היא ללא ספק אחת מעורכות הדין המסקרנות בתחום דיני משפחה. אמא פעילה לארבעה ילדים שכבר בתחילת השיחה ברור שהיא סוגדת להם, רקדנית ג'אז מקצועית בעברה שלבושה כאילו יצאה ברגע זה ממגזין אופנה, בשלנית בחסד, חולת ניקיון, נשואה באושר לבעל שעליו היא מדברת בהערצה ברורה, מגדלת שני כלבים ומקדשת את מוסד הנישואין. היא דתייה לשעבר שהייתה במשך שנים בתנועת "בני עקיבא" תחילה כחניכה ואחר כך כמדריכה.
היא מתנהלת בצניעות ונועם שאינה מאפיינת עורכות דין לענייני גירושין ויש לה חיוך גדול על השפתיים כל הזמן. יש בה אנרגיות שמספיקות להאיר את פריז בזמן הפסקת חשמל אה וכן היא אחת מעורכות הדין הנחשבות בתחום דיני משפחה וגירושין.
בשקט בשקט צברה לעצמה מעמד בקהילות היהודיות בעולם והיא באה ויוצאת מביתם של היהודים העשירים באנגליה צרפת וארצות הברית ונחשבת לאשת סודם. היא אינה אוהבת בתי משפט וסכסוכים ארוכי שנים ומעדיפה ליישב הכל בשקט בחדרי המשא ומתן. לדבריה ניתן לפתור הכל במשא ומתן נכון עם הרבה סבלנות והיא ידועה כמי שמנהלת משאים ומתנים ארוכים בנועם ומתינות.
היא לא תסגיר לעולם מי הם לקוחותיה ותגן עליהם בחירוף נפש. היא אדם של בני אדם וחבריה מכנים אותה רייצ'ל ויש לה הרבה הרבה חברים. שווה לשמוע מה יש לה לומר.
עו"ד שחר מהו לטעמך השינוי המשמעותי בתחום דיני משפחה לשנת 2021?
מכיוון שילדים הם מרכזו של כמעט כל סכסוך גירושין ולא תמיד ההורים מצויים במצב רגשי בו הם יכולים "לראות" את טובת הילדים מבעד לסכסוך, טוב עשה המחוקק מעת שהוציא את המונח משמורת מספר החוקים הישראלי.
משמורת משותפת הינו המונח שננקט בהסכמים בעת שרצינו למעשה לומר שחלוקת הזמנים והאחריות בין ההורים לא השתנתה ונותרה זהה לזו שהייתה כפי שהם היו נשואים.
המונח הזה, מעבר להיותו מאפיין בתי כלא שם מצויים אסירים במשמורת, גרם לבעיות בלתי נתפסות במערכת המשפט הישראלית כשהורים התקוטטו שנים ארוכות על השאלה מי המשמורן.
כיום לאחר התיקון המבורך בתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) – 2020, כבר ניתן לראות כי המונח משמורת כמעט עבר מהשיח המשפטי לחלוטין ועברו מהמונח משמורת למונח הסדרי שהות.
שינוי התקנות בעניין זה אינו רק שינוי סמנטי אלא הוא משפיע ומחלחל על הבנת ההורים את התהליך ועל תפיסתם את עצמם כהורים. שינוי התקנות מחייב את הפסקת בקשות הסעד בנושא משמורת והחלטות רבות של שופטי בית משפט לענייני דורשות לעניין זה תיקון כתבי טענות ושינוי הבקשה ממשמורת להסדרי ראייה.
השינוי המבורך מבוסס על המלצות ועדת שניט שהוקמה עוד בשנת 2008. לקח לא פחות מ-13 שנות מאבק משפטי על מנת שההמלצות יהפכו לתקנות.
תזכורת: ועדת שניט הוקדמה על ידי שר המשפטים דאז כבוד השופט יעקב נאמן. המלצות הוועדה כללו הצעת חוק להסדרת האחריות ההורית המשותפת למימוש זכויות הילד ולהבטחת טובתו, הן בעת שההורים נשואים והן בעת שהם גרושים, והצעות חקיקה בקשר להתדיינות בעניינים הקשורים לילדים בבתי המשפט לענייני משפחה בבתי הדין הדתיים. שר המשפטים בחן הצעות החקיקה עליהן המליצה הוועדה והחליט להעביר מסקנות הוועדה ליועץ המשפטי לממשלה לשם הכנת תזכיר הצעת חוק בנושאים בהתאם להמלצות הוועדה.
הרקע להקמת הוועדה
בכתב המינוי של הוועדה היא התבקשה לבחון את אופן יישום הכללים הקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 בנוגע למימוש ההורות ולקביעת המשמורת והסדרי הראיה בעת הגירושין.
