עד כמה מעשי זה לפתוח עסק אמיתי או להקליט באולפן הקלטות מקצועי עם טובי האומנים תוך כדי הלימודים בתיכון? היום זו מציאות חייהם של אלפי תלמידים.
מערכת בתי הספר המקצועיים, שהוקמה סמוך לקום המדינה, ביקשה לאפשר לתלמידי ט'-י"ב לשלב לימודים ועבודה מעשית, כדי לרכוש מקצוע וניסיון לקראת השתלבות תעסוקתית וחברתית בעתיד. אלא שעם השנים הופנו לזרם זה תלמידים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, תוך צמצום סיכוייהם להגיע להשכלה גבוהה ולתעסוקה איכותית. כך הפך זרם החינוך המקצועי למסליל ומכניסטי, כשמחקרים שנערכו בקרב הבוגרים מעלים, כי הישגיהם נמוכים הן בהיבטי השכלה גבוהה והן בהיבטי תעסוקה.
בעוד במדינות ה־OECD כ־40% מהתלמידים לומדים בחינוך המקצועי, בישראל ההיקף זעום – 2%-3%. מורי הזרם ב־OECD הם בעלי תואר שני ושלישי, מעמדם גבוה אף מזה של הרופאים, ורשימת ההמתנה למשרות ההוראה ארוכה. כיצד ניתן, אם כן, ליצור גם בישראל זיקה שיטתית ומתמשכת בין בית הספר לעולם ה"אמיתי"?
בשנים האחרונות הושקע מאמץ משותף בקרב מורים, מנהלים, מפקחים וגורמי מקצוע במשרד העבודה כדי להקפיץ התחום למאה ה־21, שהוביל לכינון רפורמת "החינוך היוצר". התוכנית מתמקדת במקצועות ההתמחות ובהיבט החניכה, כשהחיבור בין לימוד המקצוע להתנסות בשטח מאפשר למידה עמוקה ומשמעותית, היוצרת תשתית לפיתוח מיומנויות חשובות בעולם המשתנה, כגון יזמות, יצירתיות, שיתוף פעולה ועוד.
הרפורמה - שהשיק משרד העבודה, באמצעות האגף להכשרה המקצועית, ובשותפות עם ג'וינט אשלים, ג'וינט תבת, ארגון חות"ם, ארגון מפרש ויד הנדיב - מבקשת להציג סיפור חדש על החינוך המקצועי כנושא הבשורה של מערכת החינוך כולה.
"בתי הספר הופכים לבית"
"מאז שנות ה־70 הושמעה ביקורת על בתי הספר המקצועיים, שלימדו בעיקר רתכות ומכונאות. השיטות היו מיושנות והלימוד, שעיקרו לשם השגת תעודת מקצוע, הפך למשעמם", אומר ניצן ממרוד, מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה. לדבריו, לפני כשנתיים, ולא מעט עקב השפעות משבר הקורונה על בני הנוער ועל שוק העבודה, הכריז האגף על מהפכה בתחום.
"הרעיון הוא שהילדים עומדים במרכז, ואנחנו מקנים להם כישורים ומיומנויות המותאמים לעידן הנוכחי. בשיטה שיזמנו, בתי הספר הופכים לבית עבור התלמידים; הם מגיעים בבוקר בהתלהבות ונשארים עד הערב, כי זה למעשה גם מקום העבודה שלהם, והם מרגישים בעלי תפקיד מרכזי", מציין ממרוד.
נדבך התעסוקה נועד לטייב את מערך ההכשרה המעשית, כך שיעניק ללומדיו יתרון בשוק העבודה ויפתח להם דלתות ללימודי המשך ולתעסוקה איכותית, וזאת בשני היבטים עיקריים: האחד - הכשרה מקצועית אצל המעסיק, באמצעות יצירת מערך קשרי מעסיקים ברמה האזורית והארצית, לצד יצירת סטנדרט לתהליך ההכשרה ועדכון מגמות הלימוד בהתאם לצורכי השוק. השני הוא פיתוח תוכניות למצטיינים וחיבור ללימודי המשך. "זה חשוב במיוחד בישראל, כשיש בוגרים שלא מוצאים את הכיוון שלהם, למשל בני 18 בחברה בערבית שלא מתגייסים, אבל יוצאים מהבית. אצלנו הם זוכים למענה", מסביר ממרוד, ומוסיף: "לצורך מימוש המיזם משרד העבודה התקשר עם ארגון חות"ם, מהארגוני ההכשרה החזקים בארץ, ואנחנו מכניסים את בתי הספר שלנו לרפורמה בהדרגה, כש־20 מתוך 62 כבר הצטרפו לתהליך, ובתוך שנתיים מהיום כלל בתי הספר יצטרפו לרפורמה. הסיבה להדרגתיות נעוצה בכך שהרפורמה משנה תפיסות פדגוגיות ומצריכה חשיבה על מקצועות חדשים, לצד מיתוג אחר, מעניין וחדש של בית הספר".
