הזפת שכיסתה בשחור את חופי ישראל מצפון ועד דרום היא סימן אזהרה. ולא מדובר רק באירוע סביבתי או במצב חירום אקולוגי, אלא בפשע, לא פחות ולא יותר. ולפשע הזה יש שותפים רבים: כל אחת ואחד מאיתנו, החברות הגדולות והקטנות בעולם ובארץ, הממשלות ועוד.
אלפי מתנדבים הגיעו לאסוף ולנקות טונות של זפת המזהמת את חופי ישראל
(צילום: רועי עידן, ליהי קרופניק, מוטי קמחי, רונן ברגר, הראל בז)
המקור של הזפת עדיין לא ידוע, אבל ברור לכל שמדובר בדלק כזה או אחר שהושלך לים ביודעין ובזדון, ולפי תצפיות של המשרד להגנת הסביבה יש בים כתמי זיהום נוספים. הוא נוצר כאשר הדלק מתפזר על המים, ולאחר שהמרכיבים הנדיפים שבו מתאיידים, החומר מתכווץ והופך צמיגי יותר, נחתך לחתיכות קטנות ונסחף עם המים אל החוף.
אבל הזפת היא רק קצה קצהו של הקרחון. הפקת הנפט, הזיקוק שלו, ושינוע של נפט או תזקיקים, מזהמים באופן קבוע את היבשה, את מקורות המים ואת האוויר, ופוגעים במגוון הביולוגי בטבע ובבני האדם. גם השריפה של דלקים להנעת כלי תחבורה גורמת לזיהום נרחב ולפליטות של כמות גדולה של גזי חממה ואיתם למשבר אקלימי. תזקיקי הנפט השונים משמשים גם להכנת חומרי פלסטיק, כאשר פסולת הפלסטיק מובילה שוב לזיהום של הים והיבשה, ופוגעת אנושות בבעלי החיים, ולבסוף חוזרת למים שאנחנו שותים, למזון שאנחנו אוכלים ולאוויר שאנחנו נושמים.
צריך לומר בכנות, החברה האנושית מכורה לדלקים, על שלל תוצריהם, ולרגע נדמה שאין דרך אחרת. אבל האסון שמתגלה עכשיו לחופי ישראל חייב להיות פעמון השכמה לאסון גדול הרבה יותר שמאיים על עתידנו: משבר האקלים. הקשר בין השניים ברור והדוק, ולכן הדרך היחידה להתמודד עם משבר האקלים על כל השלכותיו וגם עם הזיהום, היא לצמצם ואף להפסיק את השימוש בדלקי מאובנים בכלי תחבורה, להפקת חשמל וליצור פלסטיק.
מדינת ישראל ניצבת בימים אלה בפני החלטות הרות גורל בנוגע למשק הדלקים המקומי. עתיד התעשייה הפטרוכימית המזהמת במפרץ חיפה, לרבות בית הזיקוק, עומד במרכז השיח הציבורי והממשלתי; המעבר מדלקים פוסיליים מזהמים לאנרגיות מתחדשות לייצור חשמל ולהנעת רכבים חשמליים על השולחן; החלטות לגבי הכרזה על כלכלה דלת פחמן או מאופסת פחמן עד לשנת 2050 כחלק מהתחייבויות בינלאומיות מחכות לממשלה; התוכניות לשמש גשר נפט יבשתי ולהעביר דלקים מאיחוד האמירויות לנמל איילת ומשם בצינור הנפט של קצא"א לאשקלון, ומאשקלון שוב באוניות לאירופה, נרקמות; ושאלות לגבי הפחתה במקור ומחזור של פלסטיק כחלק מהאסטרטגיה לניהול הפסולת בישראל מחכות לתשובה. כל הנושאים הללו נמצאים עכשיו בדיונים ובוויכוחים ויקבעו לאן פני ישראל בשנים הבאות.
מערכת הבחירות בישראל נכנסת לישורת האחרונה. אחרי שנים שאנחנו בוחרים לפי העבר, בחירה שבטית או לפי סוגיות של שטחים, מלחמה או שלום, חשובות וגורליות ככל שיהיו, הפעם הגיע הזמן לבחור בעתיד ולתת לילדנו ולנכדנו הזדמנויות אחרות. רגע לפני הבחירות, תבדקו עם המפלגה שאתה מתכוונים לבחור בה, מה היא מתכננת לעשות בנוגע לזיהום הסביבתי? איך היא מתכננת להיערך לאסונות סביבתיים? איך היא מתכוונת להתמודד עם משבר האקלים? ומה היא תעשה למול פשעים סביבתיים?
נכון, פשע הזפת לחופי ישראל לא קשור ישירות להפקת חשמל מגז טבעי או להחלטה על עתיד בית הזיקוק, אבל הוא נותן לנו הצצה נוספת להשפעה ההרסנית של זיהום שמקורו בדלקים פוסיליים על הטבע ועל האנושות. עכשיו, זו הזדמנות כמעט אחרונה להחליט באיזה צד של ההיסטוריה מדינת ישראל ואנחנו בוחרים להיות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
