בן 37 ללא מחלות רקע משמעותיות מת מקורונה
(צילום: אבי חי)
תושב חיפה, בן 37, מת אמש (ב') מסיבוכי נגיף הקורונה בבית החולים כרמל בעיר. הוא הועבר לשם בסוף השבוע לאחר שמצבו הידרדר והיה צורך לחברו למכשיר אקמו. ככל הידוע, למנוח, נוצרי מחיפה, לא היו מחלות רקע, מלבד אסתמה.
מנהל המחלקה לרפואה דחופה בכרמל, ד"ר סלים חלבי, התארח הבוקר באולפן ynet ואמר כי מדובר ב"אירוע נדיר". הוא הדגיש עם זאת שגם צעירים יכולים לחלות בצורה קשה בקורונה, מסר שאותו מהדהד גם צעיר אחר מהצפון שאושפז באורח אנוש לפני כחודשיים וכעת פרסם את סיפורו האישי בפוסט מרגש בפייסבוק, שמובא במלואו בסוף הידיעה.
חולה הקורונה שנפטר אמש בבית החולים כרמל עבד כשף בתל אביב והתגורר לסירוגין בחיפה. בני משפחה נוספים שלו חלו בקורונה, ואביו עדיין מאושפז בבית החולים בני ציון. אנשים שהכירו אותו סיפרו כי היה אדם בריא שהתאמן בחדר כושר.
בריאיון לאולפן ynet אמר ד"ר חלבי, כי גילם הממוצע של חולי הקורונה המאושפזים בבית החולים כרמל ירד, על רקע העובדה שרוב הנדבקים החדשים בגל הנוכחי צעירים יותר. "הגיל הרבה יותר צעיר. מתו גם אנשים בשנות ה-40 לחייהם וה-50 לחייהם, ויש עוד שני מאושפזים במצב קשה עד אנוש המחוברים למכונת אקמו (בשנות ה-30 לחייהם, א"ר). דיברנו על זה עוד בגל הראשון: ככל שגל המחלה יגדל ומספר הנדבקים יגדל - יהיו גם חולים צעירים".
על שגרת העבודה בבית החולים סיפר: "אנחנו עובדים 24/7 ונמצאים בעין הסערה. אנחנו אלה שבודקים את החולים למיניהם, גם אם הם לא חשודים כנדבקים בקורונה". לדבריו, התפוסה במחלקת הקורונה בית החולים שנפתחה לפני כחודש הגיעה כבר ל-90%, ואתמול נפתחה מחלקה חדשה. "אנחנו רואים שהתחלואה גדלה מאוד במגזר הערבי", ציין.
4 צפייה בגלריה
ד"ר סלים חלבי. התפוסה במחלקת הקורונה בבית החולים כרמל כמעט מלאה, מחלקה נוספת נפתחה השבוע
(צילום: אבי חי)
"מודעות, מחויבות וערבות הדדית הן שם המשחק והן הערובה שלנו להצלחה", הוא הוסיף. "אם נזכור את הגל הראשון, כלל הציבור נענה להגבלות ולסגר. יכול להיות שזה היה אפקט הפעם הראשונה, הפעם המפחידה. גם באוכלוסייה הערבית לא התקיימו תפילות המוניות בצום הרמדאן, גם לא היו חתונות. אבל היום, אם לא נהיה ערבים אחד לשני, אם לא נדע שכל אחד שנדבק מסכן את המשפחה שלו, את הקרובים שלו - אנחנו הולכים לכאוס".
- אתה מרגיש שיש הכחשת קורונה בחברה הערבית?
"אני חושב שבחלק מהאוכלוסייה בהחלט יש סוג של הכחשת קורונה. אני יודע להגיד על כמה מתים במקום שבו אני גר, שאמרו עליהם שהם מתו 'עם קורונה' ולא 'בגלל הקורונה'".
באולפן ynet התארח גם פרופ' נדב דוידוביץ', מומחה לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור וראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "ההכחשה היא לא רק בחברה הערבית", אמר. "זה קשור באמון של כל חלקי החברה מול המומחים והפוליטיקאים. אנחנו בנגב עושים עבודה מאומצת עם איגוד הרופאים הבדואים, עם ראשי קהילות, עם אימאמים. לפעמים התמונה שמוצגת בתקשורת היא לא מלאה. יש הרבה מאוד היענות".
