משבר הקורונה מסכן את המשך פעילות העמותות
הקורונה הכלכלית מעמידה בסכנה ממשית את העמותות שעוזרות למאות אלפי ישראלים במצוקה: בזמן שהן מקבלות הרבה יותר בקשות לסיוע, ההכנסות שלהן צונחות דרמטית – ורבות מהן קורסות תחת הנטל.
העמותות מתקיימות בעיקר מתרומות, שהיקפן יורד בתקופת הקורונה. השבוע התריע רשם העמותות לשעבר, עו"ד עמירם בוגט, כי יותר מאלף מהן צפויות להיסגר – דבר שישאיר רבים ללא סיוע. בדיון בוועדת הכספים סוכם עם משרד האוצר על קרן נוספת של 100 מיליון שקלים לעמותות המגזר השלישי שנפגעו מהקורונה ולא זכו לפיצוי קודם לכן. זאת בנוסף לקרן של 200 מיליון שקל שרק 3% מהעמותות והארגונים היו זכאים לתקצוב ממנה לפי הקריטריונים.
"המצב קטסטרופה", אומר הרב יעקב גלויברמן, מייסד עמותת "מפעל החסד יד ביד". "רוב הכסף שמממן אותנו מגיע מתרומות, ו-80 אחוז מהן ירדו בחודשים האחרונים. במקביל, הפניות לעמותה עלו בגלל המצב הכלכלי. אם זה יימשך ככה, אני אצטרך לסגור. לאנשים לא יהיה מה לאכול. אני מאכיל היום בסביבות 4,000 משפחות, 6,000 בתקופת החגים. אני לא יכול להגיד לאנשים שאין לי, שאני לא יכול לעזור".
העמותה מסייעת לניצולי שואה ולמשפחות מעוטות יכולת בחלוקה של ארוחות חמות, ביגוד, שמיכות, ועוד. "ללא עמותת יד ביד לא הייתי יודעת איך להתקיים", מספרת זיוה אסרף, אם חד-הורית לתשעה ילדים מלוד. "בלי העזרה שלהם הילדים שלי היו יורדים לפשע וגונבים אוכל. במהלך היום אני מתנדבת פה, ומאז הקורונה אני רואה הרבה פרצופים חדשים".
בית אייל בקיבוץ אשדות יעקב, המשמש בית עבור אנשים עם צרכים מיוחדים וכמרכז ספורט, תרבות והנצחה, נמצא בסכנת סגירה ממשית. "הקורונה הכתה בנו מאוד חזק", מספרת אורנה שמעוני, שהקימה את בית אייל. בזמן הסגר המקום הפסיק את עבודתו, אבל ההוצאות על התחזוקה השוטפת נמשכו. "אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, וכל הכסף שיש לנו מיועד לפעילות הבית. חמישה חודשים שאנחנו בגירעון של 80 אלף שקל כל חודש, וזה יימשך".
"אני עיוור, אם ייקחו לי את בית אייל – ייקחו לי גם את הרגליים", אומר ראובן פרח, נכה צה"ל בן 75. "אומרים שהנפש נותנת לגוף והגוף מחזיר לנפש. אם המקום הזה ייסגר ליבי ייבקע".
הקשיים הכלכליים לא פוסחים על אף עמותה ‑ גם לא על הגדולות והמבוססות שבהן, כמו עמותת "גדולים מהחיים", הפועלת למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. "אנחנו מרגישים מאוד את המשבר הכלכלי וחווים ירידה משמעותית הן בתרומות מהציבור ובמיוחד בתרומות העסקיות שהן הקשות ביותר", מסביר ליאור שמואלי, מנכ"ל העמותה. "כיום אנחנו מעניקים סיוע כלכלי במאות אלפי שקלים, אך לא לעולם חוסן. לא נוכל להמשיך ולהעניק סיוע כלכלי למשפחות, לממן תרופות ובדיקות ולממן טיפולי תמיכה נפשיים לילד החולה ולמשפחתו כפי שהיה בעבר".
"גדולים מהחיים עוזרים לי כלכלית, אם הם לא היו לא הייתי עומדת בזה", מספרת גלית סבח, אם חד-הורית לארבעה מבת־ים. "בני דוד חולה בסרטן כבר 16 שנים. אני לא יכולה לעבוד כי אני שבועות שלמים איתו בבית חולים. אם הם לא היו עוזרים לי, לפני שבועיים לא היה לי פירור לחם בבית. לא היה לי איך להאכיל את הילדים שלי. הם עוזרים במימון תרופות, בתשלום חשבונות, אפילו פסיכולוג הם סידרו לי פעם בשבוע. איך אני אסתדר בלעדיהם? אם הם נופלים, אני נופלת יחד איתם".
"העמותות צריכות קרן סיוע מיידית – הנשמה ראשונית שתאפשר הפעלה סבירה של השירותים המחזיקים מאות אלפי ישראלים", אומרת ליאור פינקל-פרל, מנכ"לית "מנהיגות אזרחית", ארגון הגג של המגזר השלישי.
"מתחילת הקורונה פונים אלינו מאות משפחות לילדים חולים לסיוע כלכלי ובקשות לרכישת תרופות", הוסיף אברהם עטר מנהל עמותת 'להושיט יד'. "לתורמים הגדולים שלנו כבר אין אפשרות לתרום ואנו כואבים מכך שמאז הקורונה המשפחות האלה נכנסים לקשיים כלכליים ונפשיים ונמנע מהם לממש את הסיכוי להצלת חייהם של הילדים שלהם. יש משפחות שנעזרות בנו לדמי שכירות כי אין להם איך לשלם. ואנחנו מנסים בכל דרך לסייע להם ושלא יזרקו לרחובות עם ילד חולה".
