המועצה המקומית אפרת היא מרכז החיים הגדול ביותר המתנהל בדרומה של העיר, אלפים יוצאים מידי בוקר לירושלים ללמוד, לעבוד לעשות קניות וסידורים. מי שעושה את הדרך מבית שמש, מהישובים שבשפלת יהודה עובר בקו המחבר בין אפרת לירושלים.
הקשר הזה נרקם עוד בימים בהם נאבקנו על זכותנו על הארץ הזו, עד לנפילת הגוש בד' באייר תש"ח. שנה לאחר מכן היטב לתאר את תרומת מגיני הגוש לביטחונה של ירושלים ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ז"ל שקבע בדבריו כי ״מערכת גוש עציון- זה האפוס הגדול נורא ההוד של מלחמת היהודים. עמידת אנשים ללא תקווה במשך חודשים רבים; ארבע נקודות בלב שטח האויב, לא נתנו לו לגשת לשערי העיר. אם קיימת ירושלים עברית, אם מכת המוות ליישוב שהיתה מונחת בקופסתו של האויב לא ניתנה, אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה בראש וראשונה ללוחמי גוש עציון״. לאורך השנים התגלו עוד ועוד מסמכים שהציפו את חשיבות הנוכחות היהודית בגוש עציון על אף המצור.
די להסתכל על רשימת השיירות והמאמצים לתגבר את הגוש כדי להפנים מה מידת החשיבות שראה מטה הפיקוד העליון בנוכחות היהודית על ההר שמדרום לעיר, נוכחות שמנעה הגעה של תגבורות אויב מחברון לירושלים. "מה אנו? מה חיינו? העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים... תשובתנו נחושה: נצח ירושלים" קבע מפקד גוש עציון מוש זילברשמידט בשעה שליוו אנשי הגוש לוחמים שנפלו, מוש נהרג בקרב בג' באייר. הנוכחים על ההר ראו בעצמם וראו בהם אנשי ההנהגה חומת מגן מדרום לירושלים. גם כשעלו הצעות לכנס אותם או אולי להגן על דרומה של העיר מתוככי השכונות שבה ונפלה ההבנה שללא ההתיישבות בגוש הסכנה לעיר גדולה. הקשר הזה נרקם עוד בימי התנ"ך, על ההרים שבגוש צעדו האבות והאמהות שלנו, חלקם בדרכם אל הר המוריה.
מפעלי המים האדירים שנבנו בימי הורדוס נועדו להוביל מים מגוש עציון אל דרום ירושלים זאת בכדי לספק מים לעולים לרגל ולמתארחים בעיר, חלק מהאמה שנחצבה נמצא ממש מתחת לבתים של תושבי אפרת. שוב הגוש הוא חלק ממקור החיים של העיר, חלק מצינור החמצן שלה. העיר ירושלים גם יודעת להחזיר, רבים מבניה בחרו לגור באפרת, להקים בה בית אבל לא להתרחק מידי. תמונת הנוף הנשקפת מחלון ביתם דומה לזו שלפניה גדלו. לצעירים שלנו קל יחסית להישאר לגור כאן בשל הקירבה לירושלים האוניברסיטה העברית, מכללות ובתי ספר טובים.
מאז 1967 החזרה אל ירושלים, כמו גם החזרה אל גוש עציון שבה והתחזקה הברית ביננו, עורקי התחבורה בין ירושלים לאפרת שודרגו, המעבר הפך קל יותר, על אף הפקקים אנחנו קרבים להרחבת הציר והמנהרות, העבודות תכף מסתיימות. הצעד הזה יאפשר עוד יותר את חיזוק הקשרים ביננו, הכלכליים, התיירותיים, מגורים, חינוך ועוד. כפי שירושלים יודעת להעמיד בתי חולים במתקנים מתקדמים למדנו להעמיד רופאים באחוז כמעט בלתי נתפס ביחס לאוכלוסייה, אלה עושים מידי יום את החיבור שבין ירושלים לאפרת. לא מעט תלמידים ותלמידות מירושלים באים בשערינו ומצטרפים אל מוסדות החינוך שבהם מצאו מקום לחלומות, ירושלים יודעת גם לקבל אליה את ילדנו כשצריך. ירושלים יודעת להעמיד מלונות לצד המקומות הקדושים, בקרוב נוכל להעניק לה מדרום מסע אל בטן האדמה באותה אמה שהובילה מים לטובת עולי הרגל.
אנשי הייטק רבים שעשו עלייה וביקשו לגור קרוב לירושלים מצאו אצלנו בית, את שגרת יומם הם מנהלים בעיר. אני מאמין גם שהבחירה שלנו באפרת לשאוף ולפעול ליחסים טובים עד כמה שניתן עם שכיננו הפלסטינים תורמת לא פחות לשקט הביטחוני היחסי, לפחות כמו הגדר שנבנתה. ביכולת לקיים שיח עם הצד השני ולהוות גשר אנחנו גם מצליחים לייצר שיח של שיתוף פעולה, שקט יחסי ותנופת פיתוח ובנייה לטובת כולם. אפרת שגדלה בקצב גדול ומתקרבת בצעדי ענק ללמעלה מ-15,000 תושבים היא הלכה למעשה האחות הקטנה של ירושלים, היא נהנת מהחסות של האחות הגדולה ולפעמים תורמת לה חזרה במשהו. ככל אפרת תגדל יתהדקו עוד יחסי הגומלין ותגבר הצמיחה המשותפת ובהקבלה. נצח ירושלים, השקט שלה, היותה חופשייה מדרום תלוי גם במועצה אפרת.
