במציאות של יוקר מחיה שהולך ומתרחב, הישראלים מתחילים לחשוב על מה להוציא כסף – תרופות, חשמל או אוכל? אלא שבתחום המזון המציאות יכולה להיות שונה בתכלית.
כולנו נתקלנו בהשלכת מזון טרי ומזין לאשפה במגוון מקרים ונסיבות. כבר 20 שנה שארגון לקט ישראל הוא מציל המזון הלאומי, שאמון על הביטחון התזונתי של האוכלוסייה החלשה בחברה. בשנת 2022 הציל וסיפק הארגון מעל 27 אלף טונות של מזון טרי ובריא לעמותות וארגונים בכל רחבי הארץ – תוצרת חקלאית לסוגיה לצד ארוחות מבושלות ומזינות. הדו"ח הלאומי לאובדן והצלת מזון של הארגון שנכתב על ידי BDO בשיתוף המשרד להגנת הסביבה מעלה, כי היקף אובדן המזון בישראל בשנת 2021 עומד על כ־21.3 מיליארד שקל ומהווה כ־37% מהיקף ייצור המזון המקומי. במילים אחרות – כשליש מהמזון שאנחנו מגדלים ומייצרים יורד לטמיון. לפחות חצי מהכמות – מעל מיליון טונות בשווי כ־7.5 מיליארד שקל - ראויה למאכל ואפשר להצילה.
3,600 שקל בשנה למשפחה
אי הצלת מזון קשורה ישירות ליוקר המחיה. דוגמה לכך אפשר לראות כשחקלאי מעמיס על משאית טונה תפוחי אדמה במחיר מסוים לקילו. בדרך לבית האריזה חלק מהסחורה נרקב והמשקל יורד ל־950 ק"ג, בעוד המחיר לקילו נותר זהה. לאחר שטיפה ומיון נותרים 850 ק"ג, אף הם במחיר המקורי לקילו, מהסיבה שאין מי שיישא בהפסד של 150 ק"ג עד כה. וכך אובדן המזון מתגלגל לצרכני הקצה בדמות מיסים והתייקרויות, התורמים ומעצימים את יוקר המחיה.
הצלת מזון היא, אם כן, אחד הגורמים המרכזיים שיכולים לצמצם את יוקר המחיה. הדו"ח האחרון של לקט ישראל בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ועם נתונים של משרד החקלאות מעלה, שעלות אובדן המזון עומדת על 3,600 שקל בממוצע לשנה למשפחה. בבדיקת נתוני הצריכה של משפחה ממוצעת, מדובר בחודש שלם נוסף של צריכה, כלומר כל משפחה משלמת על 12 חודשים עלות של 13 חודשים.
"יש לנו תפקיד בצמצום הפערים החברתיים, שמתקשר ישירות לעלויות של האינפלציה והחשש העולמי מתופעות כלכליות שליליות", אומר גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל. לדבריו, צריכת פירות וירקות בישראל דומה לצריכה העולמית, אלא שלפי מחקר של משרד הבריאות, הנזק הבריאותי שנוצר מאי צריכת ירקות ופירות – מוערך ב-20 מיליארד שקל בשנה. "הכסף הזה מגיע מתשלום מיסים; אנחנו האזרחים מממנים את זה, כי אין מקור אחר. ככל שתהיה מודעות לצריכה נבונה כך יהיו פחות מחלות השמנה, סוכרת, לב ואחרות ובהתאמה יצטמצמו גם הוצאות הבריאות".
לדבריו, יש פה אחריות ממשלתית עצומה. "כיום המדינה תומכת במזון בסכומים מזעריים; היא איננה מגדירה מהו מזון בריא, אלא מכתיבה את סל הקניות הכולל קמח, סוכר, שמן וכיוב'. המוצרים האלה זולים, ואנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות אותם. כך המדינה למעשה מחנכת את האזרחים לצרוך מוצרים לא בריאים ולאחר 30 שנה היא נאלצת לממן עבורם הוצאות בריאות כהשלכה של ההתנהגות הזו".
כל שקל הופך לארבעה
היבט נוסף של אי הצלת מזון הוא פגיעה סביבתית. מזון איכותי שנזרק מגיע למטמנה, וההטמנה יוצרת גז מתאן הפוגע בסביבה. כששטחים גדולים מתמלאים באשפה, הם משחררים כמות גדולה של גזים שבין היתר פוגעים בבריאות, בסביבה ומשפיעים על איכות מי תהום. "בהגדרת הקיימות של האו"ם נקבע הצורך לצמצם פליטת גזי חממה ב־15% עד שנת 2050, כאשר רק הצלת מזון מצמצמת את פליטת גזי החממה בכ־6%", אומר כרוך ומבהיר כי לנתונים הללו ישנה משמעות עצומה, "באחריות הממשלה להתנהל באופן מקצועי ורציני. ברחבי העולם כבר התקבלו החלטות והוצבו יעדים בינלאומיים, אבל בישראל קשה לראות שמשהו נעשה. הצלת מזון חשובה מאוד ולו רק בשל המינוף – על כל שקל המושקע בהצלת מזון, מקבלים שווי מזון של כארבעה שקלים.
"בעיית אי הביטחון בישראל מוערכת ב־3 מיליארד שקל, וכדי לפתור את הבעיה בכללותה יש להשקיע 900 מיליון בלבד. הגיע הזמן לשינוי יסודי ומהיר בסדרי העדיפויות בישראל, שיוביל ראש ממשלת ישראל ויציב את הצלת עודפי המזון בראש. היתרון הגדול בהצלת מזון הוא יכולתו המיידית גם לסגור את פער חוסר הביטחון התזונתי כולו בישראל בכשליש מהתקציב, וגם לייעל ולמנוע בזבוז משאבי טבע וייצור, ולסייע בהפחתת פליטות ומזהמים. איפה נשמע דבר כזה, שפתרון יהיה יעיל וטוב בכל מובן – כלכלי, חברתי, סביבתי, בריאותי, אבל הממשלה תדלג מעליו באדישות? אין לנו פריבילגיה כזו יותר. זהו צו השעה לפעול עכשיו ולנקוט צעדים יעילים לצמצום אובדני המזון והצלת המשאבים הקיימים. ישראל חייבת לצאת מהאדישות ולתרום מיידית לצמצום המשבר", מסכם כרוך.
