המשרד להגנת הסביבה הזמין דו"ח מיוחד בנושא "זיהום אוויר ונגיף הקורונה החדש" מפרופ' חגי לוין, רופא מומחה בבריאות הציבור ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל. המסקנה מהסקירה של הספרות העכשווית בתחום, שמופיעה בדו"ח, מעלה שיש קשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין עלייה בתמותה ממחלת הקורונה. אבל נדמה שמסקנה זו היא כמו תשובה ברורה לשאלה רטורית. ראשית, ברור, ידוע וגם נקבע כבר באופן מדעי וודאי שזיהום אוויר גורם לתחלואה ולתמותה משלל מחלות, וביניהן, כפי שמצין בדו"ח פרופ' לוין: "מחלות לב וכלי הדם, שבץ, תחלואה נשימתית כגון מחלת ריאות חסימתית כרונית ואסתמה, סוגי סרטן מסוימים, תוצאי לידה שליליים ופגיעה בהתפתחות העובר והילד ועוד".
כל אלה היו ידועים למשרד להגנת הסביבה, ואפילו קיבלו לא מזמן, סוף סוף, משנה תוקף כשגם משרד הבריאות בישראל הצהיר כך. זאת ועוד, הערכות של ה-OECD הן שבישראל מתים בכל שנה כ-2,000 בני אדם כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר, וכל זה רק בהתייחסות לחשיפה לחלקיקים נשימים (PM2.5), הרבה יותר מהתמותה מקורונה. על כן נשאלת השאלה: למה שיהיה שוני במקרה של קורונה, שהיא מחלה עם תסמינים נשימתיים? כמו כן, עם כל הכבוד לסקירה המפורטת, הרי שכל המאמרים והממצאים שנסקרו בדו"ח כבר הופיעו בדרך כזו או אחרת בתקשורת העולמית בכלל והישראלית בפרט בכותרות ענק, כך שחדשות אין פה ממש. לכן לא ברור מה המטרה של המשרד בפרסום הדו"ח? ומעל לכל נשאלת השאלה האם המשרד שכח שהוא זה שאמון על זיהום האוויר בישראל, או יותר נכון על איכות האוויר בישראל, ולכן לא מספיק לאיים צריך גם לקיים.
הסוגיה החשובה ביותר שצריך לשאול מקריאת הדו"ח היא מה עשה עד כה ומה עושה עכשיו המשרד להגנת הסביבה להפחתת זיהום האוויר והתחלואה והתמותה ממנו, ולא רק בהקשר של קורונה. והתשובה במקרה זה היא, לצערי הרב, לא הרבה.
נכון, הפחתנו בשנים האחרונות את הזיהום משריפת פחם בתחנות כוח במעבר לגז טבעי, אבל המשרד להגנת הסביבה לא הצליח לשכנע את משרד האנרגיה לקדם יותר אנרגיות מתחדשות שהרבה פחות מזהמות, ורק לאחרונה הוציא סוף סוף כמה מסמכים שעניינם עצירת הקידום של תחנות כוח מונעות גז ומעבר לאנרגיה סולארית על גגות וקירות של מבנים ולאגירה. גם בנושא הטמעת הגז הטבעי בתעשייה המדינה כשלה, ועדיין ברוב המקומות שורפים סולר מזהם. ובמגזר התחבורה, למרות פעילות ערה יותר של רכבות, עדיין יותר ויותר מכוניות עולות לכבישי ישראל בכל שנה, וכל התוכניות להעדפת תחבורת אוטובוסים בין ערים תקועות פחות או יותר. אפילו זיהום האוויר שמקורו בתעשייה, בנמלי ישראל ועוד, לא פחת מספיק, לפי התוצאות המדווחות במרשם הפליטות ובדו"ח רשימת המפעלים המזהמים שמפרסם המשרד.
החלק השני של הסקירה של פרופ' לוין מתייחס להפחתה בפליטות המזהמים שנצפתה בעולם ובישראל בזמן הסגר הגדול בגל הראשון של הקורונה. הפחתה שכבר כיום ברור לכולם שהייתה נקודתית, ולא מסמנת שינוי מגמה או שינוי התנהגות. לראייה, כולנו חזרנו לכלי הרכב ולפקקים, ואפילו יותר מפעם, בשל החשש משימוש בתחבורה ציבורית.
