ריאיון עם פרופ' עודד אהרונסון
(צילום: חגי דקל)
שני מחקרים חדשים, אחד מהם בהשתתפות פרופ' עודד אהרונסון ממכון ויצמן למדע, מעידים כי יש על פני הירח יותר מים ממה שחשבו עד כה, והם אף עשויים להיות נגישים יותר למחקר ולשימוש. אותם מים נמצאים במכתשים קטנים ליד הקטבים של הירח.
בריאיון לאולפן ynet התייחס פרופ' אהרונסון לתגלית: "אנחנו יודעים שיש מים בקטבים של הירח, אזורים שהשמש לא מגיעה אליהם. יש מכתשים מאוד גדולים. מכיוון שהירח מסתובב סביב הציר, כך שהשמש תמיד מעל קו המשווה, כל בור, כל מכתש בקוטב, נשאר מאוד מאוד קר כי השמש לא מצליחה לחדור אליו. מה שחדש במה שאנחנו עשינו הוא שחוץ מאותם מכתשים מאוד גדולים, שכבר ידענו שיש בהם כבר מצבורי קרח, הראינו שיש מכתשים הרבה יותר קטנים של מטרים בודדים שגם הם יכולים להיות מלאים בקרח".
פרופ' אהרונסון הסביר על חשיבות התגלית: "למה זה חשוב? למה זה כל כך מעניין? המכתשים הענקיים האלה, בגודל של קילומטרים או עשרות קילומטרים, מאוד קשה לגשת אליהם. אם חללית תנחת ליד הקוטב הדרומי - ונאס"א אכן מתכננת להנחית חללית שם בעוד ארבע שנים – אז אם ננחת שם - הסבירות שמכתש ענק עם הרבה קרח יהיה בקרבת החללית יהיה בסבירות נמוכה. אבל יש הרבה יותר מכתשים קטנים עם צללים קטנים, מאשר מכתשים ענקיים. כלומר, ככל שסך כמות הקרח יותר קטנה – הסבירות שנוכל לגשת לאחד מהם הרבה יותר גדולה. חוץ מזה, במכתשים קטנים גם הרבה יותר קל לטפס לתוך המכתש – אדם או רובוט".
לדבריו, אותם מים יכולים לאפשר חיים ומושבות על הירח. "אני חושב שזה בהחלט צעד. במקרה הזה זה צעד בכיוון הנכון. אם אנשים רוצים להתיישב על הירח – מים זה חומר קריטי להמשך הקיום שלנו שם. צריך מים כדי לשתות וגם בעזרת אנרגיה לפרק את המימן ולהפיק ממנו דלק לרקטות ואז לשגר חלליות מהירח בחזרה לכדור הארץ או למאדים. בשביל לחיות לאורך זמן על הירח צריך מים וכדי לכרות את המים צריך לרדת לאותם מכתשים אפלים".
פרופ' אהרונסון הוסיף כי מים הם חומר שמאוד נפוץ במערכת השמש. "מים נוזלים אין הרבה, אבל קרח יש גם במאדים, גם במערכת השמש החיצונית, ירחים שעשויים מקרח, שביטים שמגיעים גם לירח וגם לכדור הארץ מדי פעם – אנחנו צריכים מקום שהוא גם חם ומתאים לאנשים שנוכל לחיות שם וגם שאפשר לחיות שם".
במחקר שבו השתתף פרופ' אהרונסון בחנו החוקרים את "מלכודות הקור" – אזורים קרים מספיק כדי "ללכוד" ולהקפיא מולקולות מים בטרם יתאדו לחלל. אלה המקומות היחידים על פני הירח שבהם מולקולות המים מוגנות מפני השמש ואינן מתאדות מפני השטח. הם מצאו כי מלכודות הקור האלה נפוצות יותר באזורי הקטבים של הירח ממה שחשבו עד כה, מה שמצביע על האפשרות שיש באזורים האלה מים רבים יחסית, ובמקרה של המחקר הזה – המשמעות היא גם שהם נגישים וזמינים הרבה יותר.
פרופ' אהרונסון ועמיתיו למחקר ניתחו יותר מ-5,000 צילומים של מכתשים בקוטבי הירח שצילם הלוויין האמריקאי LRO המקיף את הירח מאז שנת 2009. הם ניתחו את הנתונים הטופוגרפיים כמו עומק המכתש על פי אורך הצללים במועדי צילום שונים, והצליבו את הנתונים עם מידע גיאולוגי שסיפק נתונים על הולכת החום של הסלעים, ועם מדידות טמפרטורה במכתשים נבחרים שבוצעו במכשיר תת-אדום של LRO. על פי שקלול של כל הנתונים הם פיתחו מודל המאפשר לחשב את הסיכוי שמכתש מסוים הוא מלכודת קור – כלומר חלקו הפנימי קר מאוד והוא עשוי ללכוד מולקולות מים ולצבור קרח בהדרגה.