מותו של הגבר הצעיר בבית החולים כרמל נגע ללבו של יוחאי אדרי, בן 37 שחלה אף הוא בקורונה והחלים - אולם נזקק עדיין לשיקום אחרי שהיה מחובר בעצמו למכונת הנשמה.
יוחאי, שעובד למחייתו במשכן הכנסת, פרסם בפייסבוק פוסט אישי שבו סיפר על מחלתו. הוא החל לפתח תסמינים כמה ימים לאחר שחגג מסיבת יום הולדת מצומצמת באוויר הפתוח בירושלים. בפוסט פירט כיצד נדרש להיאבק מול גורמי הבריאות על עריכת בדיקת קורונה, כיצד התסמינים החמירו עד שנדרש להתאשפז בבית חולים, כיצד קוצר הנשימה שממנו סבל הלך והחמיר עד שחובר למכונת הנשמה - וכיצד השתקם בעזרת תרופה ניסיונית מארה"ב, שגם עליה נאלצו קרוביו להילחם שיקבל.
בשיחה עם ynet אמר שפרסם את הפוסט כדי להתריע, ומשום שישנם עוד אנשים שמזלזלים במחלה ואינם שומרים על כללי הריחוק. "הטריגר מבחינתי היה העובדה שאנשים בני פחות מ-40 נמצאים על אקמו בבתי חולים, ואני רואה מנגד אנשים צעירים שמזלזלים לחלוטין, כולל חברים אישיים שלי".
להלן הפוסט במלואו:
מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב לפרסם דברים אישיים עליי. ככה שאתה מתעסק, בין היתר, במשפט וטכנולוגיה בדגש על פרטיות, אבל לפעמים אי אפשר להישאר אדישים וצריך לחשוף ולשתף כדי להציל חיים.
אז בקצרה - לפני חודשיים בדיוק חוברתי למכשיר הנשמה במחלקת קורונה ברמב"ם. אני צעיר (יחסית), בריא, בלי מה שנקרא "מחלות רקע". עבדתי בכנסת ונזהרתי מאוד לא להידבק בקורונה באמצעות שימוש במסכה, שטיפת ידיים, אלכוג'ל וכו'.
את הגל הראשון עברתי בהצלחה רבה למרות שעבדתי באופן מלא ואף יותר קשה מהרגיל בגלל הגדרתנו כצוות של "עובדים חיוניים" במצב חירום. כשהגיע הגל השני, ונפתח המשק, התחילו להסתובב הרבה יותר אנשים. יותר ויותר אנשים הגיעו לכנסת והתגלו אחר כך כחולי קורונה (חברי כנסת, שרים, יועצים פרלמנטרים ועובדים).
ב-25 ביוני חגגתי את יום הולדתי במסיבה מצומצמת של חברים באוויר הפתוח בירושלים... ובאותם השבועות עבדנו מסביב לשעון על חקיקה לשעת חירום. באיזשהו שלב ביום שלישי, 30 ביוני, התחלתי להרגיש חולשה קשה... למחרת לא הלכתי לעבודה והתעקשתי לקבל מהרופא בדיקת קורונה. הרופא לא רצה לתת כיוון שלא נחשפתי לחולה קורונה מאומת ולא היה לי חום, שיעול או קוצר נשימה.
אחרי ויכוח ארוך הסכים הרופא לתת בדיקת קורונה. תיאום מול שירותי בריאות כללית העלה שלא תהיה ברירה ואצטרך לנסוע במיוחד חזרה לצפון, לבית ההורים, על מנת לבצע שם את בדיקת הקורונה (כן, ב-2020 אי אפשר להיות חבר במרפאה במחוז אחד ולעשות בדיקת קורונה במחוז אחר, אבל אפליקציות ושירותים דיגיטליים יש למכביר).
בדיקת הקורונה חזרה ביום שישי וגיליתי את הדבר שממנו חששתי ביותר - נדבקתי בקורונה. בשלב הזה, ולאחר שבימים בין שלישי לשישי התחלתי להעלות חום שהגיע ל-40 מעלות בלי לרדת, הופניתי לבית חולים. למזלי התעקשתי ללכת לבית החולים רמב"ם והגעתי למחלקת קורונה.
תוך יום התחיל להתפתח קוצר נשימה שהלך והחמיר. שלוש מכונות שונות של חמצן, כל אחת משוכללת ומתוחכמת יותר מרעותה לא עזרו, בשלב הזה אני כבר לא זוכר כלום... תוך 3 ימים מרגע הגעתי לבית חולים נאלצו להרדים ולהנשים אותי! גבר צעיר, בלי מחלות רקע, ממחלה שפרופ' לס וחבריו קוראים לה "שפעת" - מוגדר במצב אנוש בבית חולים בגלל קורונה.
