טיעונים לעונש במשפט הדורס של אילון שלו-אמסלם
(צילום: עמית הובר )
"האומנם חיכינו לרגע הזה? האם אמא יכולה לחכות לרגע בו תדבר במשפט של האיש שהרג את בנה?". כך אמרה דקלה, אימו של אילון שלו-אמסלם, הנער שנדרס למוות לפני שנתיים בתל אביב. דבריה נאמרו בשלב הטיעונים לעונש במשפטו של הנהג הדורס אלי בר זכאי. קטע מדבריה פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות". הפרקליטות דורשת לגזור על הדורס 7 עד 13 שנות מאסר, עם קרבה לחלק העליון של מתחם הענישה המבוקש. גזר הדין של הנאשם שביקש סליחה ממשפחת הנער יינתן במועד אחר.
"עליי נכפה הרגע הנורא הזה", אמרה האם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "הבטן מתהפכת, הלב דופק במהירות. הפעם המילים ממאנות לצאת. יושבת מול המקלדת כאילמת, ליבי גועש ואיני מצליחה למצוא את המילים".
האם הוסיפה: "בבוקרו של יום שישי נפלתי לארץ בקול צעקה רמה. שיחת טלפון קצרה, קצרה מדי מקונסול ישראל בבנגקוק - הפכה את חיינו. לא הבנתי דבר, לקחתי את הטלפון מקובי. 'בנכם אילון עבר תאונת דרכים'. שאלתי 'הוא מת?', ומעבר לקו היא ענתה לי 'כן, אני מצטערת'. צעקתי כאחוזת אמוק 'הוא מת, לא אוכל להמשיך לחיות'.
"30 שעות של ערות מעורפלת בשדות תעופה, מעבר מוחשי מגן עדן לגיהינום. אז חיכה לי בני האהוב, בבת עיני, שוכב מת בחדר מתים באבו כביר. יפה תואר, כה יפה, חיוך מתוק נסוך על פניו, כולו קר. הוא לא קם אליי, אפשרו לי לחבקו כמה שארצה מבלי שיתחמק. הוא היה קפוא, כל כך לא אילוני התוסס".
עוד אמרה האם: "בלתי אפשרי לתמצת אותך, עולם ומלואו, יפה תואר, חכם ושנון, כריזמטי ועוצמתי, דעתן ועקשן, מלא ברגש. שם לב לכל פרט ופרט, דבר לא נעלם מעיניו. בעל חוש צדק מפותח, כה נאמן לאמת, חומל. נלקחת מאיתנו בידי נבל שפל. חלפו שנתיים ועדיין מתקשה להבין את לכתך, מוצאת עצמי חיה את חיי לצד מותך. הכאב גדל, הגעגוע מתגבר ומייסר את הנשמה.
"אני כל כך מתגעגעת לשמוע את קולו. 'אימוש, את מלכה, את יודעת שאני אוהב אותך'. איש רשע הרג את בני בכורי. מה לרשעות הזו הבלתי נתפשת ולאילוני שלנו? אדם חסר לב, שפשוט שום דבר לא מזיז לו חוץ מעצמו".
האם המשיכה לשטוח את מצוקתה. "החיים ממשיכים, טוענים שעוצמתם חזקה, אבל אתה דוגמה לכך שעוצמת החיים שברירית. חיינו אינם אותם חיים לפני ואחרי. אני הולכת הרבה למקום הדריסה, מרגישה אותך, מספרת לך על החיים. פעמים בוכה חרישית, פעמים מתייפחת. נזכרת בך, מחייכת, מתגעגעת אליך נורא.
"נבל המיט עלינו חורבן והוא אדיש ואטום, נטול כל רגש של חרטה. באדישות מצמררת הוא ראה את הילדים עולים לאמבולנס, והוא עסוק רק בעצמו. בהלם שמענו כיצד הוא משקר לאורך כל הדרך. לשיטתו הוא צח כשלג, מדבר על אירוע הדריסה כמו היה השכן ממול. תת-אדם שמתחפש לבן תורה ופוטר עצמו מכל עול של ערכים בסיסיים, אנטיתזה מושלמת לערכי הדת.
