בעקבות ההפגנות בשבוע האחרון במחאה על אוזלת היד של המדינה בכל הנוגע לאלימות נגד נשים, התכנסה אתמול (יום ג') הוועדה לקידום מעמד האישה לדון בנתונים מטרידים של דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא שחרור אסירי אלימות במשפחה. הדו"ח חשף כי רוב אסירי האלימות במשפחה משתחררים לקהילה ללא פיקוח או תנאים מגבילים – גם אם מסוכנותם גבוהה.
לפי הדו"ח, אין נוהל טיפול ייעודי שמסדיר את הטיפול באסירי אלימות במשפחה לאחר שחרורם מהכלא. במהלך שנת 2019 השתחררו 917 אסירים שנכלאו בגין עבירות אלימות במשפחה ו־554 אסירים בעלי פרופיל אלימות במשפחה. שני שלישים מהם ריצו מאסר שאורכו עד שנה ואשר לא שולב בו טיפול ייעודי. 83% השתחררו בשחרור מינהלי, שאינו תלוי במאפייני העבירה או במידת הסיכון שלהם.
במהלך הדיון בכנסת הוסבר כי עבירות אלימות במשפחה ייחודיות בכך שפעמים רבות ממשיך להתקיים קשר בין הפוגע ונפגע העבירה, מתוקף הקשרים המשפחתיים ביניהם. לכן, עצם מאסרו של התוקף אינו מספיק כדי להגן לאורך זמן על שלומם של הנפגעים.
מפגינים בתל אביב נגד האלימות המגדרית
(צילום: שמוליק דודפור )
"הכשל מתחיל באופן שבו המערכת תופסת את נושא האלימות נגד נשים במשפחה כסכסוך בין בני זוג", מסבירה עו"ד שירי זיידמן, שמייצגת נשים נפגעות אלימות, "נשים רבות פשוט חיות בפחד תמידי. חלק קטן מהן מתנתקות מהכל ונכנסות למקלט לנשים מוכות יחד עם הילדים. הגבר המאיים ממשיך את חייו כרגיל, ללא מעצר או סנקציה. אלימות נגד נשים בתוך המשפחה צריכה לקבל התייחסות נפרדת בכל המערכות: החל מהרווחה שצריכים לאבחן את האלימות, וכן בהחמרת עונשים בבתי משפט נגד גברים אלימים וחקיקה נוקשה שכוללת טיפול ושיקום".
שלוש נשים שחוו אלימות מצד בני הזוג חושפות כאן את הגיהינום שהן עברו ועדיין עוברות. הן כמובן מוצגות בשמות בדויים.
“הוא חנק אותי ודפק לי את הראש בקיר"
הילה, בת 35, אמא לשלושה ילדים
"כשהכרנו הוא נראה כמו סיפור הצלחה, הבחור הזה שכל בחורה רוצה להביא הביתה. אבל מהר מאוד הכל הידרדר. זה התחיל מאלימות כלכלית ונפשית, אבל התעלמתי, לא רציתי לראות את זה, לא רציתי להיות גרושה. הוא היה עוקב אחריי לעבודה, מתצפת עליי, צועק עליי בלי סוף, מאיים עליי. לא ידעתי לקרוא לאלימות בשמה, עד שהבנתי שבאמת מדובר באלימות.
"נפרדנו ברוח טובה, עד שהוא החליט לא לשלם יותר מזונות ואז נפתחה מלחמה משפטית. יום אחד הוא בא לקחת את הילדים והתחלנו להתווכח. פתאום הוא החל לבעוט בי בלי הפסקה. נפלתי על הרצפה והתחננתי שיפסיק. התקשרתי למשטרה מבוהלת ופינו אותי למיון. אמרו לי שבפעם הראשונה לא עוצרים. עניתי להם שמזל שלא נהרגתי, שתהיה להם הזדמנות שנייה. כמה חודשים לאחר מכן, כשהוא בא לאסוף את הילדים, הוא טרק לי את הדלת בפרצוף ושבר לי את האף. ניגשתי למשטרה, אבל התלונה נסגרה מחוסר ראיות.
"האמנתי שלמרות מה שקורה בינינו, אני צריכה לעשות הכל כדי לשמור על מערכת היחסים שלו עם הילדים. אבל אחרי כמה שבועות, כשבא לאסוף אותם, הוא חנק אותי מולם, דפק לי את הראש בקיר ופתח לי אותו. אחרי שהשתחררתי מבית החולים הוצא נגדו צו הרחקה של 30 יום. אבל מה חשבו שיקרה אחרי שהצו יסתיים?
