האירוע שהתרחש אתמול (יום ב') בגבול לבנון, שאחריו הודיע צה"ל על סיכול מוצלח של ניסיון חדירה ופיגוע של חוליית חיזבאללה, מעיד על פניו על יכולת טקטית הגנתית מצוינת, על ההכנות לתרחישי האיום ועל המודיעין המדויק שקיבלו הכוחות בשטח. אבל כך או אחרת, ומבלי שאנו יודעים בדיוק מה התרחש שם, נראה כי בניגוד לרמה הצבאית-הטקטית, ישראל שגתה באופן משמעותי מבחינה אסטרטגית.
במשך תקופה שררה בין הצדדים משוואה ששניהם הסכימו לה באופן מעשי: ככל שישראל פועלת במסגרת המערכה שבין המלחמות (מב"מ) נגד יעדי חיזבאללה בסוריה, הארגון לא מגיב. לעומת זאת, כאשר ישראל פעלה לסיכול ניסיונות פעולות טרור נגדה משטח סוריה על ידי תאי חיזבאללה וכוח קודס של משמרות המהפכה של איראן – ולקחה על כך אחריות - הייתה תגובה. לצד זאת, קיימת המשוואה היסודית שנוצרה מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, שלפיה חיזבאללה מגיב על כל פעולה של ישראל בלבנון.
לאחר תקיפת הרחפנים הישראליים (לכאורה) בביירות באוגוסט 2019, הצהיר חסן נסראללה על שינוי המשוואה וטען שארגונו יגיב מלבנון על כל פגיעה ישראלית בפעיל חיזבאללה בסוריה. לפיכך, משמעות האירוע אתמול היא אפוא ניסיון של חיזבאללה לשנות בפועל את המשוואה בין ישראל והארגון בסוריה.
אולם, חרף העלאת רף התעוזה בפעילות אמש – כאשר הארגון נמצא במשבר כלכלי חמור ביותר (לצד מדינת לבנון עצמה), כשמעמדו הציבורי במדינה נמוך באופן משמעותי ביחס לעבר, ולאחר איבוד של כ-2,000 מלוחמיו ושחיקת ארגונו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה – בחרה ישראל להכיל את האירוע ולהסתפק בסיכול המוצלח (כנראה).
זאת אף שבשבוע האחרון השמיעו גורמים בכירים בממשלה ובצה"ל איומים תקיפים באשר לתגובה אפשרית אם חיזבאללה ינסה לתקוף. הארגון החליט להסתכן במודע ובאופן משמעותי עבור פעיל בודד שנהרג בסוריה.
יש בכך להעיד על רמת ההרתעה הנמוכה מאוד של חיזבאללה מישראל. כעת, לא רק שישראל בוחרת לא להגיב על התקרית, אלא היא מזהירה ומאיימת על חיזבאללה לבל יפעל נגדה בשנית. כיצד הוא אמור להתייחס לאיומים אלה, אם קודמיהם לא מומשו?
אזור התקרית, אתמול
מכיוון שישראל לא לקחה על עצמה אחריות להרג הפעיל בסוריה, ומבחינתה דבר לא קרה, יש לראות את פעילות חיזבאללה לא כתגובה, אלא כתקיפה יזומה נגד ישראל, וכך גם יש להגיב. על צה"ל לצאת לסדרת תקיפות מוגבלת וממוקדת מהאוויר של יעדי הארגון. בבנק המטרות נמצאים יעדים רבים שחלקם ניתן לסווג ברמת חשיבות נמוכה (מוצבים סמוך לגבול, מחסני תחמושת ואמל"ח, בונקרים ומטה פיקוד ושליטה), ויש להתמקד בהם על מנת לאזן בין הצורך בתגובה ישראלית תקיפה לבין הצורך לנסות למנוע תגובת שרשרת מצד חיזבאללה שעלולה להוביל לפתיחת מלחמה.
המצב האסטרטגי הנוכחי מהווה חלון הזדמנויות חסר תקדים עבור ישראל לפעול בלבנון ולחזק את ההרתעה. מבצע מוגבל כזה יהיה בבחינת הפתעה, תחבולה והלם עבור חיזבאללה, מה שעשוי לצמצם את הסיכוי לתגובה מצדו, ביודעו כי הדבר עלול להוביל למלחמה שבה הוא לא מעוניין.
התנאים במציאות הנוכחית הם נוחים יחסית, וישראל צריכה לקחת את הסיכון. נגיף קורונה, המשפיע על כל העולם, גורם למדינות להתכנס בתוך עצמן ולהתמקד בענייני פנים. רוב ילדי ישראל ממילא נמצאים בבתים, אזרחים רבים עובדים מהבית, התיירות לא קיימת, ובוושינגטון ישנו ממשל מהתומכים ביותר שידעה ישראל, שאמור לגבות אותה ולהעניק לה מרחב תמרון רב מאוד במלחמה כזו.
ממילא מלחמה עם חיזבאללה בלבנון היא עניין של זמן, והארגון מתחזק צבאית מיום ליום. ייתכן שהזמן ה"מתאים" הוא עכשיו, גם אם מדובר במלחמת ברירה.
- עומר דוסטרי הוא חוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
