ביום חמישי, 20 באפריל, תיפתח בבית האמנים ברחוב אלחריזי 9 בתל אביב תערוכת יחיד של מיכל עלמה מרקוס, "חדרים - מעבר לגבולות העין", המציגה יצירות אמנות דיגיטליות שיוצרת וחוקרת האמנית זה 18 שנה.
הסדרה מתארת חדרים או מבנים שיד הזמן נגעה בהם, הם מייצגים עולמות קונקרטיים שבתוכם משתנה המקום לזמן ללא זמן, למקום ללא מקום. המבנים עוברים שינוי רעיוני ויזואלי כמקום, כזמן, כצבע וכצורה. הסימבוליזציה מובילה לבניית רעיון הממוקם בבניית רעיון אחר בתבניות שונות, תחת מבנה מקרי אחד.
התערוכה עוסקת ומתמודדת בשאלת המציאות הגלויה לעין לבין זו המסתתרת מאחוריה ברבדים שונים. מיכל עלמה עוסקת בחקר האמנות, מציגה יצירה דיגיטלית מוכלאת, המורכבת משכבות של מציאות ומציאות אחרת שנובעת מתוכה – ועולות שאלות אודותיהן. העבודה מתבצעת בעבודת יד ומשולבת בתהליכים שונים של התערבות דיגיטלית, כשהדימוי המציאותי הופך גם לדימוי מטאפיזי.
התהליך נעשה תוך חקר הדימוי המצולם וחיפוש אחר משמעויות לעולמות החבויים מעבר לנראה. עבודתה של מיכל עלמה בוחנת את הגבולות של הצילום ביחס למהות הציור, כשכל עבודה משולבת בפרשנות אחרת ומתפרקת לרבדים ויזואליים ורעיוניים. הסדרה מייצגת חדרים שדרכם נחקרת טיבה של המציאות, שם מתקיימים מבנים שבורים ומטאפיזיים. מבנים ארציים הופכים למקום אחר. נוצר מיזוג מוכלא בין הסביבה המוכרת לבין אלמנטים זרים.
דרך חקר ויצירת שפה אישית נבחנת המציאות מול "אחורי המציאות". ההתערבות בעבודות אלה מתבצעת ידנית, בתהליך שכבתי ממושך, תוך חקירה מעמיקה המאפיינת שיח על עידן, שינוי האקלים, משמעות למגורי אדם, מהות האדם, כשבכל העבודות האדם נעדר. דימויים רבים מתוך העבודות נקשרים למשמעויות מטאפיזיות תוך חיפוש אחר שפה מקבילה. החדרים, שכל אחד מהם מהווה עבודה בפני עצמה, מבטאים את תהליך ההתפרקות וההשתנות של מבנים מקובעים, של מושגים מקובעים, של הרגלים שהעין התרגלה לראות.
העבודות, במקביל לוויזואליה הייחודית שלהן, מתכתבות עם תכנים מהקבלה היהודית, מתולדות האמנות, מהמדע והפילוסופיה. תפקידו של האמן כיום והעיסוק ההולך ונראה באמנות הדיגיטלית והניו מדיה בעולם דורשים חיפוש תשובות לשאלות לעניין המציאות ולאשליית המציאות שאנו חיים בתוכה. העבודות מייצגות תהליכי שינוי תוך התכתבות עם האמנות המושגית, הקוביזם והדאדא של המאה העשרים, עם עיסוק בחשיבה מטאפיזית ועם ריבוי תובנות על תחילת שנות העשרים של המאה העשרים ואחת. בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, למשל, כל התנועות החשובות של האמנות המודרנית פילסו דרכן: הדאדאיזם, הקוביזם, האקספרסיוניזם, הריאליזם, האימפרסיוניזם והסוריאליזם.
דרך שכבות וניואנסים במערכת קשרים רחבה המחברת בין פנים וחוץ, מתוך החדרים, אל החדרים ומבעד לחדרים, כל עבודה מהווה עוד נדבך בריבוי הוויזואלי. החדרים מקבלים פנים של מקומות זרים בריבוי משמעות.
בתערוכה זו, דרך אופן תפישת הצילום כמציאות – אל מול שפת הציור המייצרת מאז ומעולם את הסגנון והאופן האישי והאחר לתפישת המציאות, בפרשנות סימבולית למציאות, נוצרים רבדים ויזואליים-רעיוניים המשלבים את חקר שתי השפות יחד. הצילום והציור. בפועל, לא נוצר חיבור בין הז'אנרים, משום שהעבודות מקבלות אופי משלהן שאיננו צילום ואיננו ציור, אלא סוג של שפה מוכלאת המנסה לפענח מה קורה כשהמציאות והחלקים האחוריים שלה מתפרקים והופכים למימד אחר.
מתוך המקומות הלא קונקרטיים, עולות שאלות, המבנים השבורים והארציים מקבילים למציאות, שאינה מציאות. בתוך תהליך החיפוש העבודות חוקרות את תפישת הרגע החי מרגע שהוא קפא ואז גם נחלק, התפצל, התפרק ומטופל ביד, מצויר ביד, מטופל באופן ידני.
התערוכה מהווה ביטוי לחקירתה של מיכל עלמה דרך מושגים רבים - המרכזי מביניהם הוא מושג הַבֵּינִיוּת (חקירת מושג הביניים ה-in betweeness), והמושג היהודי "בין השמשות". העבודות משתייכות לזמן ביניים: "בין השמשות" המוגדר כעידן הנוכחי. חדרים מעבר לגבולות העין המציאותי הופך למקום אחר. אך מהי באמת המציאות.
התערוכה מציגה במקביל גם משיריה של מיכל עלמה שנכתבו לאורך השנים.
את התערוכה אוצרת אביה ממון, הפקתה התאפשרה בסיוע קרן אקו"ם לרווחת היוצר וקידומו, והיא תינעל ב־13 במאי.
קטלוג התערוכה מופיע באתר: https://www.michalma.com/
