המשבר הכלכלי שהביא עימו נגיף הקורונה לא פסח על הסטודנטים. רובם צעירים, מלאי מרץ ומוכנים לשלב עבודה לצד הלימודים, אך חלקם לא מוצאים עבודה וחלק אחר מתקשה לשלב בין הלימודים לעבודה. המצב הכלכלי במדינה גרם להם לחשוב פעמיים לפני המשך הלימודים. ynet מביא את הסיפורים של שישה מהם, לקראת פתיחת השנה האקדמית בצל הקורונה.
"הפסקת לימודים בשנה ג'? זה נורא"
עדן בן אור מתגוררת בבת ים עם הוריה ואמורה להתחיל את לימודיה בשנה השלישית באוניברסיטת תל אביב בתואר ראשון בחינוך ותרבות צרפת. כשסיימה את תקופת המבחנים בחודש יולי, הבינה שהיא נמצאת בבעיה. "לא ידעתי מה לעשות. ממרץ אני מובטלת, ועכשיו אני לא יודעת אם התואר הזה יהיה שווה משהו", היא מתארת.
"אני חווה התקפי חרדה תהומיים בגלל המצב הכלכלי יום יום, ובגלל המצב הנפשי שלי אני לא יכולה לעבוד בכל עבודה". עדן מספרת שהיא עובדת כבר מגיל 13, ובזמן הלימודים באוניברסיטה מה שהחזיק אותה היו תקופת הקיץ וחופשות הסמסטרים. "אני לא עצלנית. פשוט אין עבודות", היא מסבירה. "זו הפעם הראשונה שאני נמצאת במינוס".
עדן בן אור: "זו הפעם הראשונה שאני נמצאת במינוס"
עדן זוכה למלגה מטעם קרן אייסף לחינוך, אולם היא לא מכסה ב-100% את ההוצאות שלה. "חלק מהמלגה תיכנס עכשיו כדי לכסות את המינוס וחלק משכר הלימוד. יישאר עוד חלק לשלם, ואותו בדרך כלל אני מכסה בעבודות המזדמנות שלא קיימות כרגע. אני גרה אצל ההורים ואבא שלי חולה. מישהו צריך לעזור בבית. ההורים לא יכולים לעזור, אני בדרך כלל זו שעוזרת להם".
היא מתארת חשש שתיאלץ להפסיק את הלימודים כעת, לאור המשבר הכלכלי והקושי לממן את התואר. "המלגה עוזרת לשלם חלק משכר הלימוד ואחזור כרגע רק בזכות המלגה. הכריחו אותנו לשלם את המקדמה והסברתי שאין לי מאיפה לשלם. לעשות הפסקת לימודים בשנה ג' זה נורא. לא משהו שאתה מתכנן".
"עבדתי בניקיון, גם משם הוציאו אותי לחל"ת"
אלמוג גלאם מתגוררת כיום בירושלים ומגיעה במקור ממושב גיאה שבחוף אשקלון. אחרי שסיימה שני תארים במוזיקה, החלה התמחות בבתי ספר לחינוך מיוחד בירושלים, אולם עם הטלת הסגרים הכול השתבש בעבורה. "בהתמחות נכנסתי לשלושה בידודים. אי אפשר היה לשיר עם מסכות ולא יכולתי ללמד בבית הספר בגלל התפרצויות", היא מספרת.
"מוזיקה זה לא משהו שאפשר ללמד בזום. זה בלתי אפשרי. לא קיבלתי שום מענה מבית הספר. כל כך רציתי ללמד וכרגע המצב הוא שאני לא מלמדת. נוצר מצב שאין לי אפשרות לסיים את ההתמחות". היא מציינת שלאור המצב הכלכלי, היא שוקלת לעזוב את ההתמחות.
