הנשים בזנות מדברות
(צילום: שחר גולדשטיין)
החוק האוסר צריכת זנות אמנם נכנס לתוקף, אבל בשטח אין אכיפה או יישום שלו. המשטרה לא אוכפת את הוראת החוק, נשים עדיין בזנות, השיקום חלקי ורק זהות הלקוחות ואופיים השתנו.
אחרי כניסת החוק לתוקף יצאנו לסיור ב"רובע החלונות האדומים" של דרום תל אביב לראות אם יש שינוי או אכיפה בשטח. שעת אחר הצהריים באזור נווה שאנן. בחדרים שבהן שוהות הנשים בזנות אין מזגנים, אז הן נאלצות לצאת ולחכות ברחוב, בפתח החדר. הנשים המוחלשות שנמצאות כאן הן, ברובן, מבוגרות - חלקן סבתות לנכדים.
האזור נראה כמעט נטוש, והנשים יושבות משועממות על כיסאות מחוץ לחדרים, בציפייה ללקוחות - שלא מגיעים. אנה (שם בדוי), אישה מבוגרת בזנות שנמצאת באזור כבר שנים רבות, סיפרה על ההשלכות של החוק החדש. "אני הבנתי שבינתיים המשטרה לא נותנת דו"חות כי החוק לא עבר, השר לא חתם. אבל הלקוחות מפחדים. זה הפטנט החדש שלהם".
"הקליינטים מתקשרים, עומדים עם הרכב מול החדר ובסוף מחליטים לא להיכנס", הוסיפה. "הם אומרים שיש להם משפחה והם מפחדים מהקנס ושהמשפחה תדע - ואנחנו מסבירות להם שהחוק לא נאכף".
בתיה (שם בדוי), שותפתה של אנה לחדר, מצטרפת לשיחה וטוענת שהשר לביטחון פנים אמיר אוחנה מתנגד לחוק החדש, ולכן המשטרה לא אוכפת. "השר לא הסכים לחתום והוא צודק. הכול דיבורים. אני לא סוחרת סמים, לא משתמשת בסמים ואם אני מזיקה - זה אולי לעצמי".
"המשטרה עדיין לא נותנת דו"חות, אבל אם יסגרו פה – אנחנו נעבוד במקום אחר. הם לא יכולים לעצור את הזנות, אף אחד לא יכול לעצור את הזנות", אמרה בתיה.
5 צפייה בגלריה
הנשים בכניסה לחדרים משוחחות עם כתב ynet. "אף אחד לא יכול לעצור את הזנות"
(צילום: שחר גולדשטיין)
בינתיים, בפועל, למרות שהשר לביטחון הפנים לא חתם עדיין על הצו שמאפשר את האכיפה, החוק כבר, כאמור, בתוקף. חלק מהנשים הביעו זעם על החוק, וטענו כי הוא מתעלם מהן לחלוטין.
"זה ממש שטותי - ועוד מבזבזים על זה כסף. הם לא רוצים לשקם אותנו רק למנוע מאיתנו לעבוד", אמרה אנה. "מה שיקרה עכשיו זה שרק נרקומנים ועובדים זרים יבואו לפה והאנשים הנורמלים מפחדים. זה מסכן את החיים שלנו. עכשיו אני צריכה להכניס כל מיני שיכורים אלימים בשביל הכסף. פעם הייתי מסרבת, היום אין ברירה".
חברתה בתיה הוסיפה: "תעזרו לנו. החוק שכח אותנו; לקח את הפרנסה ולא מספק פתרון חלופי. אני מחפשת עבודה, אבל אני מעל גיל 50. אף אחד לא מתקשר אליי בחזרה. אני לא יודעת מה לעשות. אני אובדת עצות. בינתיים אני פה. מה הלאה? וואלה, אלוהים יודע".
מאחד החדרים הסמוכים מצטרפת אישה נוספת, גם היא מבוגרת, שמקפידה לעטות מסכה וכועסת על המשטרה. "מוקדם יותר קיבלתי 500 שקל קנס משוטר, למרות שראו שאכלתי", סיפרה. "ברוסיה הייתי אחות מיילדת, באתי לפה ועבדתי 20 שעות ביום בניקיון, אבל זה לא היה מספיק. אני אמא לשלושה ילדים שכולם למדו באוניברסיטה, עבדתי מאוד קשה כדי שיהיה להם מקצוע. עכשיו אני בת 60. איפה אני אמצא עבודה חדשה? אין לי פנסיה, אני חייבת לעבוד".
5 צפייה בגלריה
הצצה לחדרים שבהן נמצאות הנשים. "החוק שכח אותנו ולא מספק פתרון חלופי"
(צילום: שחר גולדשטיין)
כשהיא נשאלת לגבי החלומות והתוכניות לעתיד - יש לה, כך נראה, תשובה מוכנה. "הייתי רוצה ללמוד להיות מיילדת או דולה", אמרה. "לכל בחורה יש פה 'חבילה', והייתי רוצה לכתוב ספר על כל בחורה ועל מה שהיא עברה".
בשל העובדה שמדובר באחר צהריים חלש במיוחד, מבחינת הפעילות באזור, נשים נוספות יוצאות מהחדרים ומצטרפות לשיחה.