"אדם כזה הוא סכנה לציבור שהיה חייב לשתות, חייב לנהוג במהירות פרועה. אדם כזה חייב להיות מורחק מהחברה לשנים רבות, אולי כך נצליח לחסוך ים של כאב מאנשים נוספים. אני רוצה להאמין שאילוני שלי לא נהרג לשווא. משאלת הלב היחידה שנותרה לי ממותו של בני בכורי, אהבת נפשי, לייחל לשינוי במגמת הענישה והנורמות, למען ילדינו שנותרו בחיים. אין די הרתעה בארץ".
אחר כך דיבר האב קובי, שפרץ בבכי. "ט"ו באב תשע"ח. 27 ביולי 2018. הירח מלא. 09:35 בבוקר שעון תאילנד, 05:35 לפנות בוקר שעון ישראל. 'אני מצטערת לומר לך', אומרת קונסולית ישראל בבנגקוק בקול חנוק, 'שהוא נהרג'. אני צווח בקול 'מההה?', והיא עונה 'מכונית פגעה בו'. הטלפון של אילון לא היה זמין, שאלנו כמה חברים בוואטסאפ, הסימנים הכחולים לימדו שהם לא רוצים לענות.
∙ לעיון בנאומו המלא של האב קובי - לחצו כאן
"זעקות השבר של דקלה והבנות זה הדבר הבא שאני שומע. 'הוא מת', אני שומע מהן. הן מהדהדות כנראה את מה שאמרתי להן. הוא מת. גם אני נשבר, כאב פיזי תוקף אותי, הכאב הנפשי יבוא אחר כך. אני מנסה בדקות שאחרי לדמיין מה זה שהבן שלי, בני הבכור, מת. אני לוקח שנייה לנשום, הולך לחדר האמבטיה ופותח ynet. כותרת ראשית: 'בן 13 נהרג מפגיעת רכב בתל אביב'. אין שמות, הלב שלי דופק בחוזקה ובמהירות. הדמעות שורפות כבר את העיניים, הידיים רועדות".
על המחזה הקשה של גופת בנו מוטלת מול ההורים סיפר האב: "אנחנו מתקרבים ומיד פורצים בבכי בלתי נשלט. זה כואב, מבע פניו שלו. המנח הניטרלי של פניו יצר חיוך תמידי, גופו קפוא וקשה. החום הרב שנבע ממנו כל שנות חייו כבה. הוא מחייך כאילו הוא ישן, אבל חסר משהו. השהייה שם היא כמו מכת ברק. ילד של החיים בחדר מתים, כמה חיים היו בילד הזה. הכאב מנתץ, מפורר ומפרק".
האב הציג תמונה מזירת התאונה, שבה נראה הדורס שותה מים בזמן שמד"א מטפלים בנפגעים. "התמונה שבה אתה, הרוצח של אילון, עומד על המדרכה בשעה שאנשי מד"א ועוברי אורח מטפלים בחברו של אילון (שנפצע בתאונה באורח בינוני - ג"מ), היא לא רק עדות למעשי שיבוש הראיות בזירת הקטל. היא עדות לאטימות לכל רגש אנושי שקיים, עדות לכך שאתה נעדר רגשות אנושיים בסיסיים".
דברי משפחת הדורס
מהצד של הדורס דיבר אביו. "אין יום שאלי לא בוכה. הוא בהלם שלא יודע אפילו להביע את הרגשות. אחד הדברים שאמר לי במשך השנה 'אבא, בוא נעשה משהו עבור אילון', אבל הוא לא יכל לצאת מהבית. הוא ארגן בבית תפילות יום-יום, שיוכל להגיד קדיש לעילוי נשמת הילד. החברים יודעים והשכנים, גם בימי שלג וקור הוא לא מוותר, רוצה מניין להגיד 'קדיש'. זה מראה שהיה אכפת לו מאוד, הוא נהפך לשבר כלי, כשהוא ניסה להגיד משהו בתקשורת מיד נבלמנו".