אלמוג גלאם: "אי אפשר ללמד מוזיקה בזום. אני לא יכולה לסיים את ההתמחות"
"מורה מתמחה בקושי מרוויח משכורת שקולה לשכר דירה. איכשהו הסתדרתי עם עבודות נוספות. בגל הראשון עזבתי את הדירה שלי כי לא יכולתי לשלם את שכר הדירה ונדדתי בין חברים ארבעה חודשים. עכשיו אני שוכרת דירה עם בן הזוג שלי ואנחנו לא עומדים בתשלומים. לימדתי פיתוח קול בבית ויש לי עסק של פדיקור ומניקור וגם בו אני לא יכולה לעסוק. אני לא זכאית לשום מענק מהמדינה".
לדבריה, "נותרתי עם תואר שאין לי אפשרות להתמחות בו ובלי כסף. אין לי מה לעשות או למי לפנות. בגל הראשון, ניסיתי לעשות הכל כדי לסיים את התואר ועבדתי אפילו בניקיון וגם משם הוציאו אותי לחל"ת. הייתי מצפה ממשרד החינוך להקל אחתבהתמחות".
"אם אחליט להישאר – אני פשוט נכנס לחובות"
נאור כברה, במקור משכונת קריית שרת ברעננה, אמור להתחיל שנה ג' בלימודי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול במכללת אפקה בתל אביב. הוא מתגורר כיום בעיר, ומספר על קשיי התמודדות עם הצורך בתשלום שכר הלימוד לצד הוצאות המחיה הכבדות. אל כל אלו, מצטרף הרקע הקשה שממנו הוא מגיע.
בימים כתיקונם עבד בחנות בקניון, אך כבר בגל הראשון נאלץ לעזוב את העבודה. "באופן די ברור חשבתי מה קורה עם הלימודים ואיך אני ממשיך את שגרת החיים", הוא מספר. "למרות המלגה של קרן אייסף והתמיכה, עוברת המחשבה בראש על איך אני מתחזק את זה כלכלית. המלגה היא היכולת לחלום ובגדול לאנשים עם רקע כמו שלי".
נאור כברה: "לשבת ללמוד לבד בבית זה מדכא"
הוא מספר שלמרות העזרה הכלכלית, הוא עדיין לא מצליח לכסות את כל ההוצאות וגם מלין על הלמידה המקוונת והחוסר באינטראקציה עם בני אדם. "ההנאה היא להיות פעיל בקמפוס. בבית קשה יותר ללמוד. אין יותר מדי אופק", הוא אומר. "איך אני עושה את זה? לשבת לבד בבית זה מדכא, ובלי עבודה? זה מוסיף גם חרדת הישרדות".
אלמוג מסביר שכל יציאה לסופרמרקט מלווה אצלו במחשבות ושיקולים. "אם אחליט להמשיך בלימודים והמצב הכלכלי יישאר כך, אני פשוט נכנס למינוס ולחובות", הוא אומר. "העתיד שלי לוט בערפל. זה פגע ביכולות הלמידה שלי. לא מדברים על אוכלוסיית הסטודנטים שהפכה שקופה. לא רואים אותנו".
"שני ילדים בבית ואין עבודה. לא יודעת איך אצליח ללמוד"
ספיר בן דיין, אם לשניים, מתגוררת בחריש ולומדת עבודה סוציאלית במכללת צפת. היא עובדת במרכז חירום לנערות, ושבה לעבודה אחרי תקופה ארוכה של חל"ת. "אני לא יכולה להכניס את הילד הקטן שלי למעון כי קשה לשלם על זה, אבל אם הוא לא ייכנס למעון יהיה לי קשה ללמוד", היא אומרת. "אני לא יודעת כרגע מה לעשות".
לדבריה, "הארכתי את התואר בגלל אילוצים שונים והייתי רוצה לנסות לסיים אותו כמה שיותר מהר. אני עובדת בשבתות ובלילות רק כדי שיהיה כסף לשלם את ההוצאות של המשפחה וגם את הלימודים וגם בעלי עובד בלי הפסקה. הילדים בבית, ואני אצטרך להמשיך ללמוד, ובגלל הקורונה אין לי אפילו עזרה של ההורים".
