הפגנת העובדים הסוציאליים
"עובדות סוציאליות הן עובדות מקצועיות שלמדו וכל הזמן מתפתחות. עובדות שמנסות ללא הפסקה לקבל את הכלים והידע לטפל בדרך הטובה ביותר. אלא שמדיניות הרווחה שיש בארץ מונעת מאתנו לעשות את זה". כך מספרת תמר טיאר תורג'מן, עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה, שמועסקת כראש צוות ומדריכה במחלקת חוק נוער, ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet.
"התנאים הבסיסים שאנחנו מקבלות מגוחכים. בתור ראש צוות, עם שורה של תארים אקדמאים, עדיין יש לי שורה של השלמת הכנסה במשכורת. גם השמירה וההגנה עלינו לא קיימת. אני לא מכירה עוד אנשים בתחומי עיסוק שונים שמקבלים איומים על החיים שלהם, שחשופים לאלימות בצורה כל כך קשה ולא מקבלים לזה מענה.
"באופן אישי אויימתי על חיי חמש פעמים, ואת כולם אני זוכרת, ובכולם המשכתי לטפל. זה לא שאחרי שאת מקבלת איומים על חיים שלך את אומרת שלום, את ממשיכה לטפל באותן משפחות שאיימו עלייך. יש זילות בחיים שלנו.
"המשפחות שלנו נפגעות מכך ומשפחות המטופלים שלנו גם הן נפגעות. הייתי רוצה להזמין את ראש הממשלה ושר האוצר שהם ללשכת הרווחה. שיתכבדו ויחליטו בעצמם באיזה מקרה אני צריכה לטפל עכשיו – האם אני צריכה לטפל בילד שנפגע מינית בבית על בסיס קבוע? או בילדה שנפגעת מאלימות בתוך המשפחה? אין לנו את כוח האדם ואין את הכלים לטפל בשניהם באותו זמן. לכן אני צריכה כל פעם לקבל את ההחלטה במי לטפל ואת מי להותיר בבית, כשהוא פגוע.
"כיום יש לנו עלייה של כ-60% בפניות לרווחה ביחס לשנה שעברה. לעומת זאת יש אלף תקנים שפנויים בארץ בגלל שאנשים לא רוצים להגיע למקצוע הזה. חייבים לשנות מהיסוד את מדיניות הרווחה שלנו.
"אני מרגישה שכיום גם אנחנו וגם המשפחות שבטיפולנו, הפכנו להיות שקופים במדינת ישראל. המחאה הזאת היא של כולנו. כי כל אחד מאיתנו בשלב מסוים בחייו, גם משפחות על פניו נורמטיביות, עלולות להזדקק לשירותי הרווחה. אבל כרגע אנו נמצאים במצב שאין לנו את הכלים לסייע.
"כשאני מקבלת טלפונים מאמא שהילדה בת ה-15 שלה מסתובבת ברחובות, משוטטת, נפגעת מינית והיא בוכה לי: 'תכניסי אותה כבר למעון נעול', אני בוכה יחד איתה. אני יודעת שההמתנה למעון נעול היא חצי שנה. אתם יודעים מה עלול לקרות לנערה במשך חצי שנה ברחובות?
"בכל פעם שמשטרת ישראל מתקשרת אליי אני מתפללת שהיא לא מתקשרת לספר לי שלנערה הזאת קרה משהו. וזה מסע שגם אני וגם האמא של הנערה הזו סוחבות. המדינה צריכה לקחת אחריות. לא ייתכן שיש כל כך הרבה נערים ונערות במצוקה ובמקום לסייע המדינה סוגרת מסגרות.
"העבודה שלנו לא נגמרת. זה שהמשרה שלי היא באחוזים מסוימים לא קשור בשום דרך לשעות העבודה שלי. בדרך כלל יש בין 300-500 משפחות לעובדת אחת, והסיפורים שלהם זה משהו שממשיך ללוות אותנו גם אחרי שעות העבודה. אני לא יכולה לא לענות לנערה שבטיפולי שמתקשרת להגיד לי שהיא לא יכולה לחזור הביתה כי היא חוששת שאבא שלה יכה אותה. אין לי את הלגיטימציה הזאת.
"מאחורי כל נתון סטטיסטי שהמדינה בוחנת יש אנשים, יש שמות. מגיע להם את הכלים והטיפול הכי טוב שיש וכיום אנחנו לא יכולים לתת אותו. חייבים לעשות שינוי במדיניות הרווחה עכשיו לפני שהמדינה תקרוס, אנחנו נקרוס והמשפחות שלנו יקרסו".
אחרי 16 ימים של שביתה, משרד האוצר הציע לנציגי העובדים והעובדות הסוציאליות פתרון זמני לשנה הקרובה, שמגלם בתוכו תוספת של כמה מאות שקלים למשכורת, בטענה שימי הקורונה לא מאפשרים פתרון אחר.
"עשר שנים דורשים את השינוי הזה", אמרה ענבל חרמוני יו"ר איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים. "מציעים לנו תוספת זעומה בשכר ומערך הגנתי שיתפוגגו ביוני 2021. הם מצפים שבעוד שנה נסכים לחזור בדיוק לאותו מקום שבו היינו? באוצר כל הזמן אומרים לי שהם מבינים, אבל אני לא צריכה את ההבנה שלהם, אני צריכה שיהיו פה שירותי רווחה מתפקדים".