גם אחיו של הדורס דיבר: "אלי אדם שלא מביע רגשות כלפי חוץ. הוא אוכל את עצמו לבד ומתייסר מבלי לשתף אף אחד. בשנתיים האחרונות ראיתי אותו יושב וחושב בלי לאכול ובלי לדבר. אני מבקש שכבודו ישים גם נגד עינו את ההשפלות, את תחושות האשם והקושי. שנתיים אחי במעצר עם חרדות וצער ותסכול".
אחריהם דיברה בת שבע, אימו של הדורס. היא פרצה בבכי והקריאה מכתב. לדבריה, "זה מכתב שנשלח בשליחות של אלי על הטרגדיה שבה הוא היה מעורב וגרם למות בנכם היקר ולפציעת חברו. 'רצינו לשתף ולהביע את רגשותינו למצב הנורא שאליו הגיעה כל המשפחה ולאלי שחרב עליו עולמו. הוא ביקש מאיתנו לעשות מה שניתן לעשות למען אילון ז"ל, ארגנו עבורו מניין לתפילה במשך כל השנה'.
"'התחלנו לכתוב ספר לזכרו וחילקנו אותו בבתי ספר. אלי השתתף בהוצאות הכספיות להנצחתו. היה סיקור שלילי ועוין. אלי כואב את כאבכם. הוא מבקש סליחה מעומק הלב ומביע חרטה. היינו מבקשים מאוד שתקבלו את סליחת הילד. בכל הכבוד, אלי וההורים'".
עורכי הדין ארז ריכטנברג ובן צור מפרקליטות מחוז תל אביב ביקשו כאמור בדיון שמתחם העונש ההולם ינוע בין 7 ל-13 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי כספי. השניים ביקשו שהמאסר יהיה בחלק העליון של מתחם הענישה.
עו"ד אורי קינן, סנגורו של בר זכאי, טען: "יש עוצמות כל כך גדולות על בית המשפט, במיוחד בהליך פלילי, במיוחד בהליך כזה. יצא בחור בן 23 ועשה טעויות נוראיות. הוא ידע בפעם הראשונה שיש שני נפגעים רק כשהגיע לתחנת המשטרה".
השופט בני שגיא השיב: "זה לא יכול להיות. יש שיחה שלו שבה הוא אומר 'העפתי שני אנשים באוויר', אז איך אפשר לומר שהוא ידע שפגע רק בילד אחד? השיחה היא ראיה ודאית שהוא יודע שפגע בשני אנשים".
הסנגור הוסיף: "אין לו עבר פלילי, הודלפו חומרים מהמשטרה, אין לו שום נקודת זכות? אי אפשר לראות מה משפחתו כן עשתה בפועל לטובת המשפחה? הוא יצא מהבית כמו הרבה יותר מדי אנשים שיוצאים מהבית לראות כדורגל, שותים שני דרינקים ונוסעים בזהירות הביתה.
"הוא עשה טעות, ואני לא חושב שזה המקרה שנמצה אותו בכל חומרת הדין כי אין מה לומר לטובתו. מתחם הפרקליטות לא נכון. אפילו טל מור (שדרס למוות את בנו של השופט מישאל חשין - ג"מ) ברמת חומרה הרבה יותר גבוהה קיבל 12 שנות מאסר. הוא לא ברח ולא הפקיר".
אחרון עלה הנאשם עצמו. "קשה לי מאוד לדבר עכשיו, אני רוצה לבקש סליחה ממשפחת אמסלם. שום עונש לא יכפר על מה שקרה. זה ילך איתי כל היום, כל החיים, כל שנייה, כל רגע. אני רק מבקש את הסליחה שלהם. עשיתי מה שיכולתי ומה שאני מאמין זה מה שעשיתי. אני מקווה שיהיה להם רק טוב, גם למשפחת הפצוע, ושלא יידעו עוד צער".