בפרט התבקשה הוועדה ליתן המלצותיה לעניין הצידוק להמשיך את תחולתה של "חזקת הגיל הרך", שבסעיף 25 לחוק, הקובעת שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אלא אם כן החליט בית המשפט שיש סיבות מיוחדות לקבוע אחרת.
כמו כן התבקשה הוועדה להציע דרכים לשכלול הכלים העומדים לרשות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרים אלה.
הקמת הוועדה נועדה להסדיר נושא האחריות ההורית על פי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, 1989, שמדינת ישראל אשררה בשנת 1991 ושעוד- 189 מדינת הצטרפו אליה.
האמנה מתבססת על תפיסה שהתפתחה בשני הדורות האחרונים, לפיה ילדים הם בעלי זכויות כלפי הוריהם וכלפי המדינה. בהתאם לכך ההורים אחראים במשותף להבטיח טובת הילד כשיקול ראשון במעלה, ולממש זכויותיו העצמאיות של ילדם המניות באמנה. תפקיד המדינה לפי האמנה הוא להבטיח מימוש זכויות הילדים על ידי ההורים ועל ידי החברה. בכך נותנת האמנה ביטוי לשינוי המחשבתי העמוק שחל בהכרה המוסרית, החברתית והמשפטית במחויבות המשפחה, החברה והמדינה להבטחת טובתם וזכויותיהם של ילדים.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת שברגע שההורים מבינים מראש שאין ולא יהיה מאבק משפטי על הגדרתם ההורית, אלא שיישלחו לתסקיר פקידת סעד רק במקרים יוצאי דופן שבהם עולה שאלת המסוגלות ההורית שלהם, ההורים עצמם רגועים יותר.
אני מצטטת לא אחת מדבריו של כב' השופט שאול שוחט בהרכב בית משפט מחוזי בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק ' (נבו 18.05.2021), וכך נכתב מפי כב' השופט שוחט:
"הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל'הרגעת רוחות המלחמה' על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך. במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, ראוי להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ"הורה אחראי" לקבלת אותן החלטות שהן "טפלות או אינהרנטיות" ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין."
שנת 2021 הייתה מהפיכה בעניין הזה ואין כל ספק שלא מדובר רק בשינוי סמנטי אלא בשינוי משמעותי ביותר. המונח "הסדרי ראייה" עתיד לחלוף מן העולם תוך זמן קצר ויש לקוות שגם חזקת הגיל הרך שלפיה ילדים מתחת לגיל 6 נשארים אוטומטית בחזקת האם, גם היא, יש לקוות, עושה את צעדיה האחרונים בדרכה להיסטוריה. בפסיקות בתי המשפט השונים ניתן לראות שחזקת הגיל הרך כלל אינה קיימת וזאת למרות העובדה שבית המשפט העליון במספר פסקי דין הדגיש כי החזקה לא נעלמה מהיכל המשפט. הלכה למעשה, חזקת הגיל הרך איבדה מחשיבותה כמעט לחלוטין.
איך זה נראה בפרקטיקה?
מגיע לקוח למשרדנו להתגרש, לצדדים ארבעה ילדים בני 9,14, 7 ו-3. הלקוח הודיע לאישה כי הוא עוזב את דירת המגורים ועובר להתגורר בסמוך למגורי האם והקטינים. הלקוח מעוניין בהסדר לפיו הסדרי הראייה יהיו שוויוניים.
בפרקטיקה עד כה כאשר הצדדים נפרדים אנו מגישים "בקשה לקביעת חלוקת זמני שהות זמניים" ממש באותו היום, על פי התקנות, מוגשת גם "תביעה לחלוקת זמני שהות שוויונית" – לפי אותה חלוקת זמנים בדיוק, שנתבקשה בבקשה להסדרי שהות. כעת נניח, ולאחר דיון בית המשפט לענייני משפחה מקבל את בקשתו של האב וקובע את חלוקת זמני השהות באופן זמני.
בינתיים הצדדים ממשיכים לדון ביניהם ביתר מרכיבי המחלוקת קיים הליך בענייני רכוש, תביעת מזונות, בקשה למזונות זמניים וכיו"ב. כך חולפים חודשים רבים הצדדים אף מתגרשים וכל העת הזו הילדים חולקים זמנם מחצית על מחצית.
בנקודה מסויימת בזמן מחליטה האם להגיש באמצעות בא כוחה "בקשה למתן החלטה בתביעת המשמורת". בקשה מיותרת בעליל. השופט שוחט שם את הדברים על השולחן בפסק הדין ואומר את הברור מאליו. אין כל צורך בהכרעה שיפוטית בענייני משמורת. ההכרעה היא בענייני סדרי ראייה בלבד.
