משבר האקלים מכה בנו - ובעוצמה. החודש האחרון היה רצוף באירועי מזג אוויר קיצוניים ותכופים בכל העולם, אירוע רודף אירוע. גלי חום, סופות וממטרים עזים, שגרמו לשריפות והצפות, וגם להרוגים ונעדרים ולהרס רב של בתים ותשתיות בגרמניה. אך האם הסיפור הוא רק מזג אוויר, או שאנחנו עושים לעצמנו הנחות? האם ההתייחסות לכל אלה כאילו היו אירועי קיצון נקודתיים ובלתי קשורים נכונה? והאם הרצף לא מעיד שקורה כאן משהו גדול, כלומר שינויי אקלים? ובכלל למה אנחנו מפחדים כל כך להודות שיש משבר אקלים?
הרס בשיטפונות בגרמניה
(צילום: רויטרס)
הקיץ רק התחיל, ומשלהי יוני ועד לימים אלה של אמצע יולי משבר האקלים נותן שוב ושוב את אותותיו, עם שיאים חדשים שנשברים בכל העולם. טמפרטורות השיא תחת "כיפת החום" בקנדה ובצפון אמריקה עלו עד כמעט 50 מעלות צלזיוס, כפי 2 מהממוצע בעונה באזור, וחודש יוני נרשם כחם ביותר בהיסטוריה. כמה ימים אחר כך, אפף שרב כבד את מערב ארה"ב, והטמפרטורה שנמדדה ב"עמק המוות" בקליפורניה, האזור הנמוך, היבש והחם ביותר בארה"ב ואחד החמים ביותר בכדור הארץ, עמדה על 54.4 מעלות צלזיוס - הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם על כדור הארץ, והשוותה שיא מאוגוסט שעבר. כל אלה גרמו גם למאות הרוגים ונעדרים, לשריפות ענק, לפגיעה משמעותית בתשתיות ולהרס של בתים. דיווח אחר הציג ממצא מפחיד, על פיו גל החום בצפון אמריקה הביא למותם של מיליוני יצורים ימיים.
טמפרטורות שיא נמדדו גם בצד השני של העולם. בעיר ג'ייקובאבד שבפקיסטן נמדד עומס חום המשלב בין טמפרטורה גבוהה ולחות, ששווה ערך ל-52 מעלות צלסיוס, ובעיר ג'אח'רה בכוויית נמדדה טמפרטורת שיא של 53.5 מעלות צלסיוס.
לצד גלי החום הופיעו גם סופות עזות, ממזרח למערב. ביפן, בעיירה אטומי ליד טוקיו, ירדו 313 מ"מ של גשם ב-24 שעות, מעל לממוצע של חודש יולי כולו (242 מ"מ), ולמרות שגשמים כבדים, הצפות ומפולות בוץ הם אירועים שבשגרת עונת הגשמים במקום, מדובר היה באירוע קיצוני. בסוף השבוע הקודם הכתה הסופה אלזה בחוף המזרחי של ארה"ב ובקאריביים, עם גשמים עזים, רוחות עזות והצפות, לרבות הצפת כמה מתחנות הסאבווי בניו-יורק. כמה ימים אחר כך בחלקים של לונדון ירדה בשעה אחת כמות גשם שיורדת בממוצע בחודש שלם, ובמערב אירופה, בעיקר בגרמניה ובבלגיה, ירדו ממטרים כבדים ונהרות עלו על גדותיהם, סוחפים איתם למותם עשרות אנשים וזורעים הרס רב, במראות שלא נראו שם שנים ארוכות בקיץ ואפילו בחורף.
החום הכבד לא פוסח גם עלינו, ולמרות שגרת החום של הקיץ הישראלי אנחנו בעיצומו של שרב כבד שיטפס עוד לשיאים ביומיים הקרובים. בצעד לא אופייני משרד הבריאות וכוחות ההצלה פנו לציבור והזהירו אותו מהחום הכבד, ואף המליצו להרבות בשתייה ולהימנע מלהסתובב ברחובות שלא לצורך.