"הנאשם השיל מעצמו סממנים מוסריים כלשהם"
בחודש שעבר הרשיע שופט המחוזי בתל אביב בני שגיא את בר זכאי בסעיף המתה בקלות דעת, תוך שהוא מטיח ביקורת קשה בהתנהלותו בעת התאונה ולאחריה: "התרשמתי כי הנאשם השיל מעצמו סממנים מוסריים כלשהם", קבע השופט, שאימץ את העדויות של השוטרים שלפיהן בר זכאי הכשיל את בדיקת האלכוהול לאחר ששתה, וגם נהג במהירות מופרזת בעת התאונה.
שיחת השיבוש של בר זכאי
(צילום: שאול גולן)
באוגוסט 2018 הוגש כתב אישום נגד בר זכאי (25) מירושלים, שדרס חודש לפני כן את שלו-אמסלם ופצע את חברו. על-פי כתב האישום, ב-26 ביולי סיכמו בר זכאי וחברו שייסעו מירושלים לבילוי באזור המרכז. הם נסעו ברכב של אחיו של הנאשם לדירת חבר בפתח תקווה, ובדרך רכשו בקבוק וודקה "בלוגה" ומשקאות אנרגיה. בדירת החבר שתה בר זכאי לפחות כוס וחצי מהמשקה, ולאחר מכן תכנן להיפגש עם חבריו במועדון שלוותה בתל אביב. אחד החברים הבחין שבר זכאי שתוי, וסיכם איתו שיהיה נהג תורן כי לא שתה. "אתה לא תצא לשלוותה, אתה תגיע לשלוותה עם שלילה לכל החיים כפרה עליך", אמר לו. בר זכאי ענה לו: "אחי, אני אחרי בקבוק בלוגה לבד".
בסופו של דבר, נטען, עזב הנאשם את המקום שיכור ונהג למועדון. בשעה 1:08 הוא עבר ברחוב ש"י עגנון וחייג בטלפון הנייד. באותה עת חיכו שלו-אמסלם וחברו הקטין בצומת אבן גבירול על המדרכה לאחר שחזרו מבילוי בנמל. הם המתינו שהרמזור יתחלף, ובזמן שהמתינו התקרב אליהם בר זכאי במהירות גבוהה, תוך חריקת צמיגים וכשהוא מזגזג מצד לצד. במקום להאט הוא עלה על המדרכה ופגע בהם חזיתית. לאחר התאונה ניסה בר זכאי לשבש את החקירה כמה פעמים.
הוא שוחח טלפונית עם חברו ואמר לו בלחש: "הלל תקשיב, אני מסטול מת, תביא לי מים. בן אדם פה גוסס, תבוא לפה מהר", במטרה להעלים את סימני האלכוהול מגופו באמצעות שתיית מים מרובים ככל הניתן לפני בדיקת הינשוף המשטרתית לאיתור סימני אלכוהול. בהמשך ביקש מפקח עיריית תל אביב שנקלע למקום לשתות מים - וזה מסר לבר זכאי בקבוק מים בנפח ליטר וחצי. הנאשם שתה את כל תכולתו וביקש בקבוק מים נוסף, אולם הפקח חשד בו וסירב. בהמשך, על פי האישום, שוחח הנאשם טלפונית עם הלל וניסה להניעו למסור הודעת שקר, באומרו "הלל, תקשיב לי שנייה. לא שתינו, אף אחד לא שתה, הכול בסדר תבוא לפה, פינו פה שני אנשים לבית חולים".
בר זכאי מיוצג על ידי עורך הדין אורי קינן ועורכות הדין ג'ולי אזולאי ושיר צ'צ'יק.
