בנימין נתניהו ואריה דרעי נדמים כשני תאומים סיאמיים שלא הופרדו בלידתם ויחד הם צועדים בידידות אישית בהקמת ממשלות כאילו אכלו מאותו מסטינג בסיירת. והנה, סערה בביצה. דרעי ניתק לכאורה לנתניהו את הטלפון בחודש שעבר כאשר זה ביקש ממנו לתמוך בהקמת ועדת חקירה לשופטי העליון. "תגיד מפורשות שאתה רוצה בחירות בתקופה כל כך קשה", אמר לו כביכול.
אכן, תמונות קשות, במיוחד כשדבר האירוע דווח סימולטנית על ידי כל הכתבים באופן המעלה חשד סביר לגבי השאלה מי הדליף אותו. באופוזיציה לא מיהרו לחגוג משום שהעריכו בצדק שדרעי יודע לזייף מריבות כפי שהוא מומחה בזיוף דמעות.
ומה בסך הכול רצה שר הפנים לומר? אכן, יש ראש ממשלה בישראל בשם נתניהו, אבל יש ראש ממשלה חלופי אמיתי בשם דרעי. לא בני גנץ.
נתניהו מצטייר כראש הממשלה האולטימטיבי שאין אפשרות להכריעו. הוא כבר עבר את דוד בן גוריון, שכיהן יותר מ-13 שנים, והוא מתחיל לאיים על דוד המלך ששלט 40 שנה. מדברים על הבייס המופלא שעומד לצידו כחומה בצורה כנגד כל אויב פוליטי ומשפטי. אלא שאלמלא החיבור עם הגוש החרדי, נתניהו היה עלול להיאבק בשנים האחרונות בעיקר על כיסוי הוצאות בית ראש האופוזיציה.
בבחירות 2009 קיבל הליכוד 22.5% מכלל הקולות. ב-2013 התמודדו הליכוד וישראל ביתנו ברשימה אחת וחלקו של הליכוד היה כ-15%. ב-2015 הליכוד קיבל 25%. בבחירות אפריל 2019 עמד הנתון על 29%. בספטמבר 2019 הליכוד קיבל 27% ובמרץ 2020 כ-29% מן הקולות.
נתניהו, אגדה בחייו, קיבל במקרה הטוב פחות משליש הקולות ובמקרה הרע פחות מחמישית של הקולות. הוא תלוי לחלוטין בממליך דרעי, שהוא הגורם הדומיננטי בגוש החרדי. ויש לזכור: לא רעיון ארץ ישראל השלמה מנחה את ש"ס, אלא רעיון ארץ ישראל המשלמת.
דרעי, שישב שנתיים בכלא והיה לו צינון של קלון, חזר לש"ס ב-2012. מאז הפך לפנים של הגוש החרדי, בעיקר בשל יכולותיו התקשורתיות העולות עשרות מונים על אלה של יעקב ליצמן העומד בראש יהדות התורה.
דרעי הוא קמפיינר מודרני שמבין באסטרטגיות וטקטיקות המותאמות לדעת קהל. הוא הפנים שנושאי כפייה דתית מעוררים עויינות בציבור החילוני והפך את המסר של ש"ס לחברתי. בבחירות 2013, שהיו עדיין בעידן אלי ישי בצמרת המפלגה, התפרסם התשדיר "כוכבית גיור", שבו נראתה עולה מברה"מ עומדת תחת החופה ומקבלת אישור גיור בפקס. הסיסמה הייתה: "שומרים על המסורת היהודית, מצביעים ש"ס".
אבל בבחירות 2015 הוביל דרעי, שחזר לתפקיד היו"ר הבלעדי בש"ס, קמפיין עדתי-חברתי שסיסמתו: "מזרחי מצביע למזרחי" ו"קמפיין השקופים". הוא מיצב עצמו כנציג השכבות החלשות. "יש בישראל שני מיליון אנשים מתחת לקו העוני. אנחנו נדאג לכל אותם אזרחים שקופים, לעוני אין צבע ולעוני אין כיפה", אמר.
זוהי אחיזת העיניים הגדולה ביותר בתחום הפוליטי שמתנהלת בשנים האחרונות. הרבנים והפוליטיקאים החרדים, כדי לחזק את השליטה בקהל בוחריהם, ריסקו את כישורי החיים הכלכליים שלהם והפכו אותם לציבור העני בישראל, החי ברובו מכספי סעד של המדינה. בדו"ח של בנק ישראל שפורסם בשנה שעברה הוזהר כי מדובר על "קבוצה שתהווה בעתיד יותר מ-20 אחוזים מכוח העבודה של המשק - וזו תהיה פגיעה קשה ברמת התוצר". ומה עושה נתניהו? הוא מעודד את הפוליטיקאים החרדים להמשיך במצב הזה, כולל בימי מענקי הקורונה.
דרעי הוא כיום האיש שקובע את גורלה של הממשלה ובמידה רבה גם את גורלה של המדינה. נתניהו, כדי להינצל מכתבי האישום שלו, משלם במזומן מאוצר המדינה לציבור הזה. וכך, ישראל צועדת לקראת המשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה כאשר היא ממשיכה לתחזק מאות אלפים הלומדים במקום לעבוד.
"תגיד מפורשות שאתה רוצה בחירות בתקופה כל כך קשה", אמר לכאורה דרעי לנתניהו וטרק את הטלפון. יש פתרון למחלוקת ביניהם. יו"ר ועדת הכספים משה גפני דורש בימים אלה להגדיל את ההקצבות לישיבות, שנפגעו בגלל העדר חוק תקציב, כדי שיהדות התורה וש"ס יהיו מוכנות ללכת לבחירות גם בתקופה הקשה הזו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