מיהם הילדים שפונים לחינוך היוצר?
"מגיעים אלינו בעיקר נוער בסיכון ונוער נושר, שלא מסתדרים במסגרות משרד החינוך ולא מתאימים למסגרת עיונית. אותם ילדים, שהוגדרו כ'בעייתיים', פורחים ועושים חיל במסגרות החינוך היוצר. הרוב לא עושים בגרות, והמערכת נדרשת לספק להם פלטפורמה להחליט אם הם רוצים רק בגרות או רק מקצוע. כל האפשרויות פתוחות. למשל תלמידות בבית ספר לחרדיות בירושלים, שבעבר הסתובבו חסרות מעש, לומדות כיום צילום, לצד מקצועות משמעותיים וחשובים, ומקבלות ערך. יש לנו בית ספר איכותי ומצליח לקולינריה, ולאחר שלוש שנים הרוב יוצאים עם תעודת מקצוע ובגרות. יש בתי ספר צמודי מפעל, למשל אורמת ביבנה או חברת חשמל בחדרה, ויש צמודי צבא, למשל בסיסי רמת דוד ותל נוף, עם 95% מתגייסים. אנחנו עובדים מול הצבא, ונער שסיים אלקטרוניקה וחשמל של המטוסים, מתגייס לתפקיד שלמד".
מאקו-ים ועד סאונד
בין המקצועות החדשניים בחינוך היוצר אפשר למצוא למשל מגמת אקו־חקלאות - לפיתוח חקלאות במרחבים אורבניים. במגמת אקו־ים – תלמידי תיכון בחיפה הממוקם סמוך לחוף הים, מנצלים את משאבי הים, אוספים אצות ספירולינה, מייבשים אותן ומעבירים אותן תהליך פיתוח ואז מוכרים אותן. "הם ממש פתחו עסק בתוך בית הספר בליווי תוכנית שותפים, שבה איש מקצוע מסייע להם בבניית תוכנית עסקית ובניהול שוטף", מספר ממרוד. לצד זאת פועלות מגמות מחשבים, קיימות ואפילו מגמת סאונד, שמארחת את מיטב האומנים להקלטות משותפות עם התלמידים, באופן שמחבר אותם לתעשייה.
הצורך במענה מותאם לחברה הערבית/בדואית הביא לפתיחת בתי ספר גם במגזר זה, לצד מוסדות לחרדים/יות, שבהם חצי מהיום לומדים תורה ובחצי השני רוכשים מקצוע ומקצועות ליבה. "יש לנו כמה בתי ספר כאלה שהם מצילי נפשות. אנחנו מעניקים את כל האפשרות ובעיקר מערכת של אמון בצוות, במנהלים ובתלמידים, כדי שבגיל 18 הילדים ייצאו עם אהבה למקצוע, ואם הם בוחרים להמשיך הלאה, הם יקבלו הנחות ופטורים וגם נקודות זכות בלימודי ההמשך".
במסגרת הרפורמה, בית הספר יכול לבחור את מקצועות הלימוד, המנהל מתווה את עיקרון הבחירה ומוביל את השינויים, והכיתות הקטנות, עד 20 תלמידים, מעניקות מענה יותר אישי ללומדים. לצד אלה פועל מרכז פסיכולוגי רחב היקף כמעטפת טיפולית לנערים/ות. "לא כולם מתאימים למסגרת הרגילה ונדרשת עבורם חלופה. צעירים אוהבים ליצור, לעשות, להרגיש עשייה, ולא רק ללמוד בתיאוריה", מסביר ממרוד.
מנכ"ל משרד העבודה ישראל אוזן מסכם: "בשנים האחרונות החינוך המקצועי לנוער עשה מהפכה אמיתית בישראל. מדובר בבני נוער שכבר מגילאי תיכון מנצלים את הפוטנציאל הגלום בהם להכשרות רלוונטיות לשוק התעסוקה. מגמות הלימוד, שנמצאות בפיקוח המשרד, דינמיות ומתכתבות עם השינויים המתפתחים בקצב מהיר במשק הישראלי, ובימים אלו אנו בוחנים את השפעות הבינה המלאכותית על שוק העבודה, והן יילקחו בחשבון בכל עולם ההכשרות המגוון שמציע משרד העבודה, הן לנוער והן למבוגרים".
מוגש מטעם משרד העבודה
