מבקר המדינה, ד"ר מתניהו אנגלמן, פרסם השבוע דו"ח ביקורת בנושא "ההיערכות לשיטפונות וההגנה מפניהם", או בשמו המפורט: "היערכות הרשויות המקומיות לשיטפונות ולהצפות ותפקודן במהלך חורף 2020." הדו"ח, שמחזיק מעל ל-100 עמודים ו-30,000 מילים, נכתב בעקבות "אירועי גשם חריגים שהובילו לשיטפונות ולהצפות חמורים בעיקר בערי החוף" בחורף 2020, המצטרפים לאירועי גשם חריגים בעוצמתם בשנים האחרונות, בהם "קיפחו את חייהם שבעה בני אדם, ונגרמו נזקים לרכוש ולתשתיות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים". המבקר עומד על הכשלים הרבים בהיערכות של הרשויות המקומיות בישראל בתחום, הן בתכנון מערכות ניקוז והן בתחזוקה של מערכות אלה, וגם על כשלים בקביעת נהלים מתאימים ובתפקוד של הרשויות בפועל. גם המדינה כשלה, לפי המבקר, כאשר הוא מדגיש כי למרות שהוקם מרכז לחיזוי שיטפונות בשירות המטאורולוגי והשירות ההידרולוגי אין תחזיות לשיטפונות ולהצפות באזורים העירוניים, וגם עומד על כך שאין גוף לאומי שמפקח ואוכף על הרשויות המקומיות ביצוע בנוגע לאירוע חירום אזרחיים, ובכללם היערכות ותפקוד בעת שיטפון.
הצפות בנהריה בחורף 2020
(צילום: שמיר אלבז, אחיה ראב"ד, אוראל אדרי, דוברות כב"ה)
אבל קריאה מדוקדקת בדו"ח המבקר המקיף, שכאמור כולל מעל ל-100 דפים ו-30 אלף מילים, מעלה תהייה גדולה שלא לומר ביקורת משמעותית. בכל הדו"ח הארוך הזה לא מוזכר ולו פעם אחת המושג "משבר אקלים", שהוא הגורם לאירועי הקיצון המדוברים. גם המושג "שינויי אקלים" מופיע בכל הדו"ח ארבע פעמים ולא יותר, ושניים מהם בכלל בתגובות של הנבדקים. ואם ממש תתעקשו אז בהערות השוליים מופיע הביטוי עוד שלוש פעמים. המבקר גם לא מזכיר את התוכנית הלאומית להיערכות עם משבר האקלים, והדו"ח הבין-משרדי המפורט בנושא: "היערכות ישראל להסתגלות לשינוי אקלים: המלצות לממשלה לאסטרטגיה ותכנית פעולה לאומית", שפורסם בשנת 2017 ומתייחס גם לשיטפונות. הוא לא מזכיר גם את החלטות הממשלה בנושא: החלטת ממשלה 474 משנת 2009 בנושא "היערכות ישראל לשינוי אקלים - היערכות ומוכנות לשינוי אקלים והפחתת פליטות גזי חממה" והחלטת ממשלה 1504, משנת 2010, בנושא "גיבוש תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה".
ולמה חשוב להדגיש ולהתעקש על ציון משבר האקלים, גם בדו"ח שעוסק בהיבט אחד ספציפי, היערכות לשיטפונות, שהיו כאן גם לפני שמשבר האקלים הפך לממשי וודאי? מפני שהמונח משבר מתייחס לעוצמה, לעומק ולרוחב של המצב שאנחנו, האנושית, יצרנו, ולכן לא מדובר רק בגזרה משמיים; כיוון שלאירועי מזג האוויר הקיצוני והשיטפונות יש הקשר רחב יותר; כיוון שאם לא נבין את חומרת המצב, לא נערך בהתאם; כיוון שהשינויים השונים וההשלכות שלהם קשורים זה בזה; וכיוון שיש דחיפות לפעול ולהיערך מיד.
