יש סטודנטים שלומדים מספרים ורק בסטאז' מגלים כמה החומר הלימודי היה רחוק מהמציאות בשטח, וישנם הסטודנטים של הקריה האקדמית אונו שלומדים בשטח, או כמו שפרופ' יובל אלבשן, דיקן הקמפוסים הרב־תרבותיים בירושלים, מנסח זאת: "הסטודנטים שלנו לומדים מהשטח, לא עם משקפי קריאה, אלא עם משקפי שמש. זה אומר שאין לדבר על חרדים מבלי להגיע למאה שערים, או על בדואים מבלי להגיע לכפר".
אלבשן מנצח על שורה ארוכה של פרויקטים חברתיים ישומיים, בהם הרצאות אקדמיות באבו גוש, הרצאות לנשים חרדיות וסדרת הרצאות לגיל השלישי. הסטודנטים שלנו חווים בשטח את כל מה שהם לומדים בתאוריה. זה מייצר סטודנטים מעורבים יותר, אכפתיים, עם אחריות חברתית וסל כלים לתפקידים העתידיים שלהם, שלא היו יכולים לרכוש בשום מקום אחר.
גם ד"ר חנה פוטר־כץ, ראש החוג להפרעות בתקשורת בקריה האקדמית אונו, מאמינה שאקדמיה ופרו בונו הולכים יחד ומשרתים זה את זה. הסטודנטים שלה מחויבים באלף שעות של התנסויות קליניות בשטח, ויש להם כמה מסגרות חשובות להתנסות בהן. "יש לנו פרויקט קהילתי בשיתוף עם מעגן, שבמסגרתו הסטודנטים שלנו הולכים לבתים של ילדים כבדי שמיעה ועורכים להם מפגשים. יש בזה פן מקצועי וגם פן חברתי, שהוא לא פחות חשוב".
כמו כן הפקולטה משתפת פעולה עם ארגון "בקול", שמשרת מבוגרים כבדי שמיעה. "הסטודנטים שלנו עושים להם אימוני שמיעה, זה שירות חשוב מאוד לאנשים שמאבדים את השמיעה או עושים ניתוח שתל השבלול, שם האימון הוא קריטי להפקת תועלת מהניתוח".
עוד פן של שיתוף פעולה קהילתי בא לידי ביטוי בסביבה הקרובה של המרכז, ששוכן בקריית אונו. "ביום המעשים הטובים שצוין השנה העברנו פעילות בבית ספר בעיר, שבה העלינו את המודעות לבעיות שמעסיקות לקויי למידה", משתפת פוטר־כץ.
משתי הדוגמאות שציינו עד כה אפשר להבין כיצד האקדמיה היישומית משרתת את החברה, אבל במקרה של הקליניקות למשפט חברתי קליני, בראשות ד"ר ג'ודי ברודר, רואים בבירור כיצד האקדמיה מחברת בין התאוריה לפרקטיקה כמעט ברמה של סטאז'.
"אנחנו מעניקים סיוע משפטי חינם לאנשים שידם אינה משגת, וזאת במטרה להנגיש את שירותי המשפט לכלל האוכלוסייה", מסבירה ברודר. "בדרך זו הסטודנטים שלנו חווים חוויה של לימודים מעשיים לא רק בכיתות ובקריאת ספרי חוקים ופסקי דין. הם חווים טיפול בפונים מהמפגש הראשון עם הלקוח ועד לרגע הייצוג בבית המשפט, לצד עורך הדין".
זה נשמע כמו סניגוריה ציבורית. מה בעצם ההבדל?
"יש שני הבדלים. ראשית מדובר כאן בסטודנטים ולא בעורכי דין שסיימו את הלימודים. שנית את הסניגוריה הציבורית מממנת המדינה, ואת הפרויקט הזה מממנת הקריה האקדמית אונו. אנחנו עושים את זה מתוך הבנה שיש לנו אחריות חברתית. אנחנו מייצגים לא רק במקרים פליליים, אלא גם בפשיטות רגל ובתביעות לשון הרע".
מי זכאי לייצוג שלכם?
"הקריטריונים הם מצב כלכלי קשה או נושא עקרוני משמעותי, כמו בעיה צרכנית עם תאגיד גדול. יש לנו פרויקט של צדק פיננסי, שבו הסטודנטים שלנו מאתרים פרסומים של מתן הלוואות בניגוד לחוק, שבהם ברור שהאנשים האלה לא יוכלו להחזיר את ההלוואות שהם מתפתים לקחת. במקרים כאלה אנחנו פונים לרגולטורים ומתריעים. פרויקט נוסף שלנו הוא מצפן, שבו הסטודנטים שלנו צמודים לחברי כנסת ועוזרים להם לנסח הצעות חוק".
הארגונים הגדולים מחזרים
כאמור, באונו מבינים שבשוק תחרותי חשוב להוציא סטודנטים, שכבר חוו, התמקצעו ורכשו כלים מעשיים תוך כדי התואר ולא רק בסיומו. זאת הסיבה שהמרצים כאן הם אנשים שבאים מעשייה ומהתעשיות השונות. הם משפיעים בתחומים שלהם והם אלה שמלמדים בסופו של יום את הסטודנטים. תחום נוסף שבו היישומיות בולטת מאוד הוא ההייטק, שבו התחרות מאוד חזקה.
ד"ר ציפי הארט, ראש בית ספר למדעי המחשב ומערכות מידע, מספרת, כי "הסטודנטים שלנו משתלבים כבר במהלך הלימודים בחברות הייטק ובאגפי מחשוב של ארגונים גדולים. בשבוע שעבר סטודנטית שנה ב' שלנו התקבלה לעבודה בבית חולים וולפסון, וכמוה יש עוד רבים שמחוזרים על־ידי החברות שמבינות איזה הון אנושי יש פה".
אחת הסיבות לכך שהמכללה נמצאת על הרדאר של חברות הטכנולוגיה היא שוועדת ההיגוי של בית הספר למדעי המחשב מורכבת משישה בכירים בענף, בהם גלעד רבינוביץ, מנכ"ל SQLINK, טלי קמינר, מנהלת בכירה במטריקס BI, ופרופ' אופיר בן אסולי, יו"ר האגודה הישראלית למערכות מידע. "אנחנו מתייעצים איתם על רלוונטיות של תוכניות קיימות, ולפי עמדתם מוציאים ומכניסים תכנים", מספרת הארט.
אחד היתרונות הבולטים של הסטודנטים בבית הספר הוא שיתוף הפעולה עם אלתא – חברה בת של התעשייה האווירית, שמעמידה לרשותם סימולטור יקר שמדמה מערך מחשוב. "בזכות הסימולטור הזה סטודנט שלנו יכול לדמות פורץ או מגן, ובכך לרכוש ידע מעשי בתחום".
אחרי השיחה עם המרצים של הקריה האקדמית אונו אפשר להבין שמדובר באקדמיה אחרת, לא כזו שחיה במגדל השן, היכן שהחמצן דליל והתעודות מעלות אבק על הקיר, אלא באקדמיה מעשית שכל כך חיונית בעולם כל כך תחרותי.
