נתניהו נגד "הפגנות השמאל" בכנסת השבוע
(צילום: ערוץ הכנסת )
ימים ספורים אחרי שהודיעו שני הרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגבי אשכנזי, שהם חוברים לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך לאחדות, עלה לנאום מעל הדוכן במליאת הכנסת ח״כ אחמד טיבי. "אמרתי כאן פעם משפט על ח״כ לשעבר צ׳יטה כהן (אליעזר כהן, מ"א) סגן אלוף בחיל האוויר, טייס", הזכיר טיבי בציניות האופיינית לו. "הסתכלתי עליו ושאלתי: איך לעזאזל אתם מנצחים עם איכויות כאלה? היום אני מבקש לעדכן את המשפט ולומר שהוא כולל גם רמטכ״לים לשעבר".
לכאורה, טיבי צדק. מיזם ענק ושאפתני של שני רמטכ"לים שקיבלו רוב של ממליצים בכנסת, נמצא במסלול התרסקות ועומד לפי שעה על מספר חד ספרתי בחלק מהסקרים. והיד עוד נטויה. עם שוויוניות וזכות וטו בכנסת ובממשלה הם עדיין ניצבים מול נתניהו, עובדים בבניית הכוח ומפתחים עמוד שדרה בזמן שהם מנסים לפענח כמעט בחוסר אונים מה הוא רוצה.
במערכת הפוליטית די ברור מהן האפשרויות של נתניהו, כמו גם סדרי העדיפויות הרצויים. בהנחה שממשלת האחדות נפחה את נשמתה, וזה כבר די ברור (גם אם הנשמה מלאכותית תיתן לה עוד קצת זמן), אלו התרחישים העדיפים מבחינתו: ממשלת 61, בחירות, ואפשרות שלישית: המשך המצב הקיים ובשום אופן לא רוטציה.
כולן קשות, מסובכות וכרוכות בהימורים גדולים.
נאום בנט בכנסת השבוע
(צילום: ערוץ הכנסת)
על האפשרות הראשונה והרצויה מבחינתם מרבים בכירי הליכוד לדבר בפומבי בימים האחרונים. אלא שקואליציית 61 מצריכה ארכיטקטורה מסובכת מאוד משפטית ופוליטית. הבעיה הראשונה במצב הזה היא נפתלי בנט. האיש שנותר מחוץ לממשלה ולפחות כרגע מסתמן כמרוויח הגדול של האחדות.
בנט, מבחינתו, יכול לחזור לשותפות עם נתניהו גם אחרי בחירות, רק עם קלפים יותר טובים. נניח שהסקרים האחרונים עושים איתו חסד גדול ובמקום 15 ו-19 שנותנים לו היום הוא יקבל 10 מנדטים. האם לא עדיף לנהל מו"מ קואליציוני עם מספר כפול של מנדטים מאשר בכנסת הנוכחית?
בחירת נתניהו לפרק את גוש הימין מביאה אותו למצב שבו כיום, מלאכת הרכבת ה-61 מתחילה מ-54, ללא בנט, ולא מ-59 כפי שאמור היה לקרות.
מעבר לכך, בנט מסתכל על העתיד. על היום שאחרי נתניהו. זאת גם הסיבה לכך שלפני שנה וחצי הקים את "הימין החדש", פלטפורמה ליום שבו נתניהו ייכשל. במהלך הקודם בנט הוא זה שנכשל, וכעת מתוקף הנסיבות קיבל הזדמנות לעשות את מה שתכנן מלכתחילה. למה שיוותר עכשיו?
גנץ בריאיון באולפן ynet
(צילום: אבי חי)
אבל לא רק בנט עשוי לסבך את ה-61. גם סיעת "דרך ארץ" של האוזר והנדל, ששמם עולה בהקשרים כאלה, היא סיפור מסובך. הם אמנם ימין, אבל נחשבים ימין אנטי ביבי. לשבת איתו בממשלת אחדות זה סיפור אחד, ולתת לו את ה-61 זה סיפור אחר. לשניים, די ברור, יש רתיעה ברורה מתסריט כזה.
וחוץ מזה, לפני הרכבת הממשלה הנוכחית נתניהו כבר פנה להנדל והאוזר והציע להם עולם ומלואו. הם סירבו. האם מה שלא קרה במאי יקרה באוגוסט? לא בטוח.
עריקות אחרות? חוקית, מי שיערוק מגנץ לא יוכל לקבל תפקיד עם הפרישה, כלומר לא יקבל מימון וגם לא יוכל להתמודד בסיעה מסיעות הכנסת הנוכחית בבחירות שאחרי. מחיר כבד מדי לשלם עבור מהלך שלא ברור כמה זמן יחזיק. ויש עוד אופרציה משפטית מסובכת שנקראת אי אמון קונסטרוקטיבי. גם נתניהו יודע ש-61 זו אפשרות קיימת, אבל סיכוייה קטנים.
בחירות הן הימור גדול עבור נתניהו לא פחות מהמשך כהונת הממשלה הזאת. הקורונה היא אירוע עצום וארוך טווח, ודי ברור שאי אפשר למדוד את מערכת הבחירות הבאה, בכלים שבהם נמדדה מערכת הבחירות הקודמת. הנתונים הכלכליים מפלצתיים, מנהיגי העולם, כולל טראמפ, סובלים מהם. יש מי שטוענים שדווקא ממשלה והסכם כזה עם גנץ, לפחות עד החיסון, מספקים מבנה שמגן על נתניהו.
במאי, סבורים במערכת הפוליטית, קרה לנתניהו נס והוא הצליח לפרק את האלטרנטיבה השלטונית הכי גדולה שקמה לו. אם בכחול לבן היו אומרים לו אז "לא", בחירות היו מתקיימות באוגוסט, וגנץ היה מכווץ את הליכוד דרמטית. ייתכן שנתניהו הולך עכשיו צעד אחד יותר מדי. יש לו כיום אמנם ממשלה קשה, לא אופטימלית, אבל אם יזרוק אותה לפח, הוא מסתכן בכך שלא תהיה לו אף ממשלה אחרת.
והאפשרויות של גנץ? עכשיו זה הזמן של הרמטכ״ל לשעבר להוכיח שהוא יודע לנצח. לא בבחירות, בכנסת הנוכחית שבה יש לו רוב.
