בימים האחרונים עלה לשיח הציבורי דיון בנוגע ללמידה מחוץ לכיתה, כאחד מהפתרונות לפתיחה מחדש של מערכת החינוך בצל התחלואה בקורונה. אם נשים לרגע בצד את הכעס או התסכול על האתגרים הרבים שהמחלה מציבה בפנינו, ואת שאלת תפקוד הממשלה ככלל ובענייני מערכת החינוך בפרט, ונתעמק רק בסוגיה עצמה, נגלה ודאי שללמידה בחוץ יש הרבה יתרונות ומעלות. ולא מדובר רק ביתרונות שניתן לגייס בימים אלה של צורך בריחוק חברתי ואוויר פתוח או כמיהה למרחבים וטבע עירוני, אלא מדובר גם במעלות פדגוגיים וערכים רבים, החשובים גם בשגרה.
למידה מחוץ לחלל הכיתה הסגור והצפוף מביאה עמה בראש ובראשונה פתיחות, והזדמנות לחקר מתמיד של העולם שאנחנו חיים בו, של החיים האמיתיים, מחוץ למחשב, לחדר, לבית וללוח ולכיתה. וזה לא עניין של מה בכך. היא מאפשרת גם חיבור מחדש לטבע, גם אם מדובר בטבע עירוני, לציפורים המצייצות, לפרפרים או לדבורים, לעצים או לעשב הרך, לניצנים ולפרחים. אפשר ללמוד בטבע לא רק על איכות הסביבה, זואולוגיה או בוטניקה, אלא גם על פיזיקה, למשל על תנועת העלים עם הרוח או גלגול של כדור על המרצפות או האדמה. אך החצר או הפארק יכולים להיות גם מרחב מרחיב בשיעורי ספרות ותנ"ך או בשיעורי אומנות.
הטבע הוא המעבדה הגדולה ביותר של החיים, ויציאה מהכיתה אל החצר או לגינה שליד בית הספר מאפשרים לחזור לבסיס המרכזי של למידה משמעותית: הפליאה והסקרנות. הטבע יכול ללמד את הילדים ואותנו הקשבה וגם ענווה. הוא מקור ליצירתיות ויזמות, ממטוס שמחקה את תנועת הציפורים ועד סיבים סינטטיים שמבקשים לחקות את הגמישות והחוזק של קורי עכביש. הלמידה בחוץ מאפשרת גם להקנות יכולות סקר וחקר אמיתי של העולם, או במילים פשוטות למידה משמעותית.
יציאה מחוץ לכיתה מאפשרת לילדים גם להתחבר לעצמם וללמוד על עצמם. היא מאפשרת תנועה לגוף, וחוסכת כאבי גב ו/או השמנה, כמו גם שלווה לנפש. היא מחזירה אותנו למקום שבו אנחנו חלק מעולם גדול ומופלא, אך גם מורכב, ומחייבת אותנו להרהר במקום או בתפקיד שלנו בין כל אלה.
אם נרצה או לא נרצה, משבר הקורונה הציב בפנינו מראה, על החיים שאנחנו מנהלים ועל מה באמת חשוב בהם ולנו, וגם הכריח אותנו לבחון מחדש כל מני אמיתות ולשנות הרגלים. עבודה מהבית הפכה עניין שבשגרה, למדנו להתבסס על כלכלה מקומית ועוד. ובין כל אלה גילינו שמה שהכי חסר לנו הוא לצאת מהחדר ומהסגר, למצוא מרחבים פתוחים, גם אם במרחק קצר מהבית, "לברוח" אל הטבע. למידה מהחוץ יכולה לתת לתלמידים טעימה מכל אלה.
נכון, שנה של קורונה הייתה צריכה להוביל את משרד החינוך להכין תוכנית מפורטת וישימה ליציאה מהסגר וחזרה ללימודים. אבל עכשיו הגיע הזמן גם להכין תוכניות לשילוב של למידה מחוץ לכיתה בתוכנית הלימודים, בשגרה ולא רק בחרום.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