לטענתן, מגפת הקורונה והחוק החדש פוגעים בהכנסות, אבל הסיבה המרכזית להיעדרות הלקוחות הקבועים היא המשבר הכלכלי. "המשטרה נותנת בעיקר דו"חות על מסכות. אנחנו לא מרגישות את החוק החדש אלא את משבר הקורונה", אומרת אחת מהן. "יש כאלה שמפחדים לבוא בגלל החוק החדש והקורונה, אבל הירידה בעבודה קשורה בעיקר למשבר הכלכלי. זה פוגע בכל המדינה ובכל העולם – אז גם פה".
לפתע מגיעה ניידת משטרה ומפעילה את הצופר. לרגע אנחנו חושבים שאולי, דווקא עכשיו, החליטה המשטרה לאכוף את החוק החדש, אך אחד השוטרים צועק על הנשים ודורש מהן להקפיד לעטות את המסכות גם על האף. הן קופאות במקום, ואילו דוד אגייב, הפעיל החברתי שהצטרף אלינו לסיור, מתעמת עם השוטרים ומבקש מהם לדבר אליהן בנימוס ובכבוד. השוטרים מתעלמים וממשיכים בסיור.
"השוטרים לא אלימים כלפינו פיזית, אבל מילולית כן", סיפרה אחת הנשים. "אני זונה כי יש לי חובות בשוק האפור, ומי שלא משלמת - ישר באים ועושים לה בלגן. אם לא היו חובות - לא הייתי פה. הגשתי תלונה במשטרה ולא עשו שום דבר. אני ילידת הארץ, זה לא הוגן; בעל המאה הוא בעל הדעה ולנו השוטרים מציקים".
אישה נוספת שהצטרפה לשיחה הוסיפה: "יש פה בחורות נורמטיביות. אנחנו צריכות עזרה בלהתחיל חיים חדשים, אבל אני לא יכולה להתחיל מכלום. אם תבוא עובדת סוציאלית ותגיד לי 'אם את רוצה לא לעבוד פה ניתן לך מאה אלף שקל' – אני אצא מפה".
"הדירה שלי עולה 4,000 שקלים בחודש, יש לי ילדים ונכדים ואני אלמנה. אני הגבר והאישה בבית שלי, המפרנסת היחידה", הוסיפה. "אם אני יודעת שיש לי כסף אני אלך לקורס עבודה בלי לפחד ולחשוב מה אוכלים מחר. אם יהיה לנו ביטחון כלכלי אני לא חוזרת לפה".
אחת הנשים שלאורך רוב השיחה שתקה מדברת לפתע. "אם תשאל בחורה למה היא זונה? למה היא עושה את זה? תקבל תשובות קשות. תן לי 6,000 שקל בחודש ואני עפה מפה".
במשטרת ישראל הסבירו כי אינם אוכפים את החוק מכיוון שהשר לביטחון פנים אמיר אוחנה עדיין לא חתם על הצו. "לאחר שייחתם צו ההסמכה, משטרת ישראל תהיה מוסמכת להתחיל באכיפה", נמסר.
מטעמו של השר לביטחון פנים נמסר כי "השר יחתום על הצו לאחר שיינתן המענה הטיפולי והשיקומי לאוכלוסיות שנמצאות בזנות, כמו גם מענים בתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך כפי שנקבע בחוק, זאת כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה שנמצאת בזנות".
"בלי אכיפה החוק הוא אות מתה"
בזמן שאוחנה מתנה את החתימה על הצו בשיקום הנשים, ארגוני הסיוע ממשיכים את עבודתם בשטח ללא האכיפה שהובטחה להם, ושיכולה לסייע להוציא עוד נשים ממעגל הזנות.
המענה השיקומי שהובטח בחסות החוק עדיין לא נכנס במלואו לפעולה, אבל בתקופה האחרונה הורחבו המענים הקיימים של משרד הרווחה, והחל לפעול שירות של סל מענים גמיש שמאפשר לכל אישה לקבל מענק כספי של עשרת אלפים שקלים בשנה, בנוסף לצרכיה השונים. אבל כל אלה יעילים במקרה הטוב רק באופן חלקי, כל עוד אין אכיפה של החוק.
"לומר שבישראל אין שיקום וסיוע לאוכלוסיות בזנות זה לחטוא לאמת ולמחוק את העבודה המדהימה שעושים כבר שנים ארגוני השיקום והסיוע", אמרה עו"ד איילת דיין, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. "אין ספק שיש צורך בהרחבת המענים הקיימים ובפיתוח מענים נוספים, ובדיוק לשם כך בהחלטת הממשלה שהתקבלה לצד החוק הוקצה תקציב של עשרות מיליוני שקלים".
עו"ד דיין תקפה את ההחלטה של אוחנה שלא לחתום על הצו. "בתקופה שקדמה לכניסת החוק הוא הביע את עמדתו שיש לדחות את מועד הכניסה, דעתו לא התקלה ולכן הוא מנצל את תפקידו כדי לכפות אותה ולפעול בניגוד להחלטת הכנסת והממשלה".
"לא ייתכן שהשר הופך את החוק לאות מתה בטענה שאין שיקום לאוכלוסיות בזנות, טענה שאינה נכונה עובדתית. השר גם אינו מציין מתי לתפיסתו יהיה 'מספיק' שיקום כדי שהוא יחתום על הצו", הוסיפה. "כל יום שהחוק אינו מיושם בשטח הוא יום שהמדינה בוחרת שלא לפעול כדי למנוע מצעירים וצעירות נוספים להיכנס למעגל הזנות ואינה עוצרת את הניצול של אוכלוסיות בזנות מצד צרכני הזנות".
