מתפללים בכיכר דיזנגוף
(צילום: שחר גולדשטיין)
ערב סוכות תחת הסגר עבר אמש (שישי) באופן מוזר מאוד בככר צינה דיזנגוף בתל אביב, השוקקת בשגרה. בין בתי הקפה, המסעדות והברים הסגורים, ניצבת במרכז הכיכר מזרקת "מים ואש" של יעקב אגם כשהמחזה סביבה היה די סוריאליסטי: לצד הצלילים המוזיקליים והפירוטכניקה התפללו כמה עשרות אנשים במרחב הפתוח במקום בבתי הכנסת כרגיל.
אביבית, שהגיעה להתפלל עם חברתה, סיפרה שזה החג הראשון שלה בעיר, "זה מיוחד מאוד ובהושענה רבה נעשה כאן חגיגה והקפות. אבל היום זה לא אותו דבר. זה חג אחר", אמרה ל-ynet.
בינתיים, על שפת המזרקה ועל ספסלי הכיכר תושבי השכונה ניסו להעביר את ערב החג באופן קצת שונה. "חג סוכות? כמו תשעה באב בדיוק", אמר צדוק, תושב השכונה שישב על כיסא בעודו עוטה מסכה. "משעמם. אין מה לעשות, הייתי כאן עד 14:00, חזרתי הביתה, התקלחתי, וחזרתי לפה. המוות הכי גרוע זה משעמום".
לדבריו, "זה לא בדיוק סגר. זה סגר פוליטי. אתה רואה אנשים מסתובבים ואין להם מה לעשות. מקומות הבילוי סגורים ונשאר רק לשבת ולדבר עם הכיסא. אנשים בדיכאון. אולי הסגר הזה יצליח אם המגפה תתעייף. לא בזכות הפוליטיקאים. בעזרת השם בעוד חודש נהיה במטוסים ונתחיל לטוס מפה".
ליד הגלידריה המתין נגה, שליח wolt שהעמיס על אופניו את ארוחות החג של התל אביבים. לדבריו, פעילות המשלוחים דווקא מורגשת, אבל כל רוב העסקים סגורים. "האווירה קצת קשה, אבל נעבור את זה", אמר.
- אנשים חוגגים עם אוכל ממסעדות?
"זאת התחושה, כי אין פה ריחות באוויר של בישולים", אמר השליח שרגיל לבלות את החגים עם משפחתו. "זה חג שלא מפספסים, אבל בגלל הסגר הבנו שצריך להישאר בעיר".
סוניה הגיעה עם חברתה למזרקה עם כוסות קפה מהבית וכמה עוגיות. "זה קצת מבאס, אבל כל עוד יש אנשים שאכפת לך מהם, כמו חברים ומשפחה, זה בסדר", אמרה. "הכיכר ריקה ממש, כל ערב יש כאן אנשים, ובסגר זה ממש על הפנים. עצוב. הכל סגור. יש פה ושם קצת אנשים שעושים ספורט. כל העיר התחילה לעשות ספורט פתאום, אבל בסופו של דבר יש פחות אנשים בחוץ".
רמי, שמתגורר בתל אביב משנת 1949, סיפר כי מעולם לא חווה משהו דומה לכך בעיר. "אני אב שכול. איבדתי בן במלחמת שלום הגליל, אז בשבילי לא צריך חגים. מה לעשות", אמר בעצב.
ברין שוגרמן, שצעדה יחד עם אמה, סירבה להישאב לפסימיות. "צריך לראות את החצי המלא של הכוס. יש לי ילדים שגרים קרוב, ואמא שלי נשארת איתי. אז הפעם אנחנו פחות אנשים, אבל נשתדל לעשות כיף".
רחובות ריקים בירושלים: "תחושת מחנק"
(צילום: רועי עידן)
במקביל, בזמן שהרחובות השקטים בירושלים התרוקנו ממתפללים, כעשרה פעילי "קריים מיניסטר" פצחו בוויכוח עם שוטרים שהגיעו סמוך למעון ראש הממשלה ודרשו מהם את תעודות הזהות כדי לוודא שהם גרים באזור. "אנחנו כאן כדי לשמור על המקום הזה", אמרה תמר גרשוני, אחת המפגינות. "אני בשוק שהם אוכפים את החוק הלא-דמוקרטי הזה. שאלו אותי למה אני בירושלים ולא בתל אביב, אבל שכרנו דירה באזור במיוחד, והם אומרים לנו שגם לגור בה זה אסור", אמרה לפני שנקנסה יחד עם חבריה.
דפי ואבי, תושבי הבירה שעברו באזור, אמרו שהחג הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. "אנחנו כועסים בעיקר. יש תחושה של חנק ודיכאון", אמרה דפי. "כועסים על הסגר והדיקטטורה. אם הסגר לא כולל את האוכלוסייה שצריכה באמת להיות בסגר, אנחנו משלמים מחיר פוליטי".
בינתיים, בקיבוץ אילות שבערבה הדרומית התעקשו על אווירת החג למרות שהערב כל המשפחות חוגגות בנפרד. בכל שנה בונים חברי הקיבוץ סוכה קהילתית, אך בשל מגבלות הקורונה מצאו הקיבוצניקים דרך יצירתית לשמור על המסורת וקישטו את הרחבה המרכזית. בקיבוץ הבהירו שלא תהיה ישיבה משותפת, וכי המטרה היא "רק בשביל שתהיה אווירת חג", כלשונם.
לדברי רוני שני מור, מנהלת הקהילה, "בכל סוכות אנחנו נוהגים לבנות יחד סוכה קהילתית בלב הקיבוץ שמשמשת אותנו ואת אורחי הקיבוץ במהלך החג למגוון פעילויות. השנה, לאור המציאות אליה נקלענו, נאלצנו לוותר על הסוכה אך הצלחנו בדרך יצירתית לשמור על אווירת החג והמסורת".
פורסם לראשונה: 22:26, 02.10.20
