היציאה מהסגר השני של הקורונה החזירה ישראלים רבים לגינות הציבוריות ולפארקים. שם, הם נתקלו במכה מסוג אחר, קטלנית הרבה פחות, אבל עוקצנית מאוד: השתלטות נמלי האש על שטחים פתוחים רבים ברחבי המדינה.
נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata) נצפתה לראשונה בישראל ב-2005 ומאז התפשטה בחלקים גדולים ברחבי הארץ והיא מהווה כיום מטרד לבני האדם, אך הם לא היחידים שסובלים ממנה. נמלת האש משפיעה רבות גם על המגוון הביולוגי המקומי. התפשטותה הפכה לכל כך בעייתית שבמשרד להגנת הסביבה החליטו לנקוט בצעדים חדשים כדי לעצור אותה.
מאפריקה או מברזיל?
"אף אחד לא יודע מתי באמת החלה פלישתן של נמלי האש בישראל", אומר פרופ' אברהם חפץ, אקולוג כימי וביולוג אבולוציוני בפקולטה למדעי החיים של ג'ורג' ס. וייז באוניברסיטת תל-אביב. "גילינו את הנמלה לראשונה בשנת 2005 כשאחת התלמידות שלי, שחקרה את השפעתן של נמלים פולשות, מצאה מין שהיא לא הכירה במהלך אחד מטיולי האיסוף שלה בכינרת".
באותה עת, הניח חפץ שהנמלה הגיעה לישראל ממערב אפריקה, אך שיתוף פעולה עם צוות מדענים צרפתי שחקר את נמלת האש באזורים שונים בעולם קבע שהנמלה למעשה הגיעה לישראל מברזיל.
"לא ברור איך הנמלה הגיעה עד לכאן מברזיל, אבל יש סיכוי טוב שתרמילאים ישראלים צעירים הם שהביאו אותה כשחזרו לארץ. מכיוון שברזיל ודרום אמריקה הם יעדים פופולאריים בקרב צעירים שסיימו את שירותם הצבאי, הסבירות שכך הגיעה לכאן הנמלה היא מאוד ממשית", אמר פרופ' חפץ.
מחקר מקיף שהתפרסם ב-2014 על ידי חוקרים מצרפת בדק בצורה יסודית את השפעת שינוי האקלים על תפוצת מינים פולשים של נמלים ברחבי העולם. המחקר בחן את השפעתו של משבר האקלים על תפוצתם של 15 מינים פולשים של נמלים, ובהם נמלת האש האדומה. החוקרים בדקו כיצד התנאים המשתנים הללו ישפיעו על פוטנציאל ההתפשטות של הנמלים בכל העולם (למעט אנטארקטיקה) וכן באופן ממוקד באזורים רגישים (hotspots) שבהם קיים מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים נדירים ופגיעים במיוחד. למרבה הצער, נמלת האש היא אחת מחמשת מיני הנמלים שייהנו משינוי האקלים, ובגדול: שיעור התפוצה שלה צפוי לגדול בכל היבשות, ובייחוד בדרום-מערב ארצות הברית, צפון אפריקה ודרום אירופה, הודו וחצי האי ערב, דרום אפריקה ואוסטרליה.
שיבוטים של ההורים
לאחר גילוי נמלת האש בישראל, אספו החוקרים ביצים מקנים שונים וערכו מחקר מולקולרי, תוך ניתוח הרכב ה-DNA של הנמלים. לדברי חפץ, ממצאי המחקר הצביעו על כך שכל המלכות, שהגיעו מקנים שונים, הן למעשה שיבוטים אחת של השנייה. "לנמלת האש יש מערכת רבייה מאוד מוזרה", אומר חפץ, "כל מלכה היא שיבוט של אמה ואילו כל זכר הוא שיבוט של אביו".
"נמלת האש יכולה להתרבות גם מינית וגם בדרך אל-מינית (אל-זיווגית, ד.ד)", מסביר ד"ר אייל פריבמן, חוקר גנומיקה של חרקים חברתיים במכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, על תהליך הרבייה של נמלת האש, שנשמע כמו עלילה לסרט מדע בדיוני מצמרר. "הנמלים הפועלות, שכולן נקבות, הן תוצאה של תהליך ההזדווגות הרגיל בין נקבה לבין זכר, אך בכל פעם שהמלכה רוצה ליצור מלכה נוספת, היא בוחרת להתרבות ללא זכר, ברבייה אל-זיווגית. כלומר, היא משכפלת את עצמה. לכן, כל מלכה חדשה שנוצרת בישראל היא העתק גנטי מדויק של נמלת האש המלכה הראשונה שהגיעה לישראל בשגגה לפני 20 שנה".
