זה הזמן להקשיב לעומק לחיים של אנשים עם מוגבלויות. במקום להסתפק בייצוג כמעט אפסי בתקשורת, מגיע לנו לשמוע על חיי היום-יום שלהם, ומגיע להם להשמיע את הקול שלהם, בפודאקסט החדש 'אנשימעם'.
המגישה והמראיינת של הפודקאסט היא תכלת גינס, קומיקאית, תסריטאית, מרצה - וגם כבדת שמיעה. בדו-שיח קליל והומורסיטי, גינס מצליחה לגעת במרואיינים שלה, לתת להם סביבה נוחה לשיתוף, "והעיקר- לשלוף מהם אופטימיות ושייצאו מהראיון כשהם שמחים", אומרת גינס.
איך נולד הרעיון ל'אנשימעם'? ואיך מפיקים פודקאסט עם מראיינת שמעולם לא שמעה פודקאסטים, בעזרת צוות הכולל אנשים עם מוגבלויות?
"לפעמים משאירים בעריכה את כל הטעויות והעיכובים, אז הכל נשאר אותנטי"
מעיין עקביה-סוקר, מנכ"לית חברת UNIQ המפעילה את מועדון עדיף ויוזמת הפודקאסט, אומרת כי "נפלה בחיקי ההזדמנות להכיר מקרוב אוכלוסייה גדולה, מרגשת ועוצמתית, להכיר מקרוב את הסיפורים, ההתמודדויות ואת החיים עצמם. ההיכרות הזאת הובילה לרצון להביא לקדמת הבמה את ההתמודדות היומיומית שלהם, לא ממקום ששם במרכז סיפור הירואי או מעורר השראה, ולא ממקום שמייצר רחמים".
עידו קינן, אחד מהבעלים של פודקאסטיקו, אומר כי "הפודקאסט לא אמור להיות דיון על הנושא 'אנשים עם מוגבלויות' ולא אמור לפתור בעיות. המטרה היא לתת לאנשים עם מוגבלות לספר על החיים שלהם, ולא רק בהקשר של אקטיביזם, אלא מה זה אומר לחיות את חייך עם מוגבלות. איך נראים חיי החברה, האם יש היבט קהילתי למוגבלות, האם יש מקומות שהיא משרתת אותם".
"זה פודקאסט מיוחד שמדבר על החיים, ועל דברים שאנשים מדחיקים ולא רוצים לראות"
גינס מספרת כי "אחרי שעידו פנה אליי, פחדתי שלא אדע איך לראיין כי אף פעם לא שמעתי פודקאסט, או רדיו. ואז אמרו לי שיהיה מתמלל ומסך עם התמלול שיוצב ליד המרואיין. אפשר לשמוע בפרקים את הטעויות והדיליי עד שאני קוראת את התמלול, אז הכל נשאר נורא אותנטי".
עוד מספרת גינס כי "מהצד שלי, זה מרתק לשוחח עם המשתתפים. יושבים מולך אנשים עם מחלות, מגבלה קשה והתמודדות לא פשוטה. אני מנסה לשלוף את האופטימיות מהם, כי לשבת ולסבול כל אחד יכול. הדינמיקה שנוצרת ביננו חיובית, אני מנסה כמה שיותר להסתכל אליהם, להקשיב, להבין בין השורות. לפעמים אני רואה שהם באים מבואסים, אז אני מנסה שהם ייצאו מהראיון שמחים ויהנו מהראיון".
בכל הנוגע למסר העולה מהשיחות, גינס אומרת כי "מדברים על אקטיביזם, אבל יש גם שמחה. זה פודקאסט שמדבר על החיים, ועל הדברים שאנשים מדחיקים ולא רוצים לראות. אנחנו לא רוצים שיהיה קשה למאזינים, אלא להיפך - אנחנו מרימים להם".
נעה קרמר, מנהלת קהילה במועדון עדיף, מספרת כי "בהאזנה לראיונות, הבנתי שנקודות הדמיון גדולות יותר ממה שחשבתי - כולנו מחפשים בשלב מסוים זוגיות, או מנהלים משפחה, מתמודדים עם היבטים של שייכות, משמעות ובדידות - אלו רגשות אוניברסליים שכולם יכולים להתחבר אליהם".