"אובחנתי כפוסט־טראומטית. מאז שנפרדנו הגלגלים שלי פונצ'רו יותר מעשר פעמים, הדואר שלי נעלם במפתיע. אני חוששת לחיי על בסיס יומי. רציתי להתאבד כמה פעמים כי הבנתי שזה לא הולך להיפסק. לא עשיתי את זה רק בגלל הילדים. איבדתי אמון במערכות החוק. אם הוא ירצה לרצוח אותי, זה מה שיקרה. כשביקשתי הגנה במשטרה, שאלו אותי: 'אם מישהו ירצה לרצוח אותך, מה תעשי עם דף נייר?'. אז הבנתי שאף אחד לא יעזור לי".
"הוא יכול להופיע בכל יום מחוץ לדלת שלי"
לימור, בת 37, אמא לשני ילדים
"בעלי לשעבר הוא גבר אלים מאוד. כבר בתחילת הנישואים הוא היה משפיל אותי המון ליד אנשים: מקלל אותי, צועק עליי, נועל אותי בבית במשך שעות.
בפעם הראשונה שהכה אותי הוא הפך עליי את הבית. הרביץ לי, זרק עליי דברים, איים לרצוח אותי. קללות שאני לא יכולה לשחזר אפילו. בדיוק נכנסתי להיריון השני ואז הוא התחנן שנישאר יחד והבטיח שזה לא יקרה יותר. הסכמתי לנסות בשביל הילדים, אבל זה לא עבד והוא המשיך להכות אותי, גם בהיריון. רציתי לברוח והתחלתי לארוז את הדברים, אבל הוא לא נתן לי והעיף אותי בבית מקיר אחד לשני. גרר אותי מהשיער וזרק עליי את המזוודות.
"בסופו של דבר נפרדנו. באחת הפעמים שבא לקחת את הילדים הוא איים עליי שלא אראה אותם יותר בחיים. ניסיתי להרגיע את הסיטואציה, לא הגבתי, לא רציתי להכניס את הילדים ללחץ. אבל אז הוא הטיח אותי בקיר. ביקשתי שיעזוב אותי, אבל הוא סירב. אמר שישחט אותי. שיקבור אותי ואת כל המשפחה שלי. אחרי שזה נגמר ניגשתי למשטרה כולי רועדת והגשתי תלונה. אמרתי להם שאני מפחדת שהוא ירצח אותי. הוא קיבל צו הרחקה ואני נכנסתי למקלט לנשים מוכות עם הילדים.
לפני כמה שבועות הוא טס לחו"ל לכמה חודשים במסגרת העבודה, ואני חזרתי הביתה. אחרי שחטפתי איומים מחברים שלו עברתי לגור בדירת מסתור כדי שלא יוכל למצוא אותי. אני לא יודעת מתי הוא יחזור לארץ, זה לא שמישהו יעדכן אותי כשזה יקרה. אני יודעת שהוא יכול להופיע בכל יום מחוץ לדלת שלי. אני בטוחה שאם הוא היה יודע איפה אני נמצאת, לא הייתי כאן כדי לספר את הסיפור הזה. אני מפחדת. כל רגע מחוץ לבית אני מסתכלת לצדדים לוודא שהוא לא שם. לא הגיוני שהוא חי את החיים שלו ואני חיה בפחד. שאין לי הגנה".
"עוד עשרה ימים הוא משתחרר ואני מתה מפחד"
לילך, בת 31, אמא לארבעה ילדים
"במשך שנים של זוגיות מלאת איומים וצעקות חשבתי לעזוב ולא עזבתי, לא היה לי אומץ. הוא היה שובר דברים בבית, צורח עליי. הייתי חוזרת מהעבודה והוא לא היה נותן לי להיכנס לבית.
"אחרי שנפרדנו שלחו אותו לוועדת מסוכנות ברווחה. נכתב שם שהוא מסוכן. זה לא חידש לי כלום. הוא אמר שירצח אותי, שרק המוות יפריד בינינו, שלא אחגוג עוד ימי הולדת. הלכתי למשטרה והתלוננתי והוא נכנס למאסר.
"עוד עשרה ימים הוא משתחרר ואני מתה מפחד. כשפניתי למשטרה, אמרו לי להוציא צו הגנה והציעו לי ללכת למעון לנשים מוכות. בסוף החליטו להוציא לו צו הרחקה ממני, שייכנס לתוקף ברגע שישוחרר, אבל בית המשפט החליט שאת הילדים הוא יפגוש. איך מאפשרים לו לפגוש אותם אם אומרים שהוא מסוכן?
"אני אדם חזק ואופטימי, מנסה להאמין שיהיה בסדר, אבל ברחוב מסתכלת כל הזמן לצדדים ומפחדת. אני כל הזמן חושבת אם לברוח ולאן, ואז ישר עוצרת. למה אני צריכה לברוח? למה הילדים שלי צריכים לחיות במקלט? למה אני צריכה לפחד לצאת לבד מהבית? למה אני צריכה לאבד את מקום העבודה שלי? אם הוא הבעיה, למה אני צריכה לשלם מחיר כל כך יקר?".
