמינו ברעיון ובשלושת המייסדים, וסייעו בגיוס כספים ובהרחבת הפעילות. כיום תומכים בה הקונגרס היהודי העולמי, קרן דניאלי לזכרה של דניאלי זוננפלד, קרן פרס בראשית, עמותת הבוגרים של יחידת דובדבן, תוכנית Impact, וגם תורמים פרטיים שמבקשים לתמוך. נשיא העמותה הוא האלוף במיל' אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, מתנדב אף הוא, כמובן. העמותה פעילה כמעט בכל יעד שבו מטיילים ישראלים צעירים - הודו, בורמה, נפאל, וייטנאם, אתיופיה, אוגנדה, דרום אפריקה, פרו, ברזיל, ארגנטינה, פנמה ומקסיקו, והפעילות רק הלכה וגדלה במהירות, עד רמה של אלפי נרשמים ומועמדים בשנה. המספר מוכפל מדי שנה. מאז ולאורך שבע שנות פעילותה, ליוו מתנדבי העמותה 7,220 ילדים ביעדים השונים.
כל משלחת נושאת את שמו של חלל צה"ל. המשלחת להודו ב-2019 נקראה על שמו של דניאל פומרנץ, שנהרג באירוע הנגמ"ש בשכונת סג'עייה בעזה במבצע צוק איתן. ההורים השכולים טסו במיוחד להודו והפתיעו שם את המתנדבים במחווה שהייתה התפוצצות של רגשות
כאחוות לוחמים בחרו מייסדי העמותה להנציח תוך פעילותם את זכרם של חברים ועמיתים שנפלו, וכל משלחת נושאת את שמו של חלל צה"ל. המשלחת להודו ב-2019 נקראה על שמו של דניאל פומרנץ, שנהרג באירוע הנגמ"ש בשכונת סג'עייה בעזה במבצע צוק איתן. ורדה ואבי פומרנץ, ההורים השכולים, טסו במיוחד להודו והפתיעו שם את המתנדבים חברי המשלחת במחווה מרגשת. מלכיאלי מתאר את התפוצצות הרגשות שהתרחשה שם כאחד הרגעים המכוננים שהיה שותף להם מאז קמה העמותה.
גם באתיופיה היו רגעים מרגשים במיוחד, כאשר אחת המתנדבות בגונדר פגשה את סבתה, שמעולם לא הכירה, שגרה בקרבת מקום. ובארגנטינה מתנדבי העמותה מלווים כבר כמעט עשור את אותה קבוצת נערים, שהיו ילדים רכים כשהכירו לראשונה את המורים והמדריכים מישראל. אפילו נשיא ברזיל, ז'איר בולסנארו, הצטלם עם חולצת הארגון והביע תודה לעמותה הישראלית שסייעה בשיפוץ הפאבלות העניות בריו דה ז'נרו.
6 צפייה בגלריה
נשיא ברזיל, ז'איר בולסנארו, מביע תודות והערכה ל"לוחמים" עם חולצת הארגון
(צילום: לוחמים ללא גבולות)
אבל למה לא כאן, בישראל?
"יש עשרות אלפי עמותות בישראל, שעושות כאן עבודה מדהימה", משיב כהן. "המטרה שלנו היא אחרת. אנחנו רוצים להפגין אכפתיות, ולהציג לעולם את הפנים היפות והטובות של הנשים והגברים הצעירים ששירתו בצבא הישראלי. הלוחמים שלנו לא תמיד מוצגים במדיה העולמית בצורה שעושה איתם צדק. אנחנו רוצים להראות שאותם האנשים שברחבי העולם מכירים כלוחמים מעזה ומלבנון, הם גם שבאו במיוחד ממרחק חצי עולם לשפץ את הבתים והתשתיות בקהילה שלהם, ללמד בכיתות את הילדים שלהם".
יותר אטרקטיבי להתנדב בחו"ל?
לא, פוסק כהן. ההוכחה לדבריו היא דווקא מה שקרה סביב פעילות העמותה בשנת הקורונה. על רקע ביטול הטיסות וכל המשלחות שתוכננו לצאת ליעדים השונים החליטו מייסדי העמותה לא לעצור ולא להפסיק את הפעילות, והסבו את כל המשלחות המתוכננות להתנדבות ביישובים לאורך שביל ישראל. הם קראו למשוחררים לשלב בטיולם לאורך השביל שבוע של התנדבות ביישובים שונים בארץ - וכך שברה "קריית שמונה 2021" את שיאי ההרשמה אי פעם. בתוך שבועיים נרשמו 300 מתנדבים ששאפו לתרום מזמנם ומכוחם לעיר הצפונית. גם בארץ, כמו בחו"ל, שולבו המתנדבים במשימות שיפוץ ושיקום של בתי תושבים, בעיקר ניצולי שואה, לצד משימות הוראה לילדים צעירים, ששנת הקורונה שיבשה קשות את לימודיהם. המשימות אינן אקראיות, אלא מלוקטות ונבחרות מראש בידי המחלקות לשירותים חברתיים בעירייה, להבטיח שהתרומה הזו תגיע לידיים הנכונות.
בעקבות ההרשמה המוגברת של אלפים בשנה האחרונה, שיצאו להתנדב באור עקיבא, זיכרון יעקב, בית שאן וקריית שמונה, החליטה העמותה לשמר את רעיון ההתנדבות לאורך שביל ישראל כאחד היעדים הקבועים של העמותה, גם בשנים שאחרי הקורונה. "כל מתנדב יוכל לבחור או הוא רוצה לסייע בבית שאן או בקולומביה".
"יש לנו 5,000 נרשמים בשנה, ואנחנו שואפים להגיע ל-15 אלף בשנה. כלומר, שכמעט כל אחד משני משוחררים ישראלים יתנדב במהלך הטיול הגדול". השאיפה הגדולה? "שבעתיד אנשים צעירים לא ישאלו 'עשית לוחמים ללא גבולות?', אלא 'איפה עשית 'לוחמים'?'. שזה יהפוך לחלק טבעי וקבוע בהרגלים הישראלים שכולנו שותפים להם".