ההמלצה של פרופ' לוין, לקראת הגל השני, שאנחנו כבר במהלכו (הדו"ח הוא מחודש מאי), היא ש"אסור בשום פנים ואופן להחמיר את זיהום האוויר בישראל. יש לעשות את כל המאמצים להפחית את זיהום האוויר בישראל, בפרט PM2.5 ו-NO2 (חלקיקים ותחמוצות חנקן שנפלטים לרוב בשריפת דלקים פוסיליים, ע.ו.) כחלק חשוב מהיערכות לגל שני של קורונה בחודשים הקרובים. אסור לשוב לאותה שיגרה של זיהום אוויר גבוה בישראל וחייבים למנוע באופן אקטיבי עליה בזיהום האוויר עם חזרה לפעילות מלאה במשק". אכן מילים כדורבנות, וכל אלה נכתבו כבר לפני חודשיים. אמנם אין בידי ממוצעים מדויקים של המשרד המשווים בין פליטות המזהמים ביוני-יולי 2020 לאלו ביוני-יולי 2019, אבל נדמה לי שפחות או יותר חזרנו לאותה רמת זיהום.
ההמלצה בדו"ח היא "לאשר ולממש עכשיו את התוכניות לצמצום זיהום האוויר בישראל ולנקוט בפעולות חיוניות לצמצום זיהום האוויר ובפרט בקרבה לאוכלוסייה". התוכנית הלאומית לצמצום ולמניעת זיהום אוויר היא תכנית רב שנתית לשנים 2012-2020, שאושרה בממשלה בשנת 2013, ומטרתה להביא לשיפור איכות האוויר בישראל, וכך להועיל באופן ישיר לבריאות הציבור. התוכנית הוכנה כחלק מהוראות חוק אוויר נקי, שנחקק בשנת 2008. אבל, כפי שאתם מבינים, התוכנית לא ממש יושמה, פרט לכמה פעולות, כגון הגדרת אזורים מופחתי פליטות אליהם אסורה כניסת רכבי דיזל, בחיפה ולאחרונה בירושלים, צמצום זיהום אוויר מרכבי דיזל ישנים, ופה ושם גם תקציב לגריטת כלי רכב ישנים ומזהמים. לכן המשרד להגנת הסביבה חייב להגיש לצד הדו"ח הזה גם תוכנית לאומית חדשה ומיידית, מגובה בתקציבים ובלוחות זמנים, להפחתת זיהום האוויר מתחבורה, מתחנות כוח ומתעשייה.
דרך אגב, חוק אוויר נקי, חשוב להזכיר שזה עתה עומד על שולחן הממשלה והכנסת חוק ההסדרים, שבמסגרתו, בחסות תוכנית של "רגולציה חכמה" מבקשים לנגוס בחוק אוויר נקי: להפחית קנסות למזהמים, לאשר היתר פליטה לאוויר לעשר שנים במקום לשלוש שנים, ולאפשר ערעור על הדרישות הסביבתיות מהתעשייה בועדה חיצונית למשרד שבה יש רק נציג אחד למשרד.
בסוף הדו"ח המיוחד, מציין פרופ' לוין גם את החשיבות: "לעודד מחקרים להערכת התרומה של השפעות סביבתיות, כדוגמת מזהמי אוויר ונתונים אקלימיים, על התחלואה והתמותה מקורונה וממחלות נוספות". מחקר שכזה הוא כמובן מבורך וחשוב, למרות שכבר הרבה שנים המשרד מתקצב מחקרים בתחום ולא ממש ראינו מסקנות, המלצות ובעיקר מעשים. אך מעל לכל חשוב לציין כי אין לנו זמן, ולא צריך לחכות למסקנות של המחקרים כדי לפעול בשטח.
הדו"ח של פרופ' לוין הוא דו"ח חשוב, גם אם הוא אומר את המובן מאליו, אבל הפרסום שלו כפי שהוא, הוא לא יותר מצעד פופוליסטי. כי אחרי הכל אם להיתלות באילנות גבוהים, פרופ' לוין כותב ש"צו השעה הוא הפחתת זיהום האוויר כחלק מהחוסן הלאומי וההיערכות לגל תחלואה נוסף". תחלואה מזיהום אוויר משפיעה על העומס בבתי החולים, ותחלואה ותמותה משפיעות גם על הכלכלה. אך מה שניתן ללמוד יותר מכל מהתקופה האחרונה הוא שנגיף קורנה הוביל אותנו כיחידים וכמדינה לעשות שינויים נרחבים בהרגלים, והוא טומן בחובו גם לא מעט הזדמנויות לשינוי. עכשיו חובת ההוכחה היא על המשרד להגנת הסביבה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
