אורוות סוסים מהתקופה הצלבנית, המתוארכת לשנת 1265 לספירה, התגלו במהלך חפירות ארכיאולוגיות שערכה אוניברסיטת תל אביב יחד עם רשות הטבע והגנים בגן הלאומי אפולוניה סמוך להרצליה.
החפירות במקום נערכו בפאה המערבית של המבצר הצלבני העתיק, באגפו הצפוני, ובמסגרתן נמצאו מדף אבן שעל פי הערכת החוקרים שימש לאבוסים ואבני קשירה שבהן טבעות חצובות ששימשו ככל הנראה לקשירת הסוסים. ברצפת הטיח של האולם נמצאו חורי ניקוז שנועדו על פי הערכות לנקז נוזלים ושתן. האולם הגדול שנמצא בקו הראשון לים, נחשב לגדול במיוחד: כ- 20 מטר אורכו ו- 8 מטר רוחבו.
במהלך החפירות נמצאו מספר מוקדי אפר באולם, שלפי הערכות החוקרים מצביעים על פעילות של הכנת מזון במקום. ממצאים אלו לצד קערות וכלי אוכל אחרים קדומים שנמצאו באתר הובילו את הארכיאולוגים להשערה כי האולם הצפוני שינה את ייעודו במהלך המצור הממלוכי שהטיל ביברס בחודשים מרץ ואפריל של שנת 1265 ובכך הוא הפך מקום מפלט לתושבי העיר ואבירי המבצר. לדברי חגי יוחנן, ממונה תחום מורשת במחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, "זו החפירה הרביעית בסדרת החפירות במבצר הצלבני שנועדו לשמר את הממצאים המיוחדים, לייצר ולטפח מוקדי עניין נוספים לציבור המבקרים באתר ולמגן את המצוק עליו המבצר הצלבני ממוקם באמצעות הסדרת הניקוז. הממצאים מרתקים ומוסיפים נדבך נוסף לסיפור ההיסטורי של אפולוניה".
בניית המבצר הצלבני, שהינו חלק ממוקדי העניין המרכזיים בגן הלאומי, מתוארכת לשנת 1241 וחורבנו לשנת 1265, עם כיבוש העיר על ידי ביברס, הסולטן הממלוכי. תוכנית המבצר מושפעת ממבצרים דומים במערב אירופה ומעידה שהאדריכל היה אירופי. את המבצר בנה ז'אן השני, הסניור של ארסור, אך בשנת 1261, עם התחזקות הנוכחות הממלוכית באזור, הוא הוחכר יחד עם העיר ארסור (אפולוניה) ונחלתה למסדר ההוספיטלרי שבסיסו היה בעכו. ביברס צר על האתר 40 ימים בקירוב והביא לבסוף לחורבנו. למרגלות המבצר הייתה מעגנה ששימשה לעגינת סירות קטנות.
ברשות הטבע והגנים ציינו כי האולם שנחשף בחפירות האחרון אינו נגיש למבקרים בשלב זה משיקולי בטיחות, אך ניתן לצפות בו ממרומי מגדל העוז של המבצר באזור הפתוח למבקרים. ברשות בוחנים להסדיר את ההגעה למקום תוך שמירה על הממצאים הקדומים באתר.
4 צפייה בגלריה
שרידי קערות מיובאות, ששימשו בעיקר לדקורציה וייתכן שגם לאכילה בהמשך
(צילום: יניב כהן, רשות הטבע והגנים)