4 צפייה בגלריה
"צריך להסתמך על חסדיהם של אנשים כדי אפילו לאכול עם כפית, זה קשה מנשוא"
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
תוך כדי ההרדמה וההנשמה ניתן לי טיפול תרופתי ניסיוני עם תרופה מארה"ב. שאז גם הסתבר שאני לקחתי את המנה האחרונה שלה שהייתה בארץ ואת המנה השנייה לא יכולתי לקבל כיוון שהחברה שמייצרת את התרופה יושבת בארה"ב והנשיא טראמפ הוציא צו נשיאותי שאוסר על הוצאת התרופה מארה"ב!
בזכות משפחתי המדהימה, חבריי המקסימים והמון המון אנשים טובים... הצליחו להשיג מספר מצומצם של מנות נוספות מהתרופה שכנראה הצילה את חיי וחייהם של עוד חולי קורונה קשים בישראל.
אחרי שיצאתי מכלל סכנה, וחזרתי להכרה, המשכתי בטיפול בבית החולים עם מכונת חמצן לעוד מספר שבועות, בהם גם הייתי סיעודי לחלוטין. לגלות שאתה לא יכול לעשות שום פעולה עצמאית כך באמצע החיים כשאתה אדם בריא ועובד היא טראומה שלא ניתן לתאר. ההכרה שעכשיו אתה צריך להסתמך על חסדיהם של אנשים כדי אפילו לאכול עם כפית, כשכל זה קורה במחלקת קורונה מבודדת אליה אף בן משפחה או קרוב לא יכול לבוא כדי להחזיק לך את היד, לחבק, ללטף את הראש ולהגיד מילה טובה, היא קשה מנשוא.
פגה שנולדה לאם חולת קוורנה במצב קשה. סיקור באולפן ynet
(צילום: שמיר אלבז, אבי חי)
גם היום, בדיוק חודשיים אחרי שחוברתי למכונת ההנשמה, אני עדיין לא חזרתי לעצמי ותהליך השיקום שאני בעיצומו עוד ימשיך. קיבלתי את חיי בחזרה ואני מודה לבורא עולם כל דקה על כך. חיי קיבלו כאפה רצינית ופתאום דברים נכנסים לפרופורציות חדשות.
אל תחשבו שקורונה זו מחלה לזקנים, שרק הם סובלים ממנה. נכון, הרוב שסובל הוא "הזקנים" שהם במקרה גם ההורים שלנו והסבים והסבתות שלנו שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים ורוצים שיחיו ויהיו איתנו, אבל יש גם הרבה צעירים שחולים קשה בקורונה וסובלים מאוד אך אף אחד לא שומע. רק אתמול סיפרו על שלושה צעירים בפני פחות מ-40 שמורדמים ומונשמים במצב קשה בבית החולים כרמל בחיפה. גם הם אגב, בלי מחלות רקע. הקורונה היא מחלה חדשה... אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת מראש כיצד מערכת החיסון שלו תגיב לה. לכן, אל תיקחו סיכונים מיותרים! מסכה, ריחוק חברתי, אלכוג'ל ושטיפת ידיים הם הבסיס.
לא יודע אם נכון לעשות סגר או עוצר לילי או לנקוט בפעולות אחרות, לכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות, אבל ברור לי שהמצב הנוכחי בו מעל 3,000 חולים מתגלים כל יום לא יכול להמשיך עוד הרבה זמן בלי שמערכת הבריאות תקרוס וכתוצאה מכך ייפגעו גם הכלכלה, גם החברה וגם הביטחון.
מחכה לי עוד דרך להחלמה מלאה, אבל אני אופטימי מאוד ומוקיר אלפי תודות לבורא עולם, למשפחה הנהדרת שלי שממש עברה להתגורר בחדר הרופאים מחוץ למחלקת הקורונה, לחברים היקרים שלא עזבו אותי ואת המשפחה לרגע, לצוות הלשכה המשפטית של הכנסת שהפך עולמות בשביל לעזור ולצוות הרפואי של מחלקת טיפול נמרץ ברמב"ם שהם פשוט מלאכים צדיקים שדאגו שאקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר.
