מאת: בן ברנר
קשה לדמיין, שלפני פחות מעשור קטגוריות של ״סרטים למבוגרים״ היו חלק מהנוף הטלווזייוני של כל ספקי הטלוויזה בכבלים ובלווין. ערוצים אירוטיים עוד התחבאו בתחתית רשימת הערוצים והוגנו באמצעות קוד בקרת הורים.
והנה היום, כשמהפכת ה- MeToo גם היא כבר כמעט היסטוריה, וסרטי אסקימו לימון עברו רסטורציה מלאה ועולים מחדש לשידור, מוזר מעט לאוזן לשמוע את "סטלה המגמרת" צועקת למומו: ״אני מגמרת, אני מגמרת! אני עכשיו! עכשיו!״ בלי להרגיש תחושת אי נוחות - שלא לדבר על לצפות בסצנה בה בנצי ומומו עומדים בתור זה אחרי זה כדי להיכנס אליה "ללמוד פסנתר".
ועדיין, ציטוטים מיתולוגיים כמו ״אתה תאכל אצלי חצץ״ של יוסף שילוח (״ספיחס״ 1983) מעטרים בחן את תרבות ״הנוסטלגיה״, שעליה גדלנו - אנחנו הילדים של קיץ 73.
הצפייה בהעתקים המחודשים של אסקימו לימון, שעולים כעת בלעדית בשירות Screen iL בחו״ל באופן חוקי על כל מכשיר טלוויזיה, הם לא בהכרח קלים לצפייה, ובקטגוריית ״צפייה משפחתית״ עם הילדים המתבגרים שלכם תרגישו כנראה קצת לא בנוח.
שלא כמו ״הלהקה״ המחממת את הלב ,״לול״ המבדר, ״הגשש החיוור״ למיטיבי לכת, ואפילו ״צ'רלי וחצי״ שנראה שעבר את מבחן הזמן (כולם גם הם זמינים לצפייה בחו״ל) - עם אסקימו לימון מובטחת לכם צפייה שתנגן לכם על מיתרי הזמן לצד תחושת התבגרות גלובלית שלא לומר- זמנים מוזרים היו לנו שם בארץ.
השאלה הנשאלת היא האם באיצטלת ה"נוסטלגיה" אפשר לחזור למשפטים כמו: "רואים מזרון, צריך לשכב עליו" (מומו, ״יוצאים קבוע״ 1979) והאם הליברליות לכאורה של הסרטים באותה תקופה הם לא בבואה של שנים בהם החפצת נשים הייתה לגיטימית - ולשמחתינו פסה מן העולם?!
תצטרכו לראות ולהחליט לבד.
כל שבעת סרטי אסקימו לימון: ״אסקימו לימון״, ״יוצאים קבוע״, ״שפשוף נעים״, ״ספיחס״, ״רומן זעיר״, ״הרימו עוגן״ ו״אהבה צעירה״ זמינים כעת בבלעדיות בחו״ל בשירות Screen iL לישראלים מעבר לים.
