נכון להיום החוק קובע, שהאחריות לשלומם של כלל העובדים באתר הבנייה חלה על מנהל העבודה. אם חלילה מתרחשת תאונה באתר, מנהל העבודה הוא בבחינת הש"ג, ועליו מוטלת האחריות הפלילית. אין לכך כל הצדקה. האחריות חייבת להתחלק באופן צודק יותר. במסגרת תפקידיי בענף הבנייה, הנחתי לאחרונה הצעת החלטה בוועדת העבודה והרווחה, שעניינה שינוי חקיקה, כך שהאחריות תתחלק בין כל בעלי התפקידים באתר: יזם, קבלן, מהנדס, קונסטרוקטור, מנהל פרויקט ומנהל אתר. שינוי זה יביא גם לשיפור הבטיחות.
שוחחתי בנושא עם אמנון שינדלר, יו"ר הוועד הארצי של מנהלי העבודה בבנייה ותשתיות. שינדלר הפך לחלק מהענף כבר בגיל 14, כשסייע לאביו שהיה קבלן ביצוע. "אהבתי מאוד את המקצוע ולמדתי הכול מאבי. מי שעבד אז היה מקצועי, היו השתלמויות וכולם היו הולכים לעבודה בגאווה", הוא נזכר ומוסיף, כי במהלך השנים למד והשתלם, ובאמתחתו כ־25 תעודות מקצוע בענף הבניין. "למדתי את רוב המקצועות, כדי לוודא שכל בעל מקצוע עובד כמו שצריך. אלא שבעבר, בשונה מהיום, כל העובדים עבדו בהעסקה ישירה".
ואכן, בשנים האחרונות התעצמה ההעסקה הלא ישירה. קבלנים שהפכו ליזמים החלו להעסיק פועלים דרך חברות השמה, תופעה שהגבירה את תאונות העבודה הקטלניות בענף. בשנת 2011 זכה שינדלר לתואר עובד מצטיין של הסתדרות עובדי הבנייה והחל להיות פעיל באיגוד ענף הבנייה. "נפגשתי עם אנשים מתאימים כדי לשנות את המצב, כי כאב לי שהענף מידרדר", הוא מספר ומציין, כי ב־2015 הקים את ועד הפעולה הארצי למנהלי עבודה, בנייה ותשתיות, והחל לגייס אנשים. "יש בארץ כ־18,000 מנהלי עבודה שאין מודעות לקיומם במשרדי הממשלה. הקבלנים שהפכו ליזמים העסיקו דרך חברות השמה וכל האחריות נפלה על מנהל העבודה. מצאנו עצמנו מתמודדים עם מאות עובדים חסרי הכשרה, שקבלני המשנה הם המעסיקים הישירים שלהם". לדבריו, אופי הבנייה השתנה, הבניינים יותר גבוהים עם מערכות מתוחכמות, והעובדים לא עוברים הכשרות מתאימות. "חוץ מאישור עבודה, אין להם כלום, גם לא פיקוח של משרד העבודה, ולכן הקמנו את ועד הפעולה".
בזכות מאבקו להסדרת מדרג האחריות, נבחר שינדלר בשנית לוועד הארצי ב־2021. "אנחנו נאבקים לשנות את התנאים ולהרחיב את האחריות על הבטיחות לשאר בעלי התפקידים. ליזמים ולקבלנים אין אחריות פלילית. מחצית ממנהלי העבודה באתרים עזבו את הענף מחשש להסתבכות. גם חברות הביטוח אינן מוכנות לבטח אותם מפני רשלנות מקצועית, כי הם חשופים לאישום בפלילים", אומר שינדלר.
הוועד הארצי פועל במגוון אופנים דרך הוועדות בכנסת, משרדי הממשלה, ההסתדרות והתאחדות הקבלנים במטרה, מתוך החובה לשנות את החקיקה ולדאוג למדרג אחריות צודק בתחום הבטיחות. "כל בעלי התפקידים באתר הבנייה חייבים לשאת בנטל", קובע שינדלר.
עוד הוא מציין, כי החוק אוסר על מנהל עבודה לעזוב את האתר במהלך עבודתו אפילו במקרה חירום. אם בכל זאת יצא להלוויה, לטיפול רפואי או אף לרכוש אוכל – עליו להפסיק את העבודה באתר ולהוציא ממנו את כל הפועלים, מכיוון שהם באחריותו. "כואב לנו על כך. אנחנו מרגישים כחוליה החלשה שמלבישים עליה הכול ומבקשים עזרה כדי לשנות זאת", מסביר שינדלר.
אין ביטוח וקשה לצאת אפילו להלוויה
יום העבודה של מנהלי העבודה מתחיל בשש בבוקר. הם נדרשים להגיע לפני כל העובדים ולוודא שלכולם יש אישור לעבוד בגובה. אומנם הקבלנים שולחים את העובדים, אבל מנהל העבודה צריך לבדוק אם יש להם אישורים מתאימים ולתדרך אותם בנושא הבטיחות, כל אחד בשפתו. הדבר הזוי בפני עצמו, מכיוון שמדובר בעובדים ממגוון מדינות, המנהל אינו דובר את שפתם ונדרש לחלק להם עלוני הסבר בשפות שונות, מבלי לוודא האם הם יודעים לקרוא או הבינו את הנקרא. בהמשך המנהל מחתים את העובדים כי הבינו את סוגיית הבטיחות, מעביר הוראות למנופאים ואמור לבצע עוד עשרות מטלות, בהן בדיקת תקינות של אביזרי הבטיחות ותוקפם, הוראת ביצוע לקבלנים השונים, ואף עמיד בלו"ז צפוף מאוד. מנהל העבודה מסיים את יום עבודתו רק לאחר שאחרון העובדים עוזב את אתר, כעבור כ־15-14 שעות.
3 צפייה בגלריה
אמנון שינדלר, יו"ר הוועד הארצי של מנהלי העבודה בבנייה ותשתיות
( צילום: הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל)
אף שמנהלי העבודה לא קיבלו מעולם הכשרה מתאימה להדרכת עובדים, הם נאלצים לעשות זאת במקום ממונה הבטיחות. כחלק מהמטלות המרובות של מנהל העבודה באתר, עליו להכשיר את העובדים. פעמים רבות, גם אחרי הכשרת עובד מסוים, הקבלן מחליף אותו, ולמחרת מגיע עובד חדש, שמצריך ממנהל העבודה לחזור על התדרוך וההכשרה. ועוד לא אמרנו מילה על הסיוטים שמנהלי עבודה רבים חווים כתוצאה מתאונה שמתרחשת באתר.
הפתרון הוא להגדיל את מספר מנהלי העבודה או להגביל את מספר העובדים שכפופים לו לכ־50-40 עובדים – במקום כמה מאות במציאות הנוכחית.
תפקיד נוסף באתר הבנייה הוא מנהל פרויקט. מדובר למעשה בממונה על מנהלי העבודה באתר. כיום כל אחד יכול להתמנות לתפקיד זה. דמיינו שאתם מגיעים לבית חולים ואמור לטפל בכם רופא שלא עבר הכשרה מתאימה, האם תסכימו? לפיכך נדרש להגדיר בחוק מי יכול להתמנות כמנהל פרויקט, וגם לשנות את תפקידו של ממונה הבטיחות.
לסיכום, יש לחלק את האחריות לבטיחות העובדים בין בעלי תפקידים נוספים ובעיקר על קבלני המשנה. רק כך נוכל להתחיל לראות שינוים חיוביים באתרי הבנייה.
