בממשל ביידן גילו את המובן מאליו: נתניהו לא יכול (ניהולית) או לא רוצה (בגלל הימין הקיצוני) לעשות את מה שנדרש. זו אחת הסיבות שמבצע קרקעי נרחב וארוך ברפיח, דוגמת חאן־יונס, לא יקרה מבחינת ארה"ב. לא עכשיו, ולא בעוד חודשיים. הם אינם שוללים פעולות צבאיות אגרסיביות נגד חמאס שם, אבל לא מוכנים להסתכן בקטסטרופה הומניטרית. בוושינגטון איבדו אמון ביכולת הניהולית של נתניהו להוביל מבצע מורכב כזה, שמתחיל בפינוי סדור של מאות אלפי פליטים פלסטינים מרפיח. ובמילותיו של בכיר בממשל ששוחח עם שר הביטחון: "מדינה שלא מצליחה להכניס 50 משאיות מזון לצפון הרצועה, תוכל לפנות, לשכן ולדאוג למזון של כמיליון בני אדם?"
גלנט האזין. בממשל אמרו לעמיתי ברק רביד ש"היה נחמד לדבר עם אדם מבוגר, שחי על כדור הארץ ושניתן לנהל איתו דיון נורמלי". האמריקאים סימנו את גלנט בעבר כנץ ביטחוני, להוט אל הקרב. הם צודקים. אבל הם למדו שהוא גם ריאליסט שעומד במילתו. שר הביטחון קיבל טיפול נשיאותי: שתי פגישות עם ג'ייק סאליבן היועץ לביטחון לאומי, פגישה עם עמיתו שר ההגנה לויד אוסטין, שר החוץ אנתוני בלינקן וראש ה־CIA ברנס. הוא שמע מעמיתיו האמריקאים ביטויים קשים כלפי ישראל, דברים שמעולם לא נאמרו בעבר. אחד הנושאים שהבית הלבן מוטרד במיוחד לגביו הוא האפשרות של קידום החלטה במועצת הביטחון נגד ישראל סביב המשבר ההומניטרי והמזון; כזו שתנסה להורות לישראל לבצע פעולות מסוימות כדי לשפר את המצב הקשה ברצועה. זו החלטה שכפסע בינה לבין סנקציות. בממשל האמריקאי תוהים אם לישראל יש בת ברית אחרת. אם היא יודעת להסתדר בלי סיוע אמריקאי, בלי תחמושת ובלי כיפת ברזל דיפלומטית. לא שבר, אלא שבר פתוח. גלנט הרגיע, אישר את מחויבויות ישראל והבטיח מעורבות אישית גבוהה עוד יותר בהעברת הסיוע לרצועה.
ייתכן שהדיווחים הקשים של גלנט, שהגיעו לראש הממשלה בנימין נתניהו, גרמו לאחרון לפצוח בנסיגה מבוהלת. ביום רביעי בלילה אישר הבית הלבן בקרירות כי לשכת ראש הממשלה ביקשה לקבוע מחדש מועד להגעת המשלחת לדיונים על רפיח. בירושלים הכחישו, ואז אישרו. תאונה חזיתית, ואז פניית פרסה.
הטור המלא של נדב איל מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
