הנזיר הקתולי שהתאהב בארץ ובשפה הערבית: הבלשן והמילונאי יוחנן אליחי הלך אמש (שבת) לעולמו בגיל 94. האיש שחקר את השפה הערבית הפלסטינית במשך חמישה עשורים ואף זכה אשתקד בפרס יגאל אלון, החל את חייו כילד צעיר העונה לשם ז'אן לרואה, בן למשפחה קתולית מפרברי פריז בירת צרפת.
הרומן של אליחי עם המזרח התיכון החל מעט לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1946 הוא נסע ללבנון במסגרת שירות לאומי, שם עסק בלימוד צרפתית והחל ללמוד ערבית. שנה מאוחר יותר, כששב לצרפת, התקרב אליחי יותר לדת והפך לנזיר במסדר קתולי קטן למשך כמה שנים.
אליחי עלה ארצה בשנת 1956 והחל לעבוד כקרמיקאי. בין היתר היה עוזרו של האמן אהרון כהנא בעיצוב אוהל יזכור במוזיאון יד ושם בירושלים. במקביל החל לעבוד בבית דפוס בחיפה עד שקיבל אזרחות ישראלית ושינה את שמו ליוחנן אליחי.
בצד עבודתו, שקד יוחנן על מפעלו הבלשני החלוצי - מילונאות של השפה הערבית המדוברת הפלסטינית והוראתה. הוא יצא אל רחובות חיפה, הקליט אנשים מדברים, אימת מילים וביטויים.
מאות שעות הקלטה וחומר שתיעד לאורך השנים, שימשו אותו כבסיס ללמידה שיטתית של השפה הערבית המדוברת וכחומר גלם ראשוני לספרי הלימוד ולמילונים שחיבר מאוחר יותר. בין 1965 ל-1967 הכין סדרת ספרים ללימוד והוראת ערבית מדוברת לדוברי צרפתית. מאוחר יותר אף שקד והוציא מילון צרפתי-ערבי וכן מילון עברי-ערבי שיצא לאור בשנת 1977, ומשמש רבים עד היום.
ב-1986 עבר אליחי להתגורר בירושלים והחל להקדיש את זמנו לתיעוד ומחקר של השפה הערבית המדוברת. את רשמיו הוציא בכמה ספרים. אף שעבודתו של אליחי נעשתה מחוץ לכותלי מוסדות אוניברסיטאיים - הוא זכה לתמיכה רבה בקרב בלשנים אחרים ובשנת 2008 הוענק לאליחי תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה לאות הוקרה על עבודתו רבת השנים בתחום חקר הערבית המדוברת והוראתה.
"חשבתי שמדובר על אדם שנולד כאן"
ביולי 2012 סיפר הזמר אהוד בנאי שהחל ללמוד ערבית לפי ספריו של אליחי. בנאי אמר אז: "הספרים מלאים בקריקטורות מלאות חן והומור שהוא עצמו צייר. ובתוך השיעורים שזורות הרבה עצות טובות של המורה המלמד, יוחנן אליחי.
"לפי שליטתו הנפלאה בעברית ובערבית ולפי שמו השורשי, חשבתי שמדובר על יליד הארץ, אדם שנולד כאן וחי את המקום, שספג את השפה ואת הנוף מילדותו. חיפשתי עליו אינפורמציה באינטרנט והופתעתי לגלות שמדובר בנזיר נוצרי ממוצא צרפתי.
"מעניין איך דווקא הוא, הזר הצרפתי, הצליח כל כך לרדת לעומק שתי השפות האלה ולחבר את שיטת הלימוד המרתקת הקולחת והנעימה שלו, הספוגה באהבה למקום, לאנשיו ולתרבויות השונות שלצערנו עדיין לא מצליחות לחיות בשלום".
בריאיון ל-ynet ב-2007 אמר אליחי בהתייחסו לישראל: "בהתחלה פשוט התרגשתי מהסיפור שלכם. אמרתי לעצמי 'סוף סוף הם חוזרים הביתה - אז אני רוצה לעזור'". הוא סיפר מדוע התנגד לשליטה ממושכת בפלסטינים: "באותה תקופה עוד חשבתי שזה זמני. דיין הורה להוריד את הדגל מהר הבית, חשבתי שמבינים שאי אפשר לשלוט ככה על עם אחר.
"אני זוכר שאחד הכמרים אמר אז שהנוצרים הפלסטינים שמחים על הכיבוש הישראלי. אמרתי 'נו, באמת'. אף אחד לא שמח כשכובשים אותו. לקח כמה שנים עד שהתחלתי לחוש אכזבה. זה קרה עם ההקמה המסיבית של התנחלויות, עם גניבת האדמות, ובעיקר לנוכח מה שקורה בשנים האחרונות".
יחד עם זאת, באותו ריאיון ב-2007 הדגיש כי הוא בעד ישראל. "כשאני משוחח עם אנשים מהעולם אני תמיד מגן על ישראל, והאהבה שלי לישראל ולעם היהודי לא פחתה, אבל אני חושב שיום אחד אנחנו נשלם על זה. לא כי 'אלוהים יעניש אותנו' או משהו כזה, אלא כי אנחנו לא רוצים להתעורר ולפתור את הבעיה".