הסרט לא נגמר שם. לפי פריבמן, הנמלים הפועלות נוצרות כאמור ברבייה מינית (כלומר יש להם אבות), אך למעשה, הן בעצמן לעולם אינן מתרבות. פירוש הדבר, שההיבט המהותי ביותר של האבולוציה – העברת גנים לדור הבא – אבוד. אם כך, נדרשת השאלה: איך מייצרת נמלת האש נמלים ממין זכר. "כאן זה באמת הולך ונהיה משוגע", אומר פריבמן. "כל נמלה ממין זכר היא שיבוט של האב, אך מכיוון שזכרים אינם מסוגלים להטיל ביצים ולשכפל את עצמם, הם זקוקים למלכה שתעשה זאת עבורם. כך, כל ביצית ממין זכר שהמלכה מטילה היא למעשה העתק גנטי של האב בלבד, ללא כל זכר גנטי למלכה עצמה. למעשה, המלכה רק מקלה על תהליך השיבוט של הזכרים. מנגנון הרבייה המוזר הזה התפתח רק אצל נמלים".
בנוסף, פריבמן מסביר כי המבנה החברתי המפותח והמתקדם של נמלת האש עשוי להיות שורש הבעיה בפולשנות שמאפיינת את החרק הקטן.
"במושבה טיפוסית של נמלים יש מלכה אחת שהיא אם כל הפועלות. אצל נמלת האש זה לא המקרה. בכל קן של נמלי האש מתגוררות מלכות מרובות, כמו גם פועלות שאינן צאצאיות של אותה המלכה. למרות זאת, הן מתפקדות כקהילה ומשתפות פעולה במקום להילחם אחת בשנייה. זהו הבדל דרמטי וייתכן שהוא זה שמאפשר למין הזה להתפשט כל כך מהר", מדגיש פריבמן.
להילחם בנמלי האש
לדברי חפץ, מומחים מסכימים כי בישראל, נמלת האש מתפשטת בעיקר באמצעות עציצים שמגיעים ממשתלות, השערה שהתחזקה בשנה האחרונה לאחר איסוף נתונים על ידי המשרד להגנת הסביבה.
"מתחילת השנה בדקנו כמעט 100 משתלות ציבוריות ופרטיות ברחבי ישראל וגילינו שנמלי האש נוכחות ברובן", אומרת ד"ר גל זגרון, ראש אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. לדבריה, האגף הציב את ההתמודדות עם נמלת האש בראש סדר היום ולשם כך הקימו שלוש קבוצות מיקוד המוקדשות אך ורק להתמודדות עם המזיק.
"הצוות הראשון הוא ועדת ביקורת האחראית על מתן תמונה מלאה של מצב ההתפשטות; הקבוצה השנייה עוסקת במדע אזרחי ודרכים ליצירת מעורבות במועצות המקומיות והאזוריות, בעוד שעל הקבוצה השלישית הוטלה עבודת פיתוח פרוטוקול לשיטות עבודה מומלצות לבקרת ההתפשטות של נמלת האש", מסבירה זגרון. על מנת לעמוד ביעדים שלהם, המשרד להגנת הסביבה משתף פעולה עם רשות הטבע והגנים, עם המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ועם החברה להגנת הטבע.
"יחד עם החברה להגנת הטבע יצרנו סקרים אזרחיים שנועדו לערב את הציבור במאבק נגד נמלת האש. זהו טופס פשוט מאוד שכל מי שרואה קן נמלים יכול למלא אותו באינטרנט והתצפיות מופיעות על גבי מפה שפתוחה לציבור ושכל אחד יכול לראות. מובן שעלינו לאשר את התצפיות האלו, אבל זה מאוד מועיל לעבודה שאנחנו עושים", אומרת זגרון.