אין ספק, השיאים הללו "מצטלמים טוב" ומעלים את רמת האדרנלין בגוף, הרי כולנו אוהבים לשבור שיאים. אבל למרות שהם הופכים להיות יותר ויותר שגרתיים, אנחנו עדיין מתעקשים להיצמד למינוח מזג אוויר קיצוני ולא להתמודד עם משבר האקלים. אולי כי קל יותר לדבר על משהו נקודתי, חולף, שכביכול לא קשור אלינו ולא נמצא תחת ידנו, מאשר לקחת אחריות על מעשינו ולשנות הרגלים. אולם גם כשסוף סוף מדברים על ההקשר הרחב, כלומר על משבר האקלים על הגורמים לו ועל תוצאותיו, כמו גם על החשש שמה שאנחנו רואים עכשיו הוא רק פרומו למה שהולך להיות כאן בהמשך, אנחנו, כהרגלנו, שוכחים וממהרים לשיא הבא.
משבר האקלים לא מתחיל ולא נגמר באירועי קצה של מזג אוויר, גם אם אלה הופכים תכופים יותר וקיצוניים יותר. משבר האקלים מתבטא בכל רגע ורגע בשינויים קטנים, מקומיים וגלובליים, בשגרה. מדובר בשינויים ממושכים ומתמידים, שלרוב אפילו אינם נראים לעין. שינוי הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, שינוי משרעת הטמפרטורה בין היום ללילה, שינוי ריכוז גזי החממה באטמוספרה וריכוז החמצן באוקיינוסים. והשינויים הללו, כמו באפקט דומינו, גוררים שינויים נוספים. הקרחונים נמסים לאט לאט, טיפה אחר טיפה ובעקביות, ורק לאחרונה דווח כי חלק מהים הארקטי בקרבת הקוטב הצפוני, באזור המכונה "אזור הקרח האחרון", הולך ונעלם גם הוא, כנגד כל הציפיות.
דיווח אחר הראה כי זרם הגולף המניע את מי האוקיינוס האטלנטי מאט משנה לשנה, ומחקר חדש הראה כי יערות האמזונס שפעם היו גורם מרכזי בקליטה וקיבוע של פחמן מהאטמוספרה בתהליך הפוטוסינתזה, היום פולטים יותר גזי חממה בשל שריפות ותהליכי גסיסה וריקבון, ולמעשה מאיצים את ההתחממות הגלובלית. וכמובן שהשינויים באקלים לצד הפיתוח האנושי משפיעים גם על המגוון הביולוגי, שהולך ומתדלדל, בתהליך שכבר קיבל את הכינוי "ההכחדה השישית"-רק שהפעם מדובר בהכחדה מעשה ידי אדם. זאת ועוד, מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שמשבר האקלים גובה כבר כיום בכל שנה כ-5 מיליון מתים, שהם כ-10% מהתמותה הגלובלית.
השינויים הללו, שבשגרה, הם לב ליבו של המשבר, והם גם אלה שגורמים לאירועי הקיצון. לכן גם ההערכות צריכה להיות ליום יום ולא רק לאירועי קיצון. צריך להיערך להתמודד עם החום ועם הגשמים העזים, למשל להוסיף הצללה ברחובות ולהתמקד בחלחול מי גשם ולא רק בניקוז. צריך לעשות שינויים, קטנים כגדולים, בהרגלים שלנו, לדוגמה להפחית את צריכת המזון מהחי ואת בזבוז המזון, להמעיט את השימוש בתחבורה פרטית ולעבור לתחבורה ציבורית, להתייעל בצריכת החשמל ועוד.
משבר האקלים מתרחש לרוב מתחת לפני השטח, וגם מתחת לרדאר של התקשורת ושלנו, אבל ההשלכות שלו אדירות, כבר עכשיו וגם לטווח הרחוק. שינויי מזג אוויר נקודתיים ומקומיים הם סימן לשינויי אקלים נרחבים ויותר, וכל שיא חדש שנשבר הוא נורת אזהרה לבאות. מרבית המומחים טוענים שנותר לנו חלון צר של כעשור כדי לעשות שינויים הכרחיים ומשמעותיים, והדרך לשם חייבת להתחיל בהכרה בעובדות ובהתמודדות עם המציאות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