כשהאתגר בהפקה הוא חלק מהסיפור
קינן מספר כי "ברגע שזה הופך להיות חלק מההפקה, זה נותן את השפה והאווירה. הדברים האלו הם לא בעיה חיצונית שצריך לפתור, אלא מתווים חלק מנקודת המבט של הפודקאסט ולא מוסתרים, אלא להיפך. יש בצוות מתמלל כבד ראייה ועל הקשת האוטיסטית, ולתחקירנית הראשונה שלנו, שעבדה במקביל ללימודים באוניברסיטה, יש שיתוק מוחין. כל אחד מהאנשים האלו נותן נקודת מבט אישית וניסיון של איך זה להיות אדם עם מוגבלויות, על הצדדים השליליים והחיוביים".
קינן מוסיף כי "הפודקאסט מוגש עם תמלול, כדי להיות נגיש גם לקהל החרשים" וגינס מספרת בחיוך כי "אני זוכרת שביקשתי מחברות שלי שיתמללו לי פודקאסטים של סטנדאפיסטים שאני אוהבת, ואז הם דיברו שטויות והפסקתי לאהוב אותם".
מועדון עדיף הוא מועדון צרכנות לאנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם, "כך שנעזרנו בהם כי הם מכירים את הקהילות ואת העולם הזה, מבינים את הצרכים שלו, מה רלוונטי לו ואיפה השוק הזה נמצא. הידע שלהם הוא חלק מהבסיס של הפודקאסט", אומר קינן.
עקביה-סוקר מספרת כי "בתהליך ארוך של חשיבה ולמידת הצרכים של הקהילה, הבנו את החשיבות של יצירת פלטפורמה שתאפשר לאנשים עם מוגבלויות לספר את הסיפורים שלהם בגוף ראשון, מה שהוביל אותנו למחשבה על יצירת פודקאסט ראשון מסוגו. היה לנו מזל רב בדרך לפגוש את החברים מפודקסאטיקו ולהגשים ביחד את החלום המשותף של הפודקאסט הזה ולהוציא אותו לפועל".
"חשוב שכולם ישמעו את הפודקאסט. הייתי רוצה שהנוער המדהים של היום ישמע אותו"
כשהיא נשאלת מי לדעתה צריך לשמוע את הפודקאסט, גינס לא עושה אפליה - "הייתי רוצה שכולם ישמעו את הפודקאסט הזה. הוא צריך להיות בינלאומי. אני לא מכירה פודקאסט כזה שמוגש על ידי חרשת. מי שהיא רוצה במיוחד שיקשיב, "זה הנוער. שישמעו מה קורה בחיים עצמם. בהרצאות שאני עושה אני רואה שהנוער של היום הוא מדהים והרבה יותר פתוח, לדעתי הם יכולים לעוף על זה. אני מהצד שלי מנסה לעשות הכל עם הומור ולא כבד מידי".
קרמר אומרת כי "לי באופן אישי חשוב להשמיע מגוון של קולות, כולל נשים עם מוגבלויות שיכולות לדבר על המיניות שלהן, למשל. היו הרבה אתגרים בבחירת המשתתפים ומתן ייצוג לרצונות של כולם – לדעתי נוצר משהו יוצא דופן, ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יתחברו אליו".
"חוסר ייצוג של אנשים עם מוגבלויות במדיה משתיק אוכלוסייה שלמה, רק כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם ההשפעה של המגבלה שלהם"
"יש הרבה אנשים מסביבנו עם מוגבלות שקופה, מחלות, התמודדות, וחבל שלא רואים את זה יותר. אם היו חושפים כאלו דברים, זה היה מנחם ומעודד רבה אנשים אחרים", אומרת גינס.
קינן מוסיף כי "זה שלא מציגים אנשים עם מוגבלויות במדיה, זה בעצם להשתיק קבוצה גדולה של אנשים, רק כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם ההשפעה של המגבלה על איך שהם נראים ונשמעים, כמו למשל אופן הדיבור של אנשים עם שיתוק מוחין". הוא מוסיף כי "העובדה שאנחנו לא רואים הרבה אנשים עם מוגבלויות בתקשורת, פוגעת במודעות שלנו לצרכים ולאתגרים ולייחוד שלהם, כי אנחנו לא רואים אותם. זה מעגל קסמים אכזרי".
קרמר מוסיפה כי "אין להם ייצוג בתקשורת שאינו מסכן או גיבור. אנחנו כנראה לא נפגוש אותם בשום מקום בחיים - זה קיר שלא מדברים עליו מספיק, ושהפודקסאט הזה מנסה לשבור".
לסיום, קינן מצטט את רונה סופר, המרואיינת שעברה תאונת דרכים ויכולה לתקשר רק בלחישה: "היא אמרה לנו 'זה לא באמת קשה לשמוע אותי - מה שצריך זה להקשיב'".
כעת כל מה שנותר לכם הוא פשוט להקשיב - ל'אנשימעם'.
