נגיף הקורונה הביא עימו השלכות הרסניות למערכת הבריאות ולכלכלה הישראלית, שזרעו משבר בריאותי נוסף, פחות ויזואלי אך לא פחות הרסני ונפוץ: משבר נפשי.
"הבית בתקופה הזו הוא כמו סיר לחץ", מתארת סילבי (40), אמא לשלושה ילדים מאשדוד. סילבי יצאה לחל"ת עוד בתקופת הגל הראשון, ובעלה עצמאי שנותר כמעט ללא עבודה. "את במצב תמידי של הישרדות", היא מתארת. "מצד אחד נמצאים בבית וצורכים יותר, מצד שני צריך להצטמצם, אבל מאיפה?".
סילבי מתארת שגם ילדיה מפוחדים, "הם שואלים, 'אמא, מה יהיה אם תמותו', או 'אם מישהו מהמשפחה שלנו יחלה בקורונה?' הם ישנים איתנו במיטה". בינתיים היא מטופלת בכדורי הרגעה. "זה לא פשוט. אנחנו כהורים צריכים להכיל את הילדים, אבל איך אפשר כשאת נמצאת בעומס עד מעל הראש? אני כל הזמן מנסה לכבות שריפות. אין לך רגע לעצמך, וזה מצטבר".
"אנחנו רואים עלייה של 300 אחוז בפניות של אנשים לקבלת טיפול פסיכולוגי", מספרת אלית מרדו, פסיכולוגית וממובילי מטה המאבק של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל. "נתוני הלמ"ס מהסגר הראשון מראים שכמעט 25% מבני ה-21 ומעלה, שזה בעצם 1.2 מיליון איש, מדווחים שמצבם הנפשי החמיר במהלך הסגר. 26% מדווחים שהמצב של ילדיהם החמיר. אלו נתונים קטסטרופליים", היא מוסיפה. "הייתה עלייה של כמעט 40% בחרדה ובדיכאון, ובסגר הנוכחי אנחנו רואים עלייה נוספת".
"נאלצנו לקנות חולצות לביה"ס על חשבון אוכל"
"הסגר הזה משבש לי את כל סדר היום", מספר ירון (30) מתל אביב. ירון סובל מפוסט טראומה והוא מטופל במכון סאמיט שמטפל במתמודדי נפש. "אני גר לבד, וסגר עבורי זה סוג של מעצר בית. אין לך מה לעשות, אין לך לאן ללכת, אין לך מה לעשות עם החיים. אני רגיל לקום בבוקר, ללכת לעבודה, ללכת לחדר כושר. אני מכור לספורט, מוציא שם אגרסיות, כעסים, לומד התנהלות מול אנשים".
הוא מוסיף לספר: "אני לא יכול לעשות את זה עכשיו ומרגיש כאילו אני לא בן אדם. אני לא בוכה אף פעם, ובסגר הזה יש רגעים שאני פשוט מתפרץ. אנחנו נמצאים באירוע היסטורי וכל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול כדי לעזור. הפחד שלי זה לא שאנשים ימותו מהקורונה, אלא מהבדידות".
"הסגר פוגע בשני עקרונות מאוד חזקים בשיקום נפגעי נפש: שמירה על סדר יום וחיכוך בקהילה", מסביר יוני בוגט, פסיכולוג קליני, מנכ"ל מכון סאמיט שמשקם כ-600 מתמודדי נפש בירושלים ומטפל בהם. "הדבר הכי קשה לנו בתור בני אדם הוא חוסר אונים וחוסר ודאות, זה מעלה את רמת החרדה עבור כולנו ובטח עבור נפגעי נפש בזמן הסגר, שגורם לנתק בינם לבין הצוותים המטפלים".
כאמור, לא רק המבוגרים סובלים. ינאי, בן 16 מחיפה, נמצא גם הוא במצוקה נפשית בגלל הסגר. "המצב הכלכלי בבית קשה. את אמא שלי פיטרו, יש הרבה הוצאות. יום אחד הגעתי לבית ספר עם חולצה שחורה והמנהל העיר לי שאני לא יכול לבוא עם חולצה לא של בית ספר. נאלצנו לקנות חולצות לבית ספר על חשבון אוכל לבית".
בינתיים הוא נעזר בפרויקט של עמותת עלם, שנכנסה לסייע איפה שהמדינה נוטשת. "סיפרתי להם שהמצב בבית קשה והם קנו איתי חולצות וציוד. אבל עכשיו בסגר גם לשם אני לא יכול ללכת וזה שובר אותי. התחושה שאתה תקוע בבית ואתה לא יודע מתי תוכל לצאת זו סיטואציה לא פשוטה".