אחת מהסיבות שהמשרד להגנת הסביבה מעוניין לשתף את הציבור במאמצים בנושא, היא כדי כדי לקבל מידע על תצפיות חדשות במוקדים שאין בהם היסטוריה ידועה על התפשטות של נמלת האש, וכך להגיע ולטפל בהן מוקדם ככל שניתן. "ככל שמוקד ההתפשטות חדש יותר, כך נוכל להיפטר ממנו יותר בקלות", אומרת זגרון.
התמקדות במועצות מקומיות
השנה, לאחר שגילו כי המקורות העיקריים להתפשטות נמלי האש הן משתלות פרטיות וציבוריות, במשרד להגנת הסביבה החלו לבחון מקרוב את המועצות המקומיות, כדי להבין טוב יותר את מסלול ההתפשטות.
"בדקנו את כל המועצות המקומיות והבנו שיש במועצות הפרדה בין בעלי התפקידים שאחראיים על הגינון בשטחים הציבוריים והפתוחים לבין בעלי התפקידים שאחראיים על טיפול ובקרה של חומרים מסוכנים וחמרי הדברה והרבה פעמים אין ביניהם תקשורת. המשמעות היא שמצד אחד הגננים מפיצים בלי כוונה את הנמלים מהמשתלות במרחבים הציבוריים מבלי להיות מודעים לכך ומצד שני המדבירים מאגף החומרים המסוכנים מרססים את קוטלי החרקים לאחר שהם מקבלים תלונות מאזרחים שננשכים על ידי הנמלים. הבנת הבעיה הזו היתה פריצת דרך גדולה עבורנו השנה", מסבירה זגרון.
לדבריה, לא תמיד קל למצוא את כל המשתלות. במקרים רבים הן משמשות אך ורק מועצות מקומיות ואינן מוכרות לציבור ולכן אינן רשומות כעסקים. גם עיריות שאין להן משתלות משלהן ככל הנראה תורמות להפצה של הנמלים משום שהן קונות ממשתלות גדולות אחרות.
"בגלל המצב הזה, בשלב הבא נפנה לכל המועצות המקומיות בין אם יש להן משתלות משלהן ובין אם לא ונעזור להן לטפל בבעיה בתחום השיפוט שלהן", אומרת זגרון.
עם זאת, אחת הבעיות העיקריות המאבק נגד נמלת האש בתוך המשתלות היא מיקום הפיתיון שמכיל את קוטל החרקים - יש להציב אותו במקום יבש, אך במשתלות יש בדרך כלל רמת לחות ורטיבות גבוהה מאוד. "קוטל החרקים מרוכז בדגנים קטנים שמפזרים המדבירים בנקודות שונות של המשתלה. הנמלים סוחבות את הגרגרים לתוך הקן ושם החומר הורג את כל המושבה, אבל אם הדגנים סופגים הרבה לחות הם הופכים לכבדים מדי מכדי שהנמלים יצליחו לסחוב אותם ואז הן לא מביאות אותם לתוך הקן", מסבירה זגרון. "אם רק מרססים את המקום בחומר הדברה, אוכלוסיית הנמלים מתאוששת מהר וחוזרת לשגשג - משום שבעצם לא הרסנו להן את הקן עצמו".
תגובה מאוחרת
"השנה נעשתה הרבה עבודה בנושא נמלת האש", מוסיפה זגרון. "לא רק שעדכנו את ההנחיות על מנת לגרום לרשויות המקומיות לעלות דרגה ולהתמודד עם הבעיה במשתלות שלהן, אלא גם איתרנו אזורים נגועים רבים ואנחנו מפתחים שיטות להתמודדות עם נמלת האש. בנוסף, משום שההתפשטות היא בקנה מידה כה נרחב, אנחנו מתכננים גם להרחיב את הפעילות לשטחים ציבוריים בשיתוף עם הרשויות המקומיות".
"למרבה הצער, לא הגבנו מספיק מהר בעבר ולכן ההתפשטות ככל הנראה הגיעה לקנה מידה גדול מדי מכדי לעצור אותה לחלוטין, אבל לא איבדנו תקווה. אנחנו בטוחים שעם הצעדים הנכונים ועם המאמץ המתמשך של המשרד להגנת הסביבה, הרשויות המקומיות וכל הארגונים הנוספים שמעורבים, ניתן יהיה לשלוט ואף לרסן את ההתפשטות של נמלת האש", מסכמת זגרון.