"אם הילדים בבית ואני אמורה ללמוד בו זה יוצר בעיה רצינית", היא מוסיפה. "אני מקווה שלא אצטרך לעשות הפסקת לימודים, אבל זה על הפרק בגלל כל התקופה הזו".
"זה היה או הלימודים או השפיות והפרנסה"
אָסתר שפיר, נשואה עם ילדים, מתגוררת בקריית טבעון ולמדה לתואר ראשון בניהול שירותי אנוש במכללת עמק יזרעאל. היא החליטה להפסיק את הלימודים ולא לסיים את שנתה האחרונה והרביעית, אחרי שהייתה בשמירת היריון. "לא יכולתי לעמוד בזה כלכלית וגם הילדים שהיו בבית הקשו", היא מספרת.
"הייתה לי הרבה תמיכה והרבה ניסו לעזור לי, במיוחד החברות מקבוצת הפייסבוק של אמהות באקדמיה, אבל בסופו של דבר ביקשתי להפסיק את הלימודים אחרי שכבר הבנתי שאני לא יכולה לסחוב". היא עובדת בחצי משרה, ובגל הראשון עוד עבדה וביתר שאת. "עבדנו מסביב לשעון מהבית וזה הקשה מאוד", היא אומרת. "הקורונה עשתה לי בלגן בסדר היום והרגשתי שאני לא יכולה". בסגר השני הוצאה לחל"ת, ולדבריה, "באיזשהו מקום זה הרבה יותר רגוע, אבל כלכלית זה מכה".
הוויתור על התואר היה עבורה החלטה קשה מאוד. "ממש נלחמתי בשיניים כדי להגיע לתואר הזה, ובסוף הבנתי שאני לא מסוגלת לעשות הכול ושחררתי", היא אומרת. "זה היה זה או הפרנסה והשפיות. אם בגיל 40 הלכתי ללמוד, התואר יחכה. מצד אחד יש אוויר ופחות לחץ, אבל מצד שני יצאתי ממש שנייה לפני הסיום. שמתי את השפיות והמשפחה קודם. הקושי לשלב היה מורכב מדי".
"אין לי כסף אפילו למקדמה"
דוד ספיבק, חרדי לשעבר, מתגורר עם הוריו בבאר שבע. בעבר למד תקשורת וסוציולוגיה ולקח לא מעט הלוואות למימון לימודיו, אך עם הזמן הבין שהוא מעדיף ללמוד משפטים והחל לעשות זאת באוניברסיטת תל אביב בשנה שעברה. הוא נשאר ללא עבודה אחרי התפרצות הנגיף, ולא יכול לממן את המשך הלימודים.
"אין לי כסף אפילו למקדמה לשנה הבאה", הוא אומר. "בדרך כלל אני מקבל מלגה מהאוניברסיטה, אבל אני לא יכול השנה להירשם אפילו ולא יכול לבקש מלגה. בתחילת הלימודים הסתדרתי עם הכסף שהיה לי לפני כן. תכננתי לשכור דירה ולעבוד, אבל כבר לא היו אפשרויות כאלה בגלל המגפה".
לדבריו, גם אמו התחילה לחפש עבודה כדי לנסות לעזור לו. "בסוף היא לא מצאה ובמצב הזה הבנו שאין בכלל טעם לחפש עבודה", הוא מספר. "יכול להיות שהאוניברסיטה תתחשב ותיתן לי להירשם, אבל גם אז אין לי דרך לממן את הלימודים. מלגות זה סיכון, לא בטוח שאקבל, ואני לא יכול למצוא את עצמי עם עוד חובות. המוסדות צריכים לעזור יותר לסטודנטים שמתקשים לשלם מקדמות".