משבר האקלים, המתייחס לשינויי האקלים התכופים והקיצוניים שפוקדים את כדור הארץ בעשורים האחרונים, הוא כיום האיום הגדול ביותר על כדור הארץ ועל האנושות. שינוי האקלים הוא לא עניין מדעי תאורטי, הוא מתרחש כאן ועכשיו והשפעותיו ברורות ומוחשיות. בשל מיקומה הגיאוגרפי והיותה אזור מעבר בין אקלים מדברי לאקלים ים תיכוני, משבר האקלים צפוי להטיל על מדינת ישראל השלכות קיצוניות יותר. על פי השירות המטאורולוגי הישראלי "הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מ"צ מ-1950 ועד 2017 והיא צפויה להמשיך ולעלות בעוד כמ"צ אחת עד 2050, כשהעלייה בולטת במיוחד בעונת הקיץ". בנוסף, "נראה כי לפי התרחיש החמור, הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה להמשיך ולעלות בכ-4 מ"צ עד סוף המאה הנוכחית", ו"נראה כי שיעור ההתחממות עשוי להגיע לתוספת של 5 מ"צ לטמפרטורות המינימום בקיץ, בהתאם לתרחיש החמור". כל אלה יובילו גם להפחתה מתמדת בכמות המשקעים. זאת ועוד, דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים מצא כי הים התיכון התחמם בכ-3 מ"צ בשלושת העשורים האחרונים, ועל פי דו"ח של רשת מומחי הים התיכון לשינוי האקלים והסביבה, טמפרטורת המים באגן המזרחי עולה בקצב מהיר יותר ותעלה בכ-3 מ"צ נוספות לכל הפחות בסוף המאה.
למשבר האקלים יש ויהיו גם השלכות על בריאות הציבור, על הרווחה, על הכלכלה ועל הסביבה המקומית. לכן נתונים אלה מחייבים את מדינת ישראל להיערך לשינויים ולפתח תוכניות הסתגלות (אדפטציה) ברמת המדינה וברמת הרשויות המקומיות, על מנת להיערך לתרחישים שיכללו הצפות, שריפות, גלי קור וגלי חום, איי חום עירוניים ועוד.
השבוע הצהירו ארבע שרות: השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, שרת האנרגיה קארין אלהרר, שרת התחבורה מרב מיכאלי ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי, כי יפעלו יחד להפחתת 85% מפליטות גזי החממה של מדינת ישראל עד לשנת 2050 (יחסית לשנת 2015). השרות גם הצהירו שיקדמו בהתאם החלטת ממשלה, וכי בחודשים הקרובים יוגשו לאישור הממשלה גם יעדים מגזריים להפחתת פליטות גזי חממה בתחומי התחבורה, התעשייה, ייצור החשמל והפסולת, ותuכנית פעולה להשגתם. זו בשורה חשובה, גם אם יש מי שיאמר שהיעד לא שאפתני מספיק, וגם אם שרת האנרגיה העלתה ספק גדול לגבי היכולת של המדינה לעמוד ביעד, הצנוע יש לומר, של 30% אנרגיות מתחדשות בייצור חשמל בישראל בשנת 2030, יעד שהממשלה קבעה רק בשנה האחרונה. אבל לצד פעולות להפחתת פליטות גזי חממה (מיטגציה), שמשמען גם הפחתת פליטות מזהמי אוויר במגזרי האנרגיה, התחבורה, הפסולת ועוד, חייבים פעול גם להיערכות מתאימה לשינויי האקלים. וכאמור, יש תוכנית ואפילו מנהלת, אבל אין ממש פעילות בשטח.
בנאום הבכורה שלו השבוע בכנסת ישראל, שעסק כל כולו במשבר האקלים על השלכותיו המקומיות והגלובליות, ציין ח"כ הטרי, פרופ' אלון טל, שמבין דבר או שניים בנושא הגנת הסביבה ומשבר האקלים וגם יש לו קבלות בשטח על עשייה בתחום, כי "בעולם מזמן הפנימו שאנו הדור הראשון להרגיש את התחממות כדור הארץ והאחרון שיוכל לעשות משהו למנוע אותה".
ההכרה במשבר האקלים, על האחריות שלנו למשבר והצורך לתקן את מה שקלקלנו, וההשלכות הגלובליות והמקומיות שלו, חייבים להיטמע בכל שדרות העם, ובראש ובראשונה בקרב מקבלי ההחלטות ואלה שמנהלים את העניינים: ראשי הרשויות, השרים וראש הממשלה. למבקר המדינה יש אחריות ראשונה במעלה לטבוע ולתבוע שיח אקלימי, ולבחון ולבקר את ההיערכות והפעולות בתחום בשטח. לא יכול להיות שבדו"ח העוסק בהיערכות לשיטפונות, לא ידובר על הקשר לשינויי האקלים ולמשבר האקלים, ועל השלכותיו הכוללות של המשבר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
