תרשמו לפניכם את השם ג'מאל בוומן. ספק כמה אנשים שמעו עליו עד לאחרונה בארה"ב. אולי בודדים. בניו יורק רבתי הכירו אותו קצת. באזור הבחירה ה-16 של המפלגה הדמוקרטית, שמחציתו בברונקס ומחציתו ברוצ'סטר, כנראה מעט יותר. בסוף השבוע נקבע סופית שבוומן ניצח בבחירות המקדימות את אליוט אנגל, חבר בית הנבחרים זה 31 שנה, יו"ר ועדת החוץ רבת ההשפעה ומהבולטים והפעילים במפלגה הדמוקרטית. אם לא יקרה משהו מפתיע באזור הבחירה הזה, שמצביע לדמוקרטים באופן מסורתי, יהיה בוומן חבר בקונגרס האמריקני בנובמבר הקרוב.
בתמצית, זה הסיפור של אמריקה היום. מועמד שחור, בגיל הביניים, 46, בן למשפחה חד-הורית שגדל בדיור הציבורי בברונקס, שהוכה בילדותו בידי שוטרים, טירון פוליטי שהרקע הציבורי שלו הוא ניהול בית ספר, הצליח להביס את אנגל, יהודי תומך ישראל בן 73 שמאחוריו 31 שנות פעילות ציבורית ורק לאחרונה הוביל עם עמיתו אדם שיף את הליך האימפיצ'מנט של הנשיא דונלד טראמפ.
שום דבר לא סייע לאנגל ברגע המכריע בפריימריז. גם אותו סחף הגל האדיר ששוטף עכשיו את ארה"ב בכלל ואת המפלגה הדמוקרטית בפרט. בועטים בממסד, מתנערים מהסדר הנוכחי והולכים לקראת עתיד חדש. כך זה בדמוקרטיה. גל ההפגנות שנרגע בינתיים עובר לזירה הפוליטית ומיתרגם לשינויים פרסונליים ואידאולוגיים.
קשה להפחית בעוצמת המהפכה שארה"ב עוברת. הפסלים של גיבורי הדרום ומנהיגיו ההיסטוריים, הצבאיים והאזרחיים, הדגלים של מדינות הקונפדרציה, סמלי ממשל כמו משטרה - כולם נזרקים לצד הדרך, פשוטו כמשמעו. אמריקה, נדמה, כותבת מחדש את ההיסטוריה שלה, הולכת שמאלה, נעשית רדיקלית, והיא תבקש להפוך את הכעס והתסכול למהפכה בכלים דמוקרטיים. למשל, בבחירות בנובמבר.
הכתובת הייתה מזמן על הקיר. השינוי הדמוגרפי מנבא כי בתוך 25 שנה יגבר מספרם של ה"אמריקאים של צבע" - שחורים, לטינים ואסייאתים - על מספרם של הלבנים. הכוחות העולים האלה מוצאים במפלגה הדמוקרטית את הבית שלהם. גם המפלגה הרפובליקנית ניסתה להכיל אותם, וב-2016 השכיל דונלד טראמפ לגרוף מהם קולות, אבל כל הסימנים מעידים שהציבורים הללו, בנוסף לצעירים, לנשים ולבעלי הצווארון הכחול, נוהים אחרי המפלגה הדמוקרטית.
למועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן יש היום בקופה 10% יתרון על טראמפ. תרמה לכך נכונותו להוביל את רעיונותיהם החברתיים והכלכליים של ברני סנדרס ואליזבת וורן. הילרי קלינטון סרבה להם ב-2016 והשאר היסטוריה. ביידן למד משהו. אבל הוא יצטרך לגמול להם. סנדרס מוביל כבר שנים מערכה אנטי-ישראלית ועכשיו הוא נהנה מתמיכה גדולה במפלגה הדמוקרטית. אלה חדשות רעות לישראל של בנימין נתניהו.
ישראל נהגה תמיד זהירות במאבק הפוליטי הפנימי בארה"ב, עד הפנייה החדה ימינה שעשה נתניהו לקראת 2016. גם ללא קשר גברה הטינה כלפי ישראל אצל הדמוקרטים. כוונות הסיפוח - אף שלא התממשו בשלב זה - הוציאו מהמפלגה קריאות אזהרה. קולות לא מעטים מנסה להשוות בין מצבם של השחורים בארה"ב לבין הפלסטינים בישראל, ולהפוך את מחאת השחורים ותומכיהם לתנועה אנטי ישראלית. לא להקל ראש, בבקשה.
הדמוקרטים שולטים עכשיו בבית הנבחרים. אם יזכו בניצחון סוחף בעוד 14 שבועות, הם עשויים לכבוש גם את הבית הלבן או הסנאט, או את שניהם.
שר החוץ החדש, גבי אשכנזי, הסביר לאחרונה כי בקואליציה הנוכחית יש לכחול לבן יד על ההגה ורגל על הברקס. מתקרב הרגע שהוא יידרש להפגין את כישורי הנהיגה שלו. ישראל, נהוגה בידי נתניהו, מתקרבת לצומת היסטורי - יום שלישי 3, בנובמבר 2020. כשיגיע אליו יצטרך נתניהו להחליט אם לפנות ימינה או שמאלה.
סביר שהנטייה שלו היא ללכת ימינה, וסביר לא פחות שמישהו יצטרך למשוך את ההגה לצד השני. זה כבר תהיה אחריותו של נהג המשנה, אשכנזי, שעליו להבטיח שהמכונית לא תרד מהכביש.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה מטעם המכון ללימודי ישראל. בעבר היה חבר כנסת, סגן נשיא בכיר בארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