עו"ד שחר מהו לדעתך פסק הדין הפורץ דרך לשנת 2021?
איני יודעת האם זהו פסק דין פורץ דרך אבל בהחלט מדובר בפסק דין שהחזיר את המצב הנורמטיבי לקדמותו ואני מתכוונת לפסק דינה של השופטת אסתר חיות בהרכב בדיון מורחב בפסק דין שכונה האישה הבוגדת.
בתקציר אז מה באמת קרה בפסק הדין של בית המשפט העליון:
בני זוג נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1982. אחרי 30 שנות נישואין ולאחר שנולדו להם 3 ילדים שבגדרו, הגיש הבעל תביעה לבית הדין הרבני בחיפה שם הגיש הבעל תביעת גירושין וכרך בה את ענייני הרכוש. הבעל טען בתביעה שהאישה בוגדת בו ומסרבת לקיים איתו יחסי מין. כאן החל מסע קפקאי בלתי נתפס שסופו כאמור בפסק דינה הליברלי של כבוד הנשיאה אסתר חיות.
על מה רבו? כמובן על כסף.
המחלוקת העיקרית בעניין הרכוש היה מגרש שהבעל הביא איתו לחיי הנישואין ועוד בטרם הכיר את האישה. על המגרש הזה בוצעה עסקת קומבינציה במסגרתה העביר הבעל את הקרקע לקבלן וקיבל דירה. בדירה התגוררו 20 שנים בני הזוג. בית הדין האזורי קבע שקיימת חזקת שיתוף בנכס. בית הדין הרבני הגדול הפך את פסק הדין וקבע שלאישה אין כל חלק בדירה זו אפילו לא אחוז אחד וזאת למרות שהשניים חיו יחד בנכס למעלה מעשרים שנה וזאת על יסוד בגידתה. גם בית המשפט העליון, אליו פנתה האישה, סירב בתחילה להתערב ובמשך שנים אחדות הפך פסק הדין לאימת כל עורך דין גירושין ועורך דין לענייני משפחה שחששו ממרוץ הסמכויות. פסק דין זה של בית הדין הרבני היה חמור במיוחד לנוכח העובדה שתזת גירושין ללא אשם, עליה הרחיב פרופ' שיפמן בספריו, הייתה תזה שהיא נר לרגלי המתדיינים. האקסיומה הייתה שלא ניתן להכניס מרכיב מוסרי לסוגיות הרכוש. בית הדין הרבני סתר אקסיומה זו זו והוכיח שהכל אפשרי ובשנת 2021. חמור מכך, על פסיקה זו הגישה האישה בג"ץ, ובית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לא התערב בהחלטת בית הדין הרבני עד אשר הגיעה כבוד הנשיאה אסתר חיות והחזירה את הסדר הישן למקומו. פסקי דין מסוג זה מעוררים בקהילה הבינלאומית הרמת גבה, לשון המעטה, ושמים את המשפט במדינת ישראל יחד עם מדינות שאיננו רוצים להימנות עימן.
עו"ד שחר מהו הדבר הדרוש תיקון לשנים הבאות?
שני עניינים דורשים התייחסות מיוחדת של המחוקק הישראלי. העניין האחד הוא ללא ספק הסדרה של נושא החוזים הזוגיים ובכללם הסדרי ממון, הסכמי חיים משותפים והסכמי טרום נישואין אחרים. כיום הפרשנות לחוזים אלה לקוחה מחוק החוזים (חלק כללי), ואין כל ספק שדיני החוזים הכללים אינם יכולים לספק את המטריה המשפטית המחייבת לעניין זה. לא דין עושק בענייני מסחר רגילים כדין עושק בין בני משפחה. לא דין כפייה בחיי מסחר רגילים כדין כפייה במשפחה. הפסיקה מתקשה ליתן מענה במסגרת חוק החוזים וקיימת לקונה הדורשת התייחסות המחוקק.
העניין השני שאני מקווה כי יינתן לו מענה הוא נושא ביטול כתובתה של האישה. מדובר במוסד ארכאי שאינו מתאים לחיים המודרניים. ייתכן כי יש להשאיר את מוסד הכתובה כעניין טקסי לחתונות של בני הזוג ואולם למצוא פתרון מודרני המגביל את סכום הכתובה לסכום פיצוי פרידה נאה המעניק הבעל לרעייתו מתוך רצון טוב.
רחל שחר, עורכת דין דיני משפחה. לאתר הרשמי לחצו>>
